סבל, או כאב במובן של סבל כמו ח, הוא התנסות שכלית של תחושה לא נעימה ותחושת הדחיה הבאה לאחר פגיעה, או איום בפגיעה. היא מרכיבה את הבסיס השלילי של התנסויות שכליות (רגשות, תחושות, מצבי רוח, סנטימנטים), בעוד שהנאה או אושר מרכיבים של הבסיס החיובי של אותן התנסויות.

יש המבחינים בין סבל גופני וסבל נפשי, זאת על פי מקור הסבל העיקרי, בין אם הוא תהליך גופני או תהליך נפשי. סבל גופני עשוי ללוות תחושות כאב, בחילה, קוצר נשימה, גירוד ועוד. סבל נפשי עלול להיגרם כתוצאה מחרדה, אבלות, שנאה ושעמום.

סבל עלול להתרחש במגוון של עוצמות, החל מסבל פעוט וחולף ועד לסבל אדיר שלא ניתן לתארו במילים. משך הסבל וכן שכיחותו עשויים להשפיע על עוצמתו הכוללת בעיני הסובל.

יחסם של אנשים לסבל עשוי להשתנות בהתאם למספר גורמים: תפיסת עוצמת הסבל, השאלה האם מדובר בסבל נמנע או בלתי - נמנע, סבל מועיל או חסר תועלת, בעל תוצאות מרובות או תוצאות פעוטות, סבל ראוי או בלתי ראוי, סבל הבא מתוך בחירה או שאינו רצוי, סבל מתקבל על הדעת או בלתי מתקבל על הדעת, ועוד.

השימוש במונחים "כאב" ו"סבל", אינו מובחן תמיד ויש לבררו. לעתים משתמשים בשני מונחים אלה, כמונחים חלופיים וזהים; לעתים השימוש במונחים אלה הוא כמונחים מנוגדים האחד לשני, לדוגמה: "כאב הוא בלתי נמנע, סבל הוא בחירה", או "כאב הוא גופני, סבל הוא נפשי"; לעתים מונח אחד מתייחס למכלול בעוד שהמונח השני הוא מקרה פרטי בתוכו, לדוגמה: "כאב הוא סבל פיזי", או "סבל הוא כאב פיזי או נפשי עז"; לעתים השימוש במונחים אלה הוא במובן שונה לחלוטין.

ניתן לטעון כי יצורים בעלי הכרה סובלים במהלך חייהם, בדרכים מגוונות ולעתים באופן ניכר. אין תחום ידע בודד העוסק בכל היבטי הסבל, אולם תחומים רבים עוסקים בטבעו של הסבל ובתהליך הסבל, במקורו, בגורמיו, במשמעותו ובחשיבותו ובביטויו האישיים, החברתיים והתרבותיים, בדרכי המענה והריפוי ובשימושים שבסבל.

מילים נרדפות לסבל הן: תוגה וייסורים.

שעמום או עייפות הם סבל שנובע מחוסר עניין לעשות או להתנסות בדברים (פיזית או אינטלקטואלית).