בן אדם אומר: אני לא רוצה לקנא, לא רוצה להרגיש את רגש הקנאה.

ננסה להבין מהי המשמעות של קנאה, איך והאם אפשר להימנע מקנאה.

תחילה נגדיר קנאה: קנאה היא תחושת סבל, הנגרמת מכך שאדם רוצה משהו

שיש למישהו אחר ואין לו.

כל רגש שלנו, כמו גם קנאה, הוא פרשנות שלנו לרצון שלנו אם הוא מתממש או לאו

כלומר אם האדם רוצה משהו והמציאות מתממשת כפי רצונו, הרי שהוא מרגיש טוב ואם הוא רוצה משהו והמציאות מתרחשת שלא כפי רצונו אזי הוא מרגיש רע. ובכל פעם שהאדם מרגיש טוב, אם ייבדוק, הוא יווכח שכרגע האדם חווה שהמציאות מתרחשת כפי רצונו וכל פעם שהאדם ירגיש רע, אם ייבדוק הוא ייווכח שהמציאות מתרחשת שלא כפי רצונו.

וקנאה, שהיא תחושה של רצון שיהיה לאדם משהו כפי שיש לאדם אחר מבטאת תחושת חוסר

ומנגד כשההרגשה היא טובה, אז האדם חש בתחושת מלאות וממילא אין לו סיבה לקנא. והאדם מרגיש טוב בתחושת מלאות ומרגיש רע בתחושת חוסר, כי האדם אינו רוצה להיות מצוי בחוסר, כי האדם רוצה ושואף תמיד להיות בתחושת מלאות. ותחושת מלאות, היא כאמור מתרחשת כאשר המציאות מתקיימת ממש כפי רצונו של האדם.

ותחושת קנאה, שהיא כאמור תחושה של חוסר ולא סתם חוסר כי אם חוסר שמלווה במחשבה שהדבר שחסר לו לאדם, נמצא אצל מישהו אחר, למשל קנאה של כסף: האדם מרגיש שחסר לו כסף ושהוא מצוי אצל האדם בו הוא מקנא. ולא רק הכסף קיים אצל האחר, אלא גם כל האפשרויות שהאדם חושב שהיה יכול לרכוש ולתת לעצמו, לו היה לו את הכסף שיש לאדם האחר. והאדם מרגיש שיש לו חוסר בכסף ובחוויות שיכל להשיג עם הכסף.

ולמשל, בקנאה של בחורה ואהבה: האדם מרגיש חוסר בבחורה ובאהבה וחושב שהבחורה שהוא אוהב נמצאת עם מישהו אחר. והאדם אומר לעצמו שאם הייתה זו הבחורה אצלו, אז הוא היה מרגיש טוב ומלא. וזוהי הקנאה, כלומר תחושה של חסר יחד עם מחשבה שהדבר החסר נמצא אצל הזולת.

ומה האדם יכול לעשות אם ברצונו להפסיק את תחושת הקנאה שמקננת בו?

ואחת האפשרות שיש לו לאדם בכדי להפסיק את תחושת הקנאה המקננת בו היא למלא את החסר שהוא חש, ע"י שישיג לעצמו את הדבר שהוא מרגיש שחסר לו (כסף, בחורה וכו') וכאשר ישיג את מבוקשו, הרי שיפסיק להרגיש תחושת חסר וממילא יפסיק לקנא ולהרגיש תחושת חסר בדבר הספציפי שהיה חסר לו.

ופעמים רבות האדם אינו יודע מה עליו לעשות בדיוק כדי להשיג את מבוקשו וכאן נדרש בירור יסודי, מה ואיך ויכול האדם להשיג את מבוקשו והאם בכלל הוא יכול?

וודאי הוא שהאדם מאמין באמונה כלשהי, שהוא כן יכול להשיג את מבוקשו, משום שאם לא הייתה בו ולו טיפת אמונה שהוא יכול להשיג את מבוקשו, אז התוצאה הייתה שהוא היה מוותר על רצונו באופן מוחלט.

וכשאדם אינו מאמין שהוא יכול לעשות משהו (למשל, לטוס לירח), אז ממילא הוא לא סובל מכך, משום שאין לו כל רצון לטוס לירח ודבר זה אינו מעסיק אותו כלל.

ולכן, אם יש רצון, אז הכרחי הוא שיש גם אמונה ביכולת ולכן יש גם סבל, מכיוון שסבל הוא כאמור תוצאה של רצון שלא מתמלא, ואם אין רצון, אז אין סבל, אבל הסבל קיים מכיוון שהאדם מאמין שהוא כן יכול להשיג את הדבר ומשום מה הוא לא מצליח. ואם יחקור ויברר בתוכו, הוא יגלה שהסיבה שהוא לא מצליח ולא פועל מספיק כדי להשיג את מבוקשו היא שיש לו בתוכו רצון פנימי יותר, שהוא רצון חזק יותר והוא השולט בו ולכן הוא אינו משיג את מבוקשו. ולכן על האדם להבין את מכלול רצונותיו ולחשוף אותם ורק אז יוכל להשיג את מבוקשו אם עדיין ירצה בכך. ולפעמים האדם מגיע להבנה שהוא בעצם אינו רוצה באמת את מה שהוא חשב בתחילה שהוא רוצה. וגם באפשרות הזו האדם יוצא עם תחושה טובה יותר של שלמות עצמית, שהוא שבע רצון ממה שיש לו כרגע ומבין שזהו המצב שהוא בעצם רוצה ולכן נעלם הרצון ונעלם יחד איתו הסבל כאמור ולכן האדם מרגיש טוב יותר ורגוע יותר.