עבור רוב האנשים*, למשיכה, ובמיוחד מינית, יש כוח השפעה גדול. המשיכה מכתיבה התנהגות, ופעמים מורגשת כמשתלטת על הדעת. כשאנו 'נמשכים', נמשך הלב, נמשך הגוף, נמשכת התודעה, כולנו נתונים כמו ראש חץ המשוגר, לכיוון. מנסים לממש, להגיע, להשיג מרגוע מאותו דחף שעוצמתו רבה. הדחפים הלא מודעים שמניעים את האדם להתנהגות, מזכירים דימוי של בובה על חוט, הנהנית מההופעה בלי לשים לב למפעיל המושך בחוטים ומניע אותה ממקום למקום.

תחושת המשיכה מצדיקה את ההימצאות יחד: "פשוט התאהבתי מייד כשנפגשנו". כאילו שאין צורך להסביר או להבין מעבר לכך. העובדה שאני נמשך, היא הסיבה שאני שם ביחסים. וכשהמהלך משתבש? בהמשך, נמצא עצמנו שואלים: "למה אני תמיד נמשכ/ת לכאלו?". משפטים מוכרים. משיכה, נוצרת במקרים רבים כדי לספק צרכים לא מודעים. היא מתפקדת ככלי ביולוגי - מכאניזם של הטבע האנושי.. שמטרתו מנקודת ראות ביולוגית תהייה המשך קיום הזרע.. יבחרו אלו שנחשבים לטובים ביותר להמשך קיום המין בתכונותיהם העליונות. איני מצדדת בעמדה הביולוגית למשיכה.

מנקודת מבט רוחנית, יש לכלי המשיכה מטרה מהותית אחרת: להביא את האדם אל אלו, שמולם ממתין לו השיעור הבא בהתפתחות. אם נשלב בתוך כך גם את הגישה פסיכולוגית נפשית, המנגנון מאפשר גם השגת איזון נפשי: צרכים, דחפים, חסכים, באים על סיפוקים המיידי, הרגעי, או המלא - אם אכן מבוצעת התפתחות ולמידה. מודעות לצרכים אלו, מאפשרת התגברות עליהם ומימוש חופש בחירה ביחסים.

כיוון זה של "מימוש גדילה והתפתחות דרך יחסים" מסביר מדוע לא כל האנשים נמשכים לאותם בני - אדם. גברים בד"כ בעלי צורך חזק בהכרה ובכבוד, נמשכים לנשים שתספקנה להם צורך זה. נשים הזקוקות לביטחון רגשי או כלכלי, תימשכנה לגברים שעשויים לספק להן צרכים אלו. באותה מידה, נשים המחפשות ביטחון רגשי חום וכד' תמשכנה לנשים אחרות בעלות מאפיינים מתאימים. עבור אחד, חתיכות בלונדיניות עם חזה גדול הן סמל הצלחה. אם הוא זקוק להחשב כמצליח, ימשך למראה הזה במיוחד. גבר אחר, שעבורו הצלחה קשורה בחכמה ואצילות, ימשך לאשה מסוג אחר לגמרי. גבר שהחסך שלו בחום ובהכלה גדול, יחפש דמות אמהית דווקא, יציבה שתהיה שם תמיד בשבילו, ופחות ימשך לחתיכות. נשים רגועות שקטות ובעלות חזות אמהית, אולי מלאות, תהייה עבורו 'בטוחות לשימוש'.

בניגוד לחוק החברתי המקובל, אך בהתאמה לחוקי המציאות... רוב האנשים*, ימשיכו להימשך לאחרים במהלך חייהם, כל אחד על פי מינו והעדפותיו, בלי קשר להיותם נשואים או בקשר זוגי או בגיל זה או אחר. הדבר מאוד לא מקובל חברתית, האמונה הרווחת מושכת לכך שמרגע שבחרת עליך לקיים בחירה זו גם בגופך משך כל החיים. בפועל, "המשיכה היא חיינו.." היא סימן היכר לכך שקיים רצון, צורך להשיג משהו, שמייצר מוטיבציה גם לפעול. רוב בני האדם, אינם מממשים את הרעיון הקתולי ביחסים. אך מדוע זה כך?

בהלה מתרחשת כשמתברר כי בן - בת הזוג נמשכים לאדם אחר. החברה מגדירה יחסים תקניים ככאלו המכילים בעלות. ביחסים המקובלים צריך שיהיה מונופול לכל אחד מהצדדים על רעהו. על רגשותיו, משיכתו, השתמשותו הגופנית והאחרת בזה שנבחר מכולם לשמש כשותפו לזוג. זוג נחשב ככזה, כשבן הזוג מתחייב, מצהיר, כי אינו משתמש באף אדם אחר, שימוש רגשי נפשי ובטח לא גופני (שיאהב רק אותי, שיתגעגע רק אלי).

עיון מעמיק בדינאמיקה הבינאישית האנושית מעלה, כי הצהרות וכוונות לחוד ומעשים לחוד.. מסירת מונופול לאדם אחר, נראית נכונה כשאני מאוהב, או במצב של אהבה, אך בדרך המשותפת קורים דברים שמביאים רבים להתנהגות אחרת. הבנה יסודית של נושא חשוב זה תסביר מדוע אנשים מצביעים ברגליים ו'בוגדים' השכם והערב בבני הזוג הפורמאליים שלהם.

אנשים משתמשים שימושים רגשיים שונים באנשים סביבם (על שימוש רגשי ביחסים - בלינק).

גם מאחורי צרכים המכונים 'גופניים' מסתתרים מניעים נפשיים. אם נשים לב, בעצם, מאוד מקובל חברתית, לקבל סיפוק באמצעות הגוף, 'סיפוק גופני', גם דרך אלו שאינם בן - בת הזוג שלי: הדוגמא הבאה קימת אצל רבים: הצורך להראות על ידי אחרים. הצורך שיסתכלו עלי, הצורך להחשב חתיך, מושך, יפה ומיוחד - כולם סיפוקים המושגים דרך הגוף. צרכים אלו מסופקים באמצעות קהל גדול ומתחלף של אחרים שאינם בן - בת הזוג. בחברה דתית אין הדבר מקובל, ובמיוחד נשים אמורות להצטנע ולהתלבש באופן שלא יאפשר זאת. אך בחברה חילונית דרך זו של שימוש באחרים לסיפוק גופני, לא רק שמקובלת חברתית, אלא גם מניעה את החברה...

יש סיבות מהותיות לכך שפעולה גופנית מינית, מתבצעת בתוך יחסים בלעדיים, יחסים מונופוליסטים הכוללים מחוייבות נפשית עמוקה בלבד (שלא נפרט כאן). הרחבת המונופול הזוגי על כל קשת הפעולות האחרות - מסייע לתמוך בכך. למשל לשוחח בטלפון עם נשים, חברות, ידידות אמור להפריע לקשר הזוגי? להיפגש בבית קפה, ללכת לסרט, לנסוע לחופשת סקי.. לכל אדם גבול שמקובל עליו.. לפי יכולתו לשלוט בייצרו כנראה, של מה שאפשר לעשות עם אחרים מחוץ לזוגיות. יש שמאפשרים לעצמם כשהם מחוץ לגבולות הארץ, כלומר במהלך טיול בחול, את כל מה שכאן לכאורה אסור, ויש שמצליחים להמנע מכל היתר בכל מקום או זמן.

אם אנו מתפתחים מתוך יחסים עם אנשים, אם כל מטרת המשיכה היא להצמיד אותנו לגורם הבא המתאים להתפתחותנו, אולי חסימת אפשרויות אלו עוצרת את התפתחות האנושות? ניתן לומר כי כשם שדילוג "מפרח לפרח" בלי כוונה ללימוד ולהתפתחות העצמי באמצעות הכרויות אלו תהייה עקרה, כך בדיוק תהייה מיותרת הימצאות בתוך יחסים מונופוליסטים - רק מכוח ההרגל או הפחד ולא מתוך לימוד משותף אמיץ הדדי וכנה שנעשה.

רעיונות אלו שמטרתם הקניית חופש תודעתי אינם מקובלים. מיד קופצות שאלות כמו "איך אפשר לאפשר חופש מיני? מה יהיה עתיד הילדים? "מה פתאום להרשות לעצמי לאהוב מישהו עד הסוף אם מחר יתאהב באחרת?" התשובה לכך היא, שאנשים העוסקים בהתפתחות, אחראים קודם כל על המשך התפתחותם.. ורק אחר כך יכולים לבחור אם לספק תחושת ביטחון לבני - זוגם. בין אם יודו בכך ובין אם לא, בין אם יצהירו באופן גלוי, ובין אם יסתירו במכוון, גברים כנשים, מאפשרים לעצמם להעיז להתנסות לחוות ולקיים את מסע חייהם הייחודי. השאלה היא אם כעס על התנהגות כזו תעזור לנו או להם במסע. אם נוכל להשתחרר מפחדים רבים שבנו ולאפשר, נוכל להבין כתוצאה מכך דברים חשובים על עצמנו. אם נזדקק לאזיקים, למערכת חוקים חיצונית, שתתמוך בצורך שלנו בשליטה ובבלעדיות על האחר, נישאר צודקים, אך גם מפוחדים ונוקשים. רוב הפעמים בהם אנשים משתמשים בכוח ובשליטה על אדם אחר, נובע הדבר מפחד. מהפחד להינטש, מהפחד להיות לבד, הפחד להיפגע, הפחד שלא להיות מקובל, שלא יהיה לי כסף להתקיים ושאר הפחדים. אם כך איך נכון להגיב? איך נכון לפעול?

כל מטרת ההתפתחות הינה למצוא את הדרך לשחרר פחדים מתוכנו. להגיע לחיים של חופש בחירה.

אלו הבוחרים להמשיך ולהתקיים מתוך חוסר מודעות למניעים הנתסרים של נפשם, כנראה יאפשרו לגופם להכניע, לייצר להכריע. אך אלו בנינו שמעוניינים לפתח התגברות על ייצרם, הבנה טובה יותר של כוח המשיכה שמופעל בתוכם, ימצאו בהקשבה לאיתותים אלו מורה פנימי מדוייק להתפתחותם.

בעל בוגד, מזמן לבת הזוג הזדמנות להתפתחות באם תבחר. מודעות ערה מאפשרת לשאול "לשם מה היה הוא זקוק לזה?", "לשם מה הייתי אני זקוקה לזה?". מודעות מייצרת עומק ראיה ומספקת אחריות לעצמי.

אם מלכתחילה נעצור כל אפשרות להתנסויות אמיתיות בחיינו מתוך כניעה לפחדים שונים, לא נימצא במקום טוב יותר מאשר אם נענה לכל דחף ומשיכה באופן שיגרתי או שרירותי. בשני המקרים לא נפתח בתוכנו יכולות או הבנות חדשות.

להקשיב למוטיבציות ולצרכים העולים מתוכנו זו תורה שלימה. פעולה כזו מאפשרת חקירת עצמנו והתפתחות מודעותנו.

אם אם נלך צעד אחד קדימה, ונסכים לספק את סקרנותנו באדם חדש ומעניין, יתכן שבידו נמצאת תשובה לשאלה בה אנו עוסקים. אם יש בנו מחוייבות עמוקה לבן - בת זוגנו, נתאמן בתוך התנסות זו, כיצד להישאר בעלי הבית על גופנו ולא לאפשר למשיכה (שהביאה אותנו אל האיש מלכתחילה) לקבוע. יתכן שמסר חשוב חיכה שנגלה אותו, יתכן כי שימשנו מורים לאותו אדם והעברנו לו מסר לו היה זקוק. הסתגרות בתוך מערכות זוגיות, משפחתיות, מונעת מחילופי הידע בכל הרמות להתרחש. הגבלת הסקרנות או ההנאה ממפגשים עם בני אדם אכן עוצרת את פוטנציאל הרישות האנושי, את פוטנציאל ההתפתחות האנושי.

נפגשנו, שוחחנו, התוודענו? לאחר שנשלים מהלך, מתוך מודעות ערה למניעים המשותפים, נתפנה לפתרונות נכונים. ביטול המונופול הזוגי על צרכים נפשיים / רגשיים לפעמים מתברר כנכון, ובעקבותיו מוצאים אנשים שונים פתרונות המאפשרים להם את המשך התפתחותם ההכרחית. התפתחות שגם בן זוגם יהנה מפרותיה.

חשיבה שמבוססת על הבנות מסוג זה, תפתח מערכות יחסים ללא תלות, שמכילות את הבחירה "להיות איתך כל בוקר מחדש". מערכות כאלו כבר קיימות, זוגות רבים בוחרים לחיות יחד מבלי לכבול איש את רעהו בחוזים כדרך להמנע מפחד ואי וודאות.

*בדגש על אלו שלא עשו התפתחות נפשית מודעת. אנשים מפותחים מבחינה נפשית / רוחנית, מודעים למניעים, מודעים לשורשי המוטיבציות שלהם ומסוגלים לנווט את עצמם מתוך בחירה רבה יותר מול משיכות ודחיפות אלו.