זה שטעית זה עדיין לא מצדיק את זה שאתה עצוב ולא שמח! אף אחד אינו טועה בכוונה. וכמובן שכדאי מאוד להימנע מטעויות עד כמה שאפשר. אבל אם כבר טעית פעם אחת, מדוע תטעה שוב פעם ותיפול לעצבות וייאוש. לא מספיק שטעית פעם אחת, עכשיו תטעה פעם נוספת ותיפול משמחה?

מהי בעצם טעות? טעות היא פעולה שעשית שהרחיקה אותך מהתכלית ומהרצון שלך. ז"א יש לך רצון כלשהו ועשית משהו שהרחיק אותך ממנו שזו כמובן טעות. ומהו כמובן הרצון הפנימי ביותר של כל בני האדם, זהו כמובן הרצון באושר שמחה וכולי. וטעות היא כל פעולה שמרחיקה אותך מהתכלית של הרצונות שלך.

אז תחשוב לרגע אחד בהיגיון, אז מה אם טעית, האם זו סיבה מספיק טובה כדי לטעות שוב פעם וכדי להתעצב? הרי לא מספיק שפעם אחת טעית והתרחקת מהתכלית, האם זה הגיוני להתעצב על הטעות שעשית?! אדרבה, נסה לחזק את עצמך ולשמח את עצמך כדי שתוכל בישוב הדעת לא לחזור על הטעות וכולי.

גם לטעות צריך לדעת. דהיינו שעל האדם לדעת כיצד לא להפוך טעות אחת לטעויות נוספות. ולכן הדבר החשוב ביותר שעליך להיזהר ממנו, הוא לא להיות בעצבות אחרי שטעית ולא משנה מה היתה הטעות. אין שום היגיון בלהיות עצוב ולא משנה מה האירוע, כי להיות עצוב זה נוגד את התכלית של העצבות עצמה. ז"א אתה עצוב כי התרחקת מהתכלית, אז אדרבה תהיה שמח ותתקרב לתכלית ולשמחת חיים.

עצבות היא שטות כמובן, כי באמת האדם פועל נגד השכל. הוא עצוב כי הוא טעה והוא עושה טעות נוספת ונהיה עוד יותר עצוב. כמו מי שהתלכלך ולוקח לכלוך כדי לכסות על הלכלוך שיש לו. שזאת כמובן שטות רצינית.

באפשרותך להשתמש בשכלך ולהבין, כי גם אם טעית ולא משנה מה קרה, עדיין המטרה הסופית שהיא להיות מאושר לא השתנתה. עדיין באפשרותך לחזק את עצמך בכל מה שאתה יכול ולצאת מהעצבות. ורק על ידי זה ועל ידי האהבה העצמית שלך לעצמך, רק על ידי זה תוכל לדעת מה באמת כדאי לעשות להבא, ותוכל לעזור לעצמך שלא לשוב על טעויות. בהצלחה.

ציטוטים: רבי נחמן מברסלב

הוּא כְּמוֹ מִי שֶׁמְּלַכְלֵךְ עַצְמוֹ בְּטִנּוּף, וְלוֹקֵחַ טִנּוּף וּמְכַסֶּה עַל הַטִּנּוּף

כְּשֶׁמְּפַתֶּה הַיֵּצֶר אֶת הָאָדָם לַעֲבֵרָה חָלִילָה, אֵין כַּוָּנָתוֹ לְעֶצֶם הָעֲבֵרָה גְּרֵידָא, אֶלָּא בְּעִקָּר לְעַצְבוּת וּלְמַפַּח נֶפֶשׁ שֶׁיִּהְיֶה לוֹ לְאַחַר הַמִּכְשׁוֹל, שֶׁעַל יְדֵי זֶה הָעַצְבוּת יִפּל כְּבָר הָאָדָם בַּעֲבֵרוֹת רַבּוֹת לְרב הַיֵּאוּשׁ וְהָעַצְבוּת וְיִפּל כְּבָר מֵעַצְמוֹ מִדְּחִי אֶל דֶּחִי. עַל כֵּן צָרִיךְ הָאָדָם לְהִזָּהֵר בְּאֵיזֶה אפֶן שֶׁהוּא לִבְלִי לִפּל בְּעַצְבוּת עַל יְדֵי מִכְשׁוֹלוֹ יִהְיֶה מַה שֶּׁיִּהְיֶה...

וְרָאוּי לֵילֵךְ עִם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר... לְבַקֵּשׁ וּלְחַפֵּשׂ לִמְצא בְּעַצְמוֹ אֵיזֶה זְכוּת וְאֵיזֶה נְקֻדָּה טוֹבָה. וּבָזֶה הַמְּעַט טוֹב שֶׁמּוֹצֵא בְּעַצְמוֹ, יִשְׂמַח וִיחַזֵּק עַצְמוֹ, וְאַל יַנִּיחַ אֶת מְקוֹמוֹ, אַף אִם נָפַל לְמַה שֶּׁנָּפַל, רַחֲמָנָא לִצְלָן, אַף עַל פִּי כֵן יְחַזֵּק עַצְמוֹ בִּמְעַט דִּמְעַט טוֹב שֶׁמּוֹצֵא בְּעַצְמוֹ עֲדַיִן,... עַד הֵיכָן אַתָּה צָרִיךְ לְהִתְחַזֵּק וְלִבְלִי לְיָאֵשׁ עַצְמְךָ, חַס וְשָׁלוֹם, אַף אִם יִהְיֶה מַה שֶּׁיִּהְיֶה. וְהָעִקָּר לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה תָּמִיד וִישַׂמַּח עַצְמוֹ בְּכָל מַה שֶּׁיּוּכַל, וַאֲפִלּוּ עַל יְדֵי מִלֵּי דִּשְׁטוּתָא [דברי שטות], לַעֲשׂוֹת עַצְמוֹ כְּשׁוֹטֶה וְלַעֲשׂוֹת עִנְיְנֵי שְׁטוּת וּצְחוֹק אוֹ קְפִיצוֹת וְרִקּוּדִים, כְּדֵי לָבוֹא לְשִׂמְחָה, שֶׁהוּא דָּבָר גָּדוֹל מְאד: