אם נחזור לנטיית ההתאיידות ונבחן את אחד הפרמטרים המשפיעים על ההתאיידות, נבחין כי ככל והנוזל או החומר חם יותר - כך גודלת הנטייה שלו להתאדות, אך הפרמטר הזה אינו מתיישב עם נטיית השכבה העליונה של גוש מלוכד להתאדות, כי השכבה העליונה הזו בעלת הדחף להתאדות אמורה היתה להיות בעלת חום גבוה יותר שיעזור לה להתאדות, היינו שיתאים לנטייתה וילך איתה בקנה אחד, וכככל והדחף להתאדות הולך ויורד - הטמפרטורה של החומר אמורה לרדת בהתאם עד להגיע אל הליבה הקרה שאין לה שום עניין בהתאיידות... כך אמורים להיות בנויים כל הגופים ביקום, כך אמור להיות בנוי הגוף האנושי וגם הביטוי שפרש לעינינו את היקום אמור לשקף את זאת.

בפועל מפת הטבע מסמנת תופעה הפוכה: רמת החום על פני הגוש המלוכד היא הנמוכה ביותר ביחס ליתר שכבות הגוף, כי ככל ומעמיקים אל תוך הגוף - החום גודל.

אולם הבחנתי שאופף אותה ענן כבד של תהייה יש לה אישוש בטבע. הבה נצפה בתופעה אחת המוכרת לנו מקרוב בכדור הארץ ואף ניצפת בכל הכוכבים ביקום, ואני מדבר על הרי הגעש שלמעשה הם ביטוי לחום העצום האצור במעמקי הכוכבים או במעמקי כדור הארץ; חום שיש בו כדי להתיך סלעים... החום הזה שפורץ אל פני השטח - מקורו בליבת כדור הארץ, והוא נוסע אלפי הקילומטרים עד שפורץ על פני שטח האדמה וזורע הרס בכל אזור אליו הגיע האד העדין ובנה את הגושים המלוכדים והחכמים שלו, כמו הצמחיה וכל ממלכת האורגניזמים החיים.

עם זאת יש לציין בנוסף כי החום האצור הזה הוא גם גורם יחודי לבניית כדור הארץ והמעטפה החיצונית שלו, כי הוא לוקח סלעים במסעו, מתיך אותם ושולפם כנוזל צמיגי אל פני השטח. נוזל צמיגי וסלעי זה יתקרר בהמשך ויהפוך לחלק אינטגרלי מהקרום היבשתי של האדמה.

וזה נוסח הבחנתי המהולה בתהייה כבדה: מהו הר געש אם לא נטייה להתאייד? זהו ביטוי מוחשי ועצום של נטיית החומר להתאייד - לעלות / להשתחרר / להתפרץ החוצה, ונטייה זו עולה באלפי מונים על נטיית ההתאיידות של החלק המזערי הפרוס בשיכבה העליונה של החומר. אם כן, מדוע השכבות הפנימיות של החומר אינן שותפות בפועל למעגל בניית הגושים המלוכדים על אף ויש להן את הנטיה המרשימה להתאייד. השאלה השניה, מהו מקור החום הנמצא במעמקי החומר? כלומר היכן מקום החום הזה בתרשים של חוקי הטבע, שמצביע על המעגל לבניית גושים מורכבים עד חכמים.

כזכור לכם עמדנו על המחזוריות של הגוש המלוכד עד המורכב ביותר בטבע - מתוך התרשים של נטיית החוקים הפועלים בטבע. זה מתחיל באד שעולה מן הארץ ומגיע עד האדמה ומשקה אותה. מחזוריות זו יוצרת מעגל שמסתיים בגוש המלוכד והמורכב ביותר בטבע - הלא הוא גוש האדם. השאלה שלי לעיל מתייחסת למקור החום הנמצא בתוך החומר; איך ניתן לאתר את מקור החום הזה בתרשים של חוקי הטבע? על מנת להבין את השאלה לאשורה אציג להלן את הנוסח המסכם שלי לתרשים שמתאר את נטיית חוקי הטבע:

כל הגושים ביקום מופרים על מנת שהפרייתם תניב גושים "מתוחכמים", כבני האדמה המורכבים יותר והמורכבים פחות. כלומר הנטיה של חוקי היקום היא להניב גושים מלוכדים ברמת מורכבות שהכיוון שלה הולך ועולה עד שמגיע לאחרון הגושים המורכבים על כדור הארץ וכוונתי לגוף האדם.

והשאלה שוב: היכן מקום החום הכמוס במעמקי החומר בתרשים הזה, ובעצם מדוע מועצת חוקי הטבע הביאה לחום נצור בשיכבה העמוקה ביותר של החומר, שיכבה שנוטה להשתחרר ולהשתתף במעגל בניית הגושים והפרייתם; התפרצות השיכבה הזאת מצביעה בבירור על הנטיה הזאת.

ובכן ובשביל להגיע למקור החום הזה עלינו ללכת בכיוון ההפוך של הדרך שהובילה אותנו אל סוף המעגל היכן הגוש המורכב ביותר. הגוש המלוכד והמורכב ביותר הוא שיוביל אותנו הפעם אל מחוז חפצינו בתרשים, אל מקור החום הנצור ביקום.

אנחנו ניגשים איפוא לבחון את גוש האדם ולגוש המלוכד הזה יש פוטנציה. האדם הוא הגורם בעל הפוטנציה היחידה בטבע שיכול להבחין במלוא מימד המרחק ביקום; הוא המימד היחיד הנמצא ביקום, אפילו גובה ורוחב נמנים בעצם על מימד המרחק. הפוטנציה הזו בוערת בו, ואינני מדבר עדיין על החום אני מנסה לתאר ולרדת לעומק הפוטנציה הזו.

בשביל להבין את מימדי הפוטנציה הזו בואו נלך לרגע שוב לתרשים היכן מצביע מחבר התורה בעטו החד על מעגל שנתחם בתוכו כל היקום האין סופי על כל גרמיו ועצמיו וכוחותיו, מעגל שאין לבנייתו נקודת התחלה כי ליקום אין סוף אבל כן יש למעגל הזה נקודת סוף; המעגל נסגר כאשר מגיע אל גוש האדם, והאדם הוא היחיד שיכול להבחין במימדי המעגל, ולא רק במימדי המעגל אלא גם בכוחות הפועלים במעגל הזה והוא הגורם היחיד, בנוסף, שיכול לשנות את סדר הכוחות האלה. הבניינים שאנו בונים הם התערבות ברוטלית בסדרי כוחות הטבע וניצבים במקומם כהתרסה מכוונת נגד הכוחות המקוריים שביקום והחוקים המסדירים אותם. ולא רק בניינים, גם כיסא שנגר בונה נוגד במהותו את חוקי הטבע כי הכיסא לא היה אמור להיות על כדור הארץ, מישהו ראה כיסא מעץ על הירח? או תמונה משמן על מאדים? או ג'ולות של ילדים?

למעשה הפוטנציה האמיתית של האדם מתבטאת בשימוש שהוא עושה בכוחות הטבע, הוא מעמיד את כוחות הטבע בשורה ובוחר לו את המינון המתאים לו מתוכם, זה מה שעושה התודעה של האדם, היא מנסחת ללא הרף ספרי חוקים משלה ורוקחת אותם מהכוחות השרועים לפניה, חדשות לבקרים, בכל שניה ושניה בחיים, יש מי שרוקח חוקים גדולים ויש מי שמסתפק בצנועים וקומפקטים, אבל כולנו רוקחים חוקים, פיזיקאים, זו העבודה שלנו כאן. כך אנחנו מעבירים את זמנינו על כדור הארץ.

ואולם הדוגמה הנהירה ביותר לוויסות הכוחות ע"י האדם, היא השימוש שעושה בדינמיקה של היקום. אנחנו יודעים היום ועקב קריאת המאמר הזה כי אין זמן במרחב, אין קיום למימד הזמן ביקום הזה שאנו חלק ממנו, זאת כי כל הכוחות מתרחשים ביקום בהבזק אחד, ממש עכשיו, כולל ההתרחשויות שנוכל לזהותם בעוד מליארד שנה וכולל מה שזיהינו לכאורה מלפני מליארד שנה. אני אומר "לכאורה" כי אין תקופה של מליארד שנה קדימה או מליארד אחורה, יש על מפת היקום רק ימינה ושמאלה - תלוי איפוא מפנה את הראש שלך; יש רק מרחקים וכיוונים. יש יקום דומיננטי אין סופי שלא מפסיק להיפתח לנגד עינינו כחוברת עבה שאין לדפיה סוף. זו המציאות של כל היקום ובמציאות הזו האדם מופלה לטובה מכל יתר העצמים המצויים ביקום, זאת כי הוא הגוש היחיד שיכול לנצל את המציאות הזו ולנסחה כרצונו - אם תרצה לשכתבה מחדש.

על פניו, היקום נראה כמגרש משעמם בו מתרחשת סצינה אין סופית וכתובה מראש, והינה לפתע צץ עצם אחד מעצמות היקום ומתחיל לשנות את הסצינה האין סופית זו. אם לדייק, המדובר באדם שיכול להשתמש במתווה היקום ולשנות, מכל נקודת ציון עליה עומד, את פני כל היקום באופן המדויק הזה: החוק שמתווה אותו האדם מהמשבצת עליה עומד, מתקיים כהילכתו החל מהמשבת עליה עומד ועד בכלל... אם הינך מפקפק בזאת - אתה יכול לנסוע למרחקים שתרצה ולעקוב אחר החוק שהתווית זה עתה מהמשבצת שעמדת עליה. אין זה מתווה מטאפורי; אני מתאר מתווה פיזיקלי שכל היקום עומד עליו, וזו הפעם הראשונה מלפני אלפי השנים, שמישהו מתאר את המתווה הזה כהילכתו בטבע.

אנחנו רגילים לתמונה הטבעית לכאורה בה האדם כפוף לטבע ולגחמיו, בעוד המציאות היא שהטבע הוא הוא הכפוף לגחמות האדם וחוקיו, ואכן הוא משקף את גחמות האדם הבלתי ברורות והבלתי עקביות בעליל. זאת כי בהעדר חוקים ברורים ועקביים מצידנו - הטבע "משתגע" איתנו ומשקף כראי את הבילבול שלנו, ואיני מדבר ברמה הקבוצתית דווקא, אני מדבר על הרמה האינדיבידואלית של כל אדם ואדם משבע מליארד האנשים החיים כיום על האדמה; כל אחד ואחד ואילו חוקק חוקים ברורים ועקביים מצידו - חוקיו היו מתקיימים במרחב לאורכו ולרוחבו ועד לאין סוף. על השאלה "איך יתקיימו חוקיו בלעדיו עד לאין סוף" נעמוד בהמשך.

במילים פשוטות, כל הדרוש מהאדם הוא העקביות בדבריו, כי כאשר מרים את ידו - כל המשבצות ביקום האין סופי מתיישרות עם הרמת היד הזו וזאת מסיבה פיסיקלית פשוטה - כי הכל מתרחש בהבזק אחד כולל הפעולה של הרמת היד, אולם ובגלל שהיקום הזה הוא אין סופי וגם דינמי, הרי מקומי האישי במרחב משתנה בו בזמן ללא הרף, ולמעשה הגוף שלי מתחלף במרחב ללא הרף... תאר לך עשר משבצות כאשר גוף אנושי עומד על משבצת מס' 1, וגוף אנושי אחר עומד על משבצת מס' 2, וגוף שלישי עומד על משבצת מס' 3... אם נעקוב אחר שלושת הגופות הנבדלים נבחין כי למעשה המדובר באותו אב טיפוס של גוף העומד על שלושת המשבצות, אולם מקור ההבדל ביניהם הוא הכוחות הפועלים בו בזמן על שלושת הגופות כאשר על כל משבצת פועל כוח אחר, וזהו למעשה מקור השוני בשלושת הגופות.

נמשיך עם אותו התרגיל המחשבתי ונציב עכשיו בליון משבצות במקום שלוש, כאשר אותו אב טיפוס של גוף אנושי עומד על כל אחת מהן. הבה נעקוב מחדש אחר בליון המשבצות ונבחין גם הפעם כי המדובר למעשה באותו אב טיפוס של גוף העומד עליהן, אך ההבדל בין כל גוף וגוף מבליוני הגופות הוא הכוחות הפועלים בו בזמן על כל אחד מהם כאשר על כל משבצת פועל כוח אחר, וזהו שוב מקור השוני הפיזיולוגי בבליוני הגופות.

נמשיך עם אותו התרגיל המחשבתי ונשנה בו הפעם דבר מהותי: במקום בליון משבצות שעומדים עליהן בליון גופות שונות, הבה נביא מכונה שתייצר לנו כל הזמן משבצות, וזו למעשה מכונת היקום: הדינמיקה הבלתי פוסקת של היקום ותכונת האין סוף שלו מייצרים בעיני הבוחן את אפקט המכונה שפועלת ומייצרת משבצות אנושיות ללא הפסק, אבל בפועל ניצבים לפנינו אין סוף של משבצות ועליהן עומד אותו אב טיפוס של גוף אנושי שפועלים עליו בו בזמן כוחות במינונים שונים; על משבצת מס' 1 פועל מינון מסויים של כוחות, ועל משבצת מס' 2 פועל מינון שונה, וכן הלאה לאין סוף...

אני מתאר את התרגיל הזה בעיניו של בוחן שעומד על יד משבצות הגופות ובוחן את השינוי שחל בהן ממשבצת אחת לשניה, אולם הבוחן הזה במציאות הוא אותו האב טיפוס שגופותיו מונחות על פני בליוני המשבצות שפועלים עליהן בו בזמן מינונים שונים של כוחות, וכאן יש להדגיש שלוש נקודות:

אחת: מי שמעניק לבוחן את היכולת לבחון / לראות / לבדוק... הוא תכונת האין סוף של היקום הדינמי שעליו מצטופפות משבצותיו. כי אילו היקום הזה היה מוגדר - אזי הכוחות הפועלים עליו בהבזק היו מסתיימים עוד באותו הבזק ולא היה במרחב קיום לבוחן, כי לא היה לו במה להבחין. אולם תכונת "האין סופיות" של היקום היא זו שיצרה את מקום הבוחן במרחב, כי לעולם לא מסתיימת בחינתו של הבוחן הזה - תמיד נותר לו מה לבחון, על אף והלכה למעשה הוא בוחן כוחות הפועלים בהבזק אחד על מלוא המשבצות האין סופיות שהוא עומד עליהן.

שתיים: היכולת לבחון היא גם היכולת לראות, לבדוק, למדוד, להשוות... בנוסף היא גם אותה היכולת להרים יד, להורידה, להניף עפעף, לבנות בניין, להרוס אותו... ושוב אני חייב להדגיש, אילו היקום היה מוגדר - לא היה מקום לשום פעולה אנושית בו, כי הכל היה מתחיל ומסתיים באותו שביב של רגע - בהבזק אחד, אולם עצם האין סופיות של היקום, היא זו שנותנת את היכולת להשחיל את הפעולות האנושיות בתוך ההבזק הזה.

שלוש: מעמד "הבוחן" נגזר מהיכולת להבחין, כלומר מהיכולת לזהות את המסלול של האב טיפוס של עצמו אשר הולך ומשתנה ממשבצת למשבצת. למעשה, האב טיפוס בעצמו ולעולם לא יכול להבחין בקיומו כי הוא משתנה בפועל בכל משבצת, ולכן רק בוחן "שני" שעומד מהצד ומשקיף על חתך אחד מהמשבצות - יכול לעמוד על מהותן ולשייכן לאב טיפוס זה או אחר. בפועל, הגוף האנושי יכול לעקוב אחר האב - טיפוס של עצמו ולזהות את מסלולו רק בזכות המחשב הנייד שמלווה אותו לכל משבצת וצורב עבורו את המיקום שלו במשבצת שחלפה, ואת מינון הכוחות עליו פעל באותה המשבצת. באופן הזה הגוף האנושי "יודע" לזהות את עצמו ואת ישותו במרחב, היינו יודע לעקוב מכל נקודה מרחבית אחר מסלול האב טיפוס של עצמו שנע ומשתנה ללא הרף.

אנחנו יודעים להתמקם במרחב בזכות המחשב הנודד איתנו לכל נקודה ומספק לנו את מלוא המידע על יתר המשבצות שכבר נבחנו על ידינו. ואומנם המחשב הזה הוא המוח הביולוגי שגם הוא חלק מגופינו ומשתנה איתו ממשבצת לשניה, אולם המידע שהוא נושא אינו משתנה כי מידע כהוא זה לא משתנה. ברם עיבוד המידע יכול להשתנות - תלוי במיקום האדם ובכוחות הפועלים עליו באותו המקום, ואכן אנו מעבדים באופן שונה את הזיכרונות הקרובים והרחוקים - תלוי במיקומנו במרחב, וזה מקור הרגשות המשתנים איתנו חדשות לבקרים.