תבהלה (בלעז: פאניקה) היא תחושת פחד פתאומית מפני סכנה; התחושה היא כה חזקה עד כי היא גוברת על כל חשיבה הגיונית, ומחליפה אותה ברגשות סוערים של חרדה, המביאים לתגובה קיצונית של "הילחם, ברח או קפא".

בהלה עשויה להתרחש אצל יחידים ואף בקרב קבוצה גדולה, למשל במצבי היסטריה המונית.

מקור המילה פאניקה הוא מהמילה היוונית, מהאל פאן מהמיתולוגיה היוונית. ייתכן כי מקורה באגדות אודות השתעשעותו של האל פאן בהפחדה פתאומית של עדרי עזים וכבשים, או בפחד הפתאומי שחש מי שנתקל באל פאן באזור שומם, או הפחד שעלה משמיעת קולות מוזרים ומעוררי אימה שהיו אנשים שומעים בלילות, אשר יוחסו לאל פאן.

כבר בתקופה הפרהיסטורית השתמש האדם בהשפעותיה של התבהלה למטרות ציד. על ידי שימוש ברעש פתאומי, או באובייקט בולט ומאיים כלשהו, נהגו בני האדם הקדמונים לתמרן עדרים שלמים אל תוך מלכודות שהוכנו על ידם מראש.

הסוציולוג ניל סמלסר, שעסק בהתנהגות קולקטיבית, תיאר בספרו "Theory of Collective Behavior" דרכים להתמודדות עם תבהלה המונית. מחקרים רבים בתחום נועדו לפתח דרכים להתמודדות עם תבהלה שניתנות ליישום בצבאות ושירותי חירום ברחבי העולם.

עוד לפני כן, שימשו השפעותיה של התבהלה ככלי חשוב במהפכות חברתיות רבות במהלך ההיסטוריה. ההבנה שגם בני אדם פועלים בשיטת העדר, גרמה למנהיגים רבים לנצל עובדה זו למטרותיהם הפוליטיות.

במצבים קיצוניים, אדם החווה התקפי תבהלה חוזרים ונשנים לעתים תכופות, וחש דאגה רבה מהישנותם, עשוי להיות מאובחן כלוקה בהפרעת פאניקה.

החוקר הבריטי סטנלי כהן תיאר בשנת 1972 את התאוריה שלו בהקשר לפאניקה מוסרית.