הודפס מהאתר Yeda.EIP.co.il/?key=487845
הדרך הרוחנית - לוותר על שליטה

זיהיתי שהמקור לסבל הוא הצורך המתמיד בשליטה, והדרך הרוחנית היא חלק משליטה זו. מאז אני מנסה לוותר על שליטה. מה דעתך?

ויתור על שליטה זה מאד טריקי: אם אתה מנסה לוותר על שליטה, הרי אתה בהחלט שולט בעניינים - אתה דואג להימנע ממצב שבו אתה נלחם, מתאמץ ונמצא בשליטה.

זה טריקי מבחינה נוספת: אתה אולי מוותר על שליטה לגבי פריחת תודעתך והתעוררותה, אבל האם אתה מוותר גם על השליטה בעניין פחד ההישרדות (עבודה, פרנסה)? וגם על השליטה בעניין היחסים (ויתור על אהבה רומנטית, סקס, חברים, בת זוג)? ניסיון לוותר על שליטה באופן גורף הוא בהחלט צעידה רוחנית אמיצה בעיני, שגם תישא את פירותיה.

אבל אם אתה מקפיד על שליטה היכן שזה כואב ומפחיד לוותר עליה, ומקפיד על חוסר שליטה היכן שזה מלחיץ להיות בשליטה, אז אתה פשוט רוקד לצלילים המוכרים של בריחה מכאב ורדיפה אחרי עונג - המנגנון הבסיסי והבטוח ביותר ליצירת המשך הסבל. כרגע אפילו הגיתי לזה שם: "רוחניות פולנית".

מסיבה זו, הגישה שלך עשויה לגרום להמשך סבלך. נראה שאתה בוחר בויתור על שליטה בשביל להרגיש טוב יותר (פחות לחץ, פחות אשמה וכו'). וכאמור, בחירה בהרגשה הטובה יותר מובילה תמיד לסבל, והיא בעצם סוג מתוחכם של שליטה (או טוב אולי לומר "נשלטות" על ידי המנגנון הרגיל, הבורח מהכאב אותו הוא יוצר בעצמו).

האשליה שלתוכה אנו גדלים היא סמיכה ומציאותית. הרזולוציה מצוינת, אפילו יותר מאשר באוואטר 3D. לפי מיטב ראות עיני, מי שלא יתאמץ מאד מאד להתעורר, כנראה לא יתעורר. והמאמץ הזה יכול להיות, גם, מאמץ לוותר על שליטה. אבל לא אם זו בחירה של נוחות, אלא ההיפך - אם זו בחירה שמוכנה להתעלם מגורם הנוחות לחלוטין.

© כל הזכויות שמורות לכותבי המאמרים המקוריים בלבד!

האתר פותח על ידי אליעד כהן