ראה גם: * תפילה - להתפלל נכון - תשובות להרבה ספקות - חלק 2.
ישנן מספר מילים אשר "קלקלנו" את עצמנו
ושינינו את טעמנו מההטעמה הנכונה שלהן:
ההטעמה של כל המילים הבאות היא מלרע ולא מלעיל
יש לקראם בהטעמה של ההברה האחרונה של המילה
"אצבע" - " כתובים באצבע א - להים" (שמות ל"א, י"ח)
"ארבע" - "ארבע אמות" מספר זה מופיע פעמים רבות בתנ"ך, וכן: "קבצנו... מארבע כנפות הארץ.."
"קרקע" - מילה זו נמצאה רק פעם אחת בתורה: ".. ומן העפר אשר... בקרקע המשכן. (במד' ה, י"ז).
"כובע" - מילה זו לא נמצאה בתורה, נמצאת בנביאים במספר מקומות "מגן וכובע תִּלּוּ בך" (ה"ת" בחירי"ק חסר ו"ל" דגושה בדגש חזק) (יחזקאל כ"ז, י)
(במקום שהמילה "כובע" נמצאת בסמיכות, תוטעם מלעיל כגון: וַיִּלְבַּשׁ צְדָקָה כַּשִּׁרְיָן וְכוֹבַע יְשׁוּעָה בְּרֹאשׁו... ֹ (ישעיה נט, יז) (אולי מכאן הטעות להגיית המילה "כובע" מלעיל...?)
"אמצע" - מילה זו לא נמצאה בתנ"ך.
מילה זו נמצאה בכל התלמוד הבבלי פעמיים בלבד
1) שני פסוקים הדומים זה לזה (דומים ואינם שווים)
פסוק ראשון: "יִשְׂמַח הַר צִיּוֹן תָּגֵלְנָה בְּנוֹת יְהוּדָה לְמַעַן מִשְׁפָּטֶיךָ: (תהלים פרק מח פס' י"ב שיר של יום - יום שני) שימו לב לסוף הפסוק.
פסוק שני: "שָׁמְעָה וַתִּשְׂמַח צִיּוֹן וַתָּגֵלְנָה בְּנוֹת יְהוּדָה לְמַעַן מִשְׁפָּטֶיךָ ה' ": (תהילים פרק צז, ח - מפרקי "לכו נרננה)... שימו לב לסוף הפסוק.
ה "חזנים" - מוציאי ס"ת בעדת תימן או ספרד, מצאתי מעטים ביניהם הרגילים לומר את הפסוק הנז' הראשון: "ישמח הר ציון תגלנה בנות יהודה למען משפטיך" מוסיפים בטעות את שם "ה'". קרוב לודאי שטעות זו קיימת בגלל סיומת הפסוק השני הדומה לו מאוד המסתיים במילה "ה'".
יש כאן חשש עיוות פסוק שאינו קיים וגם הזכרת שם שמים לבטלה. ולשומעים ינעם.
2) פסוק הנמצא בפרשת האזינו ומצוטט פעמים בתפילה, וכן אצל עדת תימן הקורא הראשון בתורה, פותח בו לפני ברכות התורה: "כי שם ה' אקרא הבו גודל לא / להינו" יש להטעים את המילה: "הבו " מלרע! כמו כל "הבו" בפרק הידוע "מזמור לדוד הבו לה' בני אלים..."
חלוקת המשפט בצורה נכונה
חלוקת המשפט, בצורה לא נכונה, מסלפת את הרעיון המקורי ומשבשת עד כדי גיחוך, או חלילה אפילו "כפירה" כביכול!
"מודה... שהחזרת בי נשמתי בחמלה - רבה אמונתך!"
בכל הברכות בנוסח "אשר קדשנו.."יש לחלק את הברכה: לשלוש פעמים שלוש מילים
ברוך אתה ה' - א - להינו מלך העולם - אשר קדשנו במצותיו -
(ורק אח"כ) וצונו, על...
מכאן והלאה קוים בין המילים, פירוש: הפסקה קלה
"א - להי! - נשמה שנתת בי, טהורה..."
"אדון עולם, אשר מלך, בטרם - כל יציר נברא"
(חשש לביטוי של כפירה אם נאמר: "אשר מלך, בטרם כל, יציר נברא")
"ה' - יחתו מריביו. עליו בשמים ירעם. ה' - ידין אפסי ארץ".
אנא - בכח גדולת ימינך
אביי - הוה מסדר... (שלא יישמע שם הוי'ה)
"כי כל אלהי העמים אלילים - ו (א) - ד - ני - שמים עשה"
יודוך עמים - א / להים... יודוך עמים - כולם...
יזמרך כבוד ולא ידום - ה' א - להי לעולם אודך
תהלה לדוד - ארוממך א - לוהי המלך...
"שומר ה' את כל אוהביו - ואת כל הרשעים ישמיד"
"ואנחנו נברך י - ה, מעתה ועד עולם. - הללוי - ה" (ראה הערה להלן בקדושה)
ברוך - שם כבוד מלכותו - לעולם ועד
א - ד - ני - ימלוך לעולם ועד..."
"א - ד - ני - שפתי תפתח, ופי - יגיד תהלתך"
"אתה - גִּבּוֹר לעולםא - ד - ני.."
הסבר: כך יש להפריד בין 4 המילים! והקורא בהפרדה אחרת, כגון: "אתה גבור - לעולם א - ד - ני" אינו אלא טועה, וטעות לעולם חוזר, הוכחה: במילה 'גִּבּוֹר' האות הראשונה "גּ" מודגשת. סימן, שיש להפסיק בין "אתה" ל"גּבור", וכן מצאנו פעמים רבות הפסקה בין ""אתה" למילה שתבוא אחריה.
בד"כ יש לשים לב. כל משפט של פנייה, המתחיל במילה "אתה" יש לעצור שם כאילו מנוקד בסימן קריאה.
וכן הרבה פעמים נמצא את המילה: "א - ד - ני" פנייה לאדון הכל - יכול, עם סימן קריאה!
"והחכם עיניו בראשו" לדעת להבחין בכל ענין מה משמעותו.
וכן נמצא פרקי תהילים המתחילים במילה "לדוד."או "לדוד מזמור."או: "מזמור לדוד."כביכול, יש אחריהם נקודה. האומרת כי המזמור נכתב ע"י נעים זמירות ישראל דוד המלך. לכן אחר ביטויים כאלה, נקפיד לעצור וליצור הפסקה.
"לדוד. - אליך א - ד - ני - נפשי אשא...".
"לדוד מזמור. - ל (א) - ד - ני הארץ ומלואה, תבל ויושבי בה...".
כן מצאנו זאת בביטויים דומים לתואר הקב"ה.
בד"כ יש לשים לב לכל משפט המתחיל במילה "אתה" שיש לעצור שם כאילו מנוקד בסימן קריאה.
וכן הרבה פעמים נמצא את המילה: "א / ד / ני" פנייה לאדון הכל - יכול, עם סימן קריאה!
. "והחכם עיניו בראשו" לדעת להבחין בכל ענין מה משמעותו.
כגון "הטוב! כי לא כלו רחמיך. המרחם! כי לא תמו חסדיך.
א - לוהי! נצור לשוני מרע...
א - ל! הורתנו לומר מידות שלוש עשרה...
א - לוהי! בך בטחתי אל אבושה...
הורנו! (פירוש: אבינו) בזעקנו לך...
י - ה! דע את אשר ידעוך...
אבינו! אב הרחמן! הראנו אות לטובה...
ובמיוחד. בפניה שבפתיחת קטע תפילה:
א - לוהינו וא - לוהי אבותינו!
רבונו של עולם!
בקדושה: ימלוך ה', לעולם - א - לוהיך ציון, לדור ודור -
ורק אח"כ יאמר: "הללוי - ה"!
הסבר: "הללוי - ה" מילה המביעה כאן סוף משפט או ענין, ואין לה קשר למילים הקודמות.
הפירוש הוא: "א - לוהיך ציון, ימלוך, לדור ודור, " במקביל לתחילת הפסוק: ימלוך ה' לעולם". ופסוק זה אינו מתכוון שאנחנו נהלל את ה' מדור לדור... זה אכן חשוב מאוד אך אין זו כאן כוונת הפסוק.
ראה כל הפרקים המתחילים והמסיימים במילה: "הללויה".
בקטע "מודים" מה מקומו של הביטוי "ערב ובוקר וצהריים"? למה הוא מתייחס?
אין הוא מתייחס למשפט הסמוך אליו מאחור ("ועל נפלאותיך שבכל עת...") אלא ביטוי זה שייך לתחילת הקטע "מודים אנחנו לך... ערב ובוקר וצהריים..."
פירוש: אנחנו מודים לבורא עולם 3 פעמים ביום, בשלושת התפילות הקבועות, בערב בבוקר ובצהריים.
לקט הארות חשובות מהרב אליקים שליט"א
סיומי ברכות:
"ברוך אתה ה' גואל ישראל ולא גאל ישראל
"ברוך אתה ה'. רופא, - חולי עמו ישראל"
ברוך אתה ה', מקבץ - נדחי עמו ישראל
"ברוך אתה ה', מלך - אוהב צדקה ומשפט"
"ומלפניך מלכנו - ריקם אל תשיבנו"
"ברוך אתה ה', מצמיח - קרן ישועה"
"מודים אנחנו לך..."שלושת מילים אלה, חטיבה אחת ללא הפרדה.
בברכת כהנים:
ברכנו בברכה המשולשת... האמורה לאהרון ובניו הכהנים - עם קדושיך - כאמור:
יאר ה' - פניו...
ישא ה' - פניו...
ושמו את שמי... ההטעמה מלרע... הוזכר
"יְבָרֶכְ - ךָ" השוא נח משום שהסגול שלפניו תנועה קטנה
"יָ - אֵר" למרות שמילה זו היא מלרע, מאריכים מעט בהברה הראשונה, ביו"ד. כיון שהקמץ תנועה גדולה, מה שאין כן במילה: "יִשָּׂא" שהחיריק החסר הוא תנועה קטנה והנ"ון נבלעה בש"ין (משורש: "נשא") לכן אין להאריך כלל ביו"ד.
"וִי - חֻנֶּךָּ" הוא"ו במתג והיו"ד נחה ואינה נהגית, ויש להדגיש הנו"ן.
א - להי! נצור לשוני מרע...
בתחנון: לפני שלוש עשרה מידות אנו מצטטים פסוק "וירד ה' בענן, ויתייצב עמו שם. ויקרא בְשֵׁם - א - ד - ני" (בי"ת רפויה) (שמות ל"ד, ה).
אין לקרוא..."ויקרא - בשם ה'".
כך נאמר על אברהם אבינו שקרא בשם ה' לעולם כולו. שם (בראשית י"ב, ח) צריך להקפיד ולקרוא "... ויבן שם מזבח, ויקרא - בְּשֵׁם ה'" (בי"ת דגושה).
הבחנה בהפרדת שמות ה' בשלוש עשרה מידות
כאשר קוראים את שמות ה' הכתובות זה אחר זה יש להבחין ולהפריד ביניהם ולקרוא: "ה" - "ה", א - ל רחום וחנון..
"אל תזכָּר לנו עוונות ראשונים" בקמ"ץ קטן ולא בחול"ם (הוזכר לעיל)
"יענהו משמי קדשו, בגבורות - ישע ימינו"
ברוך א - ד - ני - יום יום יעמס לנו
הערה: הביטוי השגור: "ברוך א - ד - ני יום יום!"בא בהשפעת הפסוק "ברוך א - ד - ני - יום יום יַעֲמָס - לנו...".
"יעמס" פירוש: נושא, נוטל, כמו "וינטלם וינשאם.."כמו אב הנושא את בנו על כתפיו, כך הקב"ה נושא אותנו.. עיין רש"י שמות י"ט, ד': "ואשא אתכם על כנפי נשרים...".
"א - ד - ני, הושיעה! המלך! - יעננו בְיוֹם קראנו" ולא: המלך יעננו - ביום קראנו" (חידוש להרבה אנשים!)
הערה: האות הראשונה "ב" במילה "בְיום" היא רפויה, זאת אומרת שהיא סמוכה למילה הנמצאת מאחוריה, מאותיות אהו"י, באה בצמוד למילה: "יעננו"! אם היתה הפסקה, בין "יעננו" למילה "ביום" היתה האות "ב" צריכה להיות מודגשת, כדין בג"ד כפ"ת בראש מילה. ולכן ברור שהמילים "יעננו בְיום קראנו" סמוכות וצמודות.
לקט פסוקים שיש לשים לב להפסקה, כדי להתכוון למשמעות האמיתית
באמירת הקרבנות "אביי - הֲוָה מסדר..."
כדי שהיו"ד האחרונה במילה "אביי" לא תצטרף למילה הסמוכה לה "הֲוָה" ויתקבל שם הוי"ה
(סביר להפסיק כאשר הוגים את המלה "אביי" מלרע אולם אם הוגים את המילה "אביי" מלעיל כמו בנוסח תימן, אין להקפיד במיוחד להפריד כי האות "י" האחרונה של "אביי" כי היא מאוד "חלשה")
"ב"הודו" "כי כל אלהי העמים אלילים" - וה' - שמים עשה"...
"למען יזמרך כבוד ולא ידום - א - ד - ני א - להי, לעולם אודך".
בכל הקדושות "קדוש - קדוש - קדוש ה' צ / באות - מלוא כל הארץ כבודו"
"... ויאכילהו - מחלב חיטה, ומצור - דבש אשביעך".
"לדוד! ה' (הוא), אורי וישעי".
".. נהרות ימחאו כף, יחד - הרים ירננו" ".. אור זרוע - לצדיק, ולישרי לב - שמחה".
"מקולות מים רבים - אדירים משברי ים".
"... צדיק - כתמר יפרח, כארז בלבנון - ישגה...".
".. חונה מלאך ה' - סביב ל (י) ריאיו ויחלצם".
"מן המצר קראתי י - ה, ענני במרחבי - ה".
"א / ל - א - ד - ניויאר לנו"
"נפשי לה' - משומרים לבוקר, שומרים לבוקר".
פירוש: הערגה שלי לה', גדולה יותר, מאשר שומרי המשמרת האחרונה המצפים לאור הבוקר. (מי ששמר פעם במשמרת אחרונה, חש את התחושה הזאת).
בפרק למנצח על הגיתית: "כי טוב יום בחצריך, מאלף" - ורק אחרי הפסקה קלה, אנו ממשיכים: "בחרתי הסתופף..."והפירוש: להסתופף בבית ה', ללמוד תורה, אפילו יום אחד שווה יותר מהקרבת אלף עולות... (הוזכר לעיל בפרק הטעמת ההברה הנכונה)
נצרף בזה הערות של ר' צבי שביט משילה:
1) "... המלך היושב על כסארם ונשא (הביטויים 'רם ונשא' מתייחסים למלך ולא לכסא).
2) שוכן עד - מרום וקדוש שמו (עד=נצח, ולא כפי שרבים אומרים "שוכן עד מרום, וקדוש שמו. כאילו ה' שוכן רק עד המרום).
3) הבוחר בשירי זמרה, מלך, יחיד, אל, חי העולמים מדובר בארבעה תארים נפרדים).
4) בסליחות: יש להטעים מלעיל "בינה הגיגינו.." (ולא: בינה... מלשון בינה יתירה)... כמו בפרשת "האזינו": בינו שנות דור ודור...".
5) "... א - ל חי וקיים תמיד, - ימלוך עלינו לעולם ועד...".
050-3331-331