הודפס מהאתר Yeda.EIP.co.il/?key=483298
אווטאר - מה מציע האווטאר של ג'יימס קאמרון? - חלק 2

* אווטאר - מה מציע האווטאר של ג'יימס קאמרון? - חלק 1.

לשרוד את הג'ונגל

נושא נוסף איתו מתמודד הסרט, הוא המסר התרבותי הקשור בשרידות. מי לימד אותנו את חוקי הג'ונגל? האם זהו ידע של חיילי מאריינס בלבד?

עם ההגעה לפנדורה, מציג הקולנול בשיחת פתיחה את טבעו של המקום כפי שהוא רואה אותו: "כל יצור מאחורי גדר זו, מעוניין להרוג אתכם ולאכול את עינכם כמו סוכריות". למעשה זוהי תפיסת עולמו הכללית לגבי המציאות: החזק שורד, ומה שמחכה שם בחוץ זה לא גן של שושנים, לכן צריך לפתח שרירים ולהילחם.

מה צריך להיות כדי לשרוד את הג'ונגל של החיים לדעתך? מה הורו לך מוריך? שידע הוא כוח? להשתדל להיות הראשון? או שמא להיות תלמיד טוב ולא לעשות בעיות לממונים? להישמע להוראות? כך או כך, סביר שהפנמת ש "החוק מעל לכול", שהאדם הוא הגזע העליון, שאתה, מסיבה זו או אחרת, עליון על אחרים, שהמשאבים מוגבלים ולכן אתה צריך להילחם על חלקך בעוגה. ברוב המקרים, למדת להילחם. אחרת איך תשרוד בג'ונגל?

האם ביקרת במערכת חינוך כלשהי שלמידה אותך להלחם על האמת שלך? או בכלל למצוא אותה?

אחרי שעמדת על משמעותו של העץ העצום ההוא.. היעלה על דעתך לכרות עצים אנרגטיים ועצומים (דוגמת עצי הסקויה למשל) תמורת כסף? נושא חם בתרבות האמריקאית. מה יש בעצים אלה דווקא? הרי אפשר לשתול אחרים במקומם.. כך אומר השכל שמאמין על בסיס מה שרואות 'עיניו' כי לכל דבר יש תחליף. היית מסתכן כמו המדענית וצוותה, כמו טייסת הקרב, כמו ג'ייק, כדי להציל רעיון מהותי שבו אתה מאמין? ומה תהייה מוכן לעשות כדי להציל את חייך ולחיותם כחיים של משמעות? עד כמה 'משמעות חייך' היא עניין מהותי עבורך?

תחושת חיים

ג'ייק בחר שלא להסתפק בלהגדיר עצמו כ 'נכה' ולהיות "מאותגר". העולם הישן לא הציע לו דבר (וגם זו אמירה על הקיום המערבי). בעולם החדש, הייתה תקווה עבורו לחוות תחושת חיים אחרת. הוא חזר להיות יחיד ומיוחד, אדם שאין לו תחליף, בשל היותו נושא DNA ייחודי, שרק הוא מותאם למשימה. תחושה זו, מתפתחת לתחושת היותו "הנבחר" בהמשך. הוא כאן, כדי למלא משימה, כדי להגשים פוטנציאל ייחודי הטמון במהותו הפנימית. וכשהוא עושה זאת, כל החברה בה הוא מתקיים נתרמת.

יכולתו לחיות מתוך כבוד ובאמת להבין את הצד האחר, מובילה גם לאהבה.

האהבה היא פועל יוצא של יכולת ההתמסרות, פעולה למען דבר שהוא גדול יותר ממני וכד'. כל השבילים בהם צעד ג'ייק. לכן, זה אך טבעי, שיוכל גם לממש אהבה.

אפסות וכוחנות

הסרט פותח במעבר המעבורת מעל למכרה. מוצג הבדל ניכר בין המכונה החזקה והאימתנית ובין האדם. נקודת המוצא שמאפשרת לפילוסופיה הנצלנית להתקיים היא תפיסת היחיד כחסר כוח. לכן כדי לשרוד, הוא זקוק לנשק, לשריון, פלדה, לאבק שריפה ובעיקר למנהיג / מפקד / שליט שיורה לו איך להתנהל ואיך לחיות.

מוסדות כמו הכנסיה שימרו באנשים רבים חולשה, וגרמו להם להעביר את הכוח, משך אלפי שנים, לאותם ארגונים / מדינות כתחליף לאמונה בעצמם. מכונות מלחמה יקרות נבנו מכספי מס "צודק" שנלקח מהאנשים הפשוטים מכוח אמונתם שאין משמעות לקיומם אלא כחלק מקבוצה חזקה אליה ישתייכו. העולם המערבי מחזיק בתפיסה "כל דאלים גבר" לפיה עליונות מושגת לקבוצה המחזיקה בנשק ההרסני יותר. ברמה העליונה, מתקבצות המדינות לקליקות כמו "בעלות הברית", ומקיימות דינאמיקה שאמורה לשמר את "מאזן האימה". מאזן זה, יוצר מצב של העדר מלחמה, המתקיים בזכות הפחד שהוא מייצר. השקעת המשאבים ותשומת הלב, לכיוון מאגרי הנפט והנשק, לא מייצרת אנשים שמאמינים בעצמם / בעוצמתם האישית. מאזן זה, מותיר את הציויליזציה שלנו, לא מפותחת. התפתחות שבקלות יכולה להיות מושגת אם יושקעו אותם משאבים בתהליכי חניכה כגון זה שעבר ג'ייק בסרט. כגון זה שעברו לוחמי רוח שונים בכל הסרטים שאתם מכירים. מצב זה בו אנו שרויים נטול עוצמה. מצב זה מתקיים מכוח מיליוני חיילים בעלי פנים אטומות, המבצעים פקודות, מוצבים בעמדות, מחסירים שינה, ובכך, מנציחים את תחושת האפסות האישית. התרבות הנמוכה (מערבית או ערבית, לא משנה לעניין זה), מייצרת חיילים, שכמו רוב האזרחים, מתפקדים רק כבורג קטן במערכת. האם עלינו ברמה כאנושות מאז אותם צבאות נושנים נלחמו בכידונים וחרבות?

תרבות מעצבת בוגדנות

העלמת מידע לגבי כוחו של הפרט מאפשרת לשליט להנהיג את האנשים. אלו שלא מאמינים בערכם מודים לאותו שליט חזק על שהוא מספק להם כוח / הגנה ומשמעות. רוב האנשים שלא מכירים אפשרות אחרת, מסתפקים בתחושת ביטחון קיומי, או לחילופין בימינו, ברווח חומרי קבוע בתמורה להפקעת כוחם הרוחני.

במישור הפרטי, בגידה תמומש למשל בבחירה הנפוצה להקדיש חיים שלמים למען רווח חומרי המתקבל מדי חודש, בצורת משכורת, כתוצאה מעשייה המעניקה השתייכות לתאגיד חזק. (תאגיד המחליף את הכנסיות של פעם).

העלמת מעשה הבגידה ממודעותו של הפרט נעשית באמצעות טכסים כמו "נערת המזל", "מלכת היופי", "הרווק", משחקים של 'החזק שורד' - "מי נפסל היום" ועוד מאותו דבר, המסמאים את המודעות הערה ומאפשרים למשחק הכוח להמשיך ולהתקיים.

תימה זו של אפסות האדם, למעשה בוגדת ברוח האנושית. על פיה נבנו כנסיות ענק, שהכניסה אליהן אוטומטית מייצרת בדיוק את התחושה הזו, האדם חש גרגר אבק חסר משמעות נוכח המבנה הגדול והחזק המייצג את האלוהות. טעות קרדינאלית זו, הודגשה בכל הדתות. הטעות אינה נעוצה בתפישת הרוח / האל כחזק / ה. כי אם בתפיסת האדם כחלש.

בקרב האחרון, המפקד מכונס בתוך רובוט הלחימה, מלא כעס ושנאה, ומולו ג'ייק האווטאר חשוף אך מלא עוצמה. "איך התחושה לבגוד בגזע שלך? " הוא שואל מתוך השריון.

השאלה מופנית למעשה לכל צופה, ואפשר לנסחה מעט אחרת: "איך זה להאמין שאתה יכול"? כל עוד אתה מחזיק באמונה כי הכוח מצוי במשהו חומרי כמו סוג הנשק, שריון הקשקשים, אתה בוגד באנושיות. בוגד בעצמך. את זה הגיע הזמן להבין. כדאי בהקשר זה, לקרוא בשמואל א' פרק יז'. הפרק המתאר את מפגש דויד וגוליית דויד הרג את גוליית משום שאיפשר לרוח לעבוד דרכו. כוחו של הלוחם מאוד משמעותי בהקשר זה, והדת לרוב מטשטשת עובדה זו בהדגישה את כוחו של האל "אין לנו על מי לסמוך אלא על אבינו שבשמים". כוח הכוונה ביחד עם הרוח המשולבת במודעותו של האדם הם התשובה. האדם הוא זה שמייצר את הפתרון המעשי לאינסוף האפשרויות הטמונות ברוח. ללא האדם שמסוגל להגשים את הרוח בחומר, בכוח מודעותו, לא היה מושג כל פתרון.

כדאי בהקשר זה, להיזכר גם במלחמת ששת הימים. האמונה ברוח זהה. אלוהים ינצח באמצעות כוונת האדם בשטח, גם אם כל הנתונים ה 'מציאותיים' מראים אחרת.

הגיע הזמן לייצר עוצמה רוחנית, שנראית למרחקים, לא רק מתוך שדות קרב ושרידות. בכך, יכולה לעזור חוויית הצפייה בסרט, וכל חוויה אחרת שתובילך להתפתחות.

נאמנות

חייב כל אדם לחיות כאילו "בשבילו נברא העולם" (מסכת סנהדרין פרק ד'). ודווקא בשיא התחושה הזו, מוגדר ג'ייק 'בוגד'. הלוחם הכי נאמן "הלוואי שהיו לי עוד עשר כמוך".. הופך להיות מטרה לחיסול מיידי.

כדי להבין לעומק את רעיון הבגידה, רק נזכיר תכונה מרכזית בשרידות הגזע האנושי בג'ונגל החיים. קיטלוג השונה מאיתנו, זה שלא מובן לנו כ - רע. כך נלקחות החלטות מהירות שמאפשרות מנוסה.. זיהוי האויב לפני שיהיה מאוחר מדי. כמה רחוק לקחנו את זה? קיטלוג מה שמפריע להתקדמותנו, שנתפס כאיום על מקורות המים שלנו, על יכולתנו להתפתח דמוגרפית, או שיושב על חבל ארץ בעל יתרון אסטרטגי ועוד. אין אני מכוונת לאויב ספציפי, אלא לכל מה שנובע מאותה תפיסה. למשל, תפיסת החרקים כמאיימים על מקורות המזון שלנו, ושימוש ברעלים שונים כדי למגר אותם, לא נובעת ממניע שונה (היש איום אמיתי בנמלים שבמלוא המרץ מפנות את פרורי הלחם משולחנך אל מאורת החורף שלהן?).

נאמנות נשים

בציוויליזציה שלנו, האישה מוצגת כפתיינית, בסיפור המכונן של אדם וחוה בגן עדן (ומאז בכל תוכנית טלוויזיה עם רייטינג). האישה מהווה גורם מכשיל, בעיקר בשל מיניותה. בשל נראטיב זה, הפכו הגברים (נכון, לא כל הגברים).. את הנשים למסוכנות ודאגו להכניע אותן ולהשאירן נטולות כוח (עד היום, הטכס הנפוץ ביותר המשמש גברים (נכון, לא את כל הגברים).. בכל גיל להשגת תחושת עליונות, הוא בעילת אישה). נראטיב זה אילץ נשים לבגוד במהותן, בטבען, ביכולות הרוחניות שלהן, ולצדד בעליונות הגברית שהושגה בכוח הזרוע. נשים נדרשו להיות נאמנות לבעליהן, ולהעלים יכולות שהתגלו בהן. אם נודעו אותן יכולות, הן כונו "מכשפות" נרדפו, נאסרו עונו ונהרגו. אפשר כי נראטיב זה, אחראי יותר מכל, לצמצום התפתחות הציוויליזציה האנושית. שכן, כל היכולות האחרות שמקורן בהשראה, בחיבור לרוח, ולא בידע שכלי / היגיון, נמנעו מהאנושות. נשים צייתניות, נחשבו נאמנות. נשים שאולצו לבגוד בעצמיותן.

הסרט מציג נראטיב שקרוב יותר למציאות כפי שהיא, כפי שהיינו עדים לה, לולא אותו כוח דורסני. האישה בסרט משמשת כוהנת, (נכון, לא כל אישה), נמצאת בקשר ממשי וישיר עם האלה / הרוח, יודעת לקרוא את הסימנים ולפרשם. לכן היא משמשת מתווכת בין השבט ובין הרוח - האלה. התפקיד מחייב. אין היא מבקשת לעצמה כוח או שליטה כתוצאה מיכולת זו. ביחד עם ראש השבט היא מובילה את אנשיה לטוב. ניטירי הבת, מובילה את ג'ייק למקום מבטחים במקום להרגו, ומדריכה אותו בזכות יכולתה לקרוא את הסימנים נכון.

הזנה

בסרט נעשה שימוש באכילה כמסמלת שיגרה יציבות ובטחון. כשמנהל הפרויקט אוכל תוך כדי מתן פקודות זה אומר שמדובר בעניין שיגרתי של מה בכך, כשהמפקד מבקש להרגיע את אנשיו הוא מדבר על ארוחת הערב שמחכה, או על סיבוב הבירות שיקבלו כשיחזרו - מעין משהו בטוח להיאחז בו. הטייסת נכנסת למעבדה וכצעד ראשון של להרגיש בבית פותחת את המקרר. המדענית (מעשנת) מתחילה להיות אימהית כלפי ג'ייק ולגלות אכפתיות ודאגה דרך ההקפדה להאכיל אותו. האכילה בתרבות שלנו הרבה פעמים מספקת בטחון ויציבות ומשמשת כנגד הפחד. איך מסכם ג'ייק - "מה כבר יש לנו להציע להם שהם צריכים. בירה קלה? ג'ינס כחולים? " החלום האמריקאי ל "טעם החיים" מציע מותגים. הם נרכשים בתאווה כיוון שהם אמורים להזין בתחושת בטחון מדומה. אך אין בה הזנה אמיתית. ולכן הנפש המערבית נותרת תמיד רעבה.

בתרבות הילידים, עושה רושם שהאנשים חיים מתוך בטחון וחיבור, הם מוזנים בתחושה הזו דרך חיי הקהילה היציבים דרך השיתוף הפעיל עם האלה ועם כל הסובב - ממלכת החי והצומח. ההזנה שלהם, קודם כל רוחנית ונפשית. גופם כמעט מעורטל, פשוט כי אין צורך בכסות / קליפות / הסתרה / רושם חיצוני, כשמחוברים ישירות למהות. כשרוב האנשים יכולים לראות את פנימיותך.

I see you - ראיה

"I see you" מביע ראיה הוליסטית עמוקה לתוך המהות של הדבר. ראיה פנימית אינה קשורה לחוש הראיה שעליו אנו סומכים "בעיניים עצומות".

תפיסת מהותו של הדבר בזכות קליטה 'על חושית', עומדת מול התפיסה הרגילה. למעשה אנו קוראים 'על חושי' לכל החושים הרדומים שבנו, שיוכלו לפעול ככל שנעלה ברמת ההתפתחות שלנו.

הראיה הפנימית מעניקה ידיעה שאינה מוטלת בספק. אימון רב יכול לשכלל את הראיה הזו ולהביאה לדרגות שיא, עד ליכולת 'לראות את הנולד' - לראות את העתיד ברמות שונות של מורכבות ודיוק (מכירה אישית אנשים שחוש זה פעיל אצלם בדרגות שונות). לסמוך רק על מראה עיניים - זו נטייה של אנשים ספקנים דווקא, שמלכתחילה לא מצוי בתוכם למשל האמון.

כמו שמייצג המשפט: Show me the money"".

ג'ייק קורא לניטירי "למדי אותי לראות" והיא עונה לו "אי אפשר ללמד מישהו לראות". נכון. אפשר לערוך אימונים מפרכים שמכשירים את הקרקע, את המוכנות הפנימית לראיה. כך גם בתהליכי החניכה השמאניים. ככל שהחניך ספוג יותר בחשיבה הגיונית שכלית, ובספק, כך תארך ההכשרה שיצטרך לעבור.

התפיסה החלקית המוכרת לנו, היא שמאפשרת ספקנות חשדנות, או אשליה של ניתוק מהשלם, הקיימת בתרבות שלנו. כמה מלחמות היו נחסכות אם היינו באמת יכולים לקלוט את האחר, ולא רק לסמוך על מה שאנו 'רואים' בעין. ולעניין זה, גם מלחמות בין עדתיות, תוך משפחתיות, סכסוכי שכנים.. נכללים.

האמת המתקדמת

הסרט מראה, כי מאבקי כוח ולחימה לא גוברים על עליונות רוחנית.

אמת זו, אינה מדע בדיוני כלל. ככל שהחברה בה אנו מתקיימים כיום תעלה ברמתה הרוחנית, למשל בזכות יותר עיסקאות הדדיות הנעשות מתוך כבוד וראיית האחר, כך מבנים המתקיימים בזכות כוח וניצול יחלשו. זה נכון לגבי צבאות, ממשלות חברות וארגונים. הדרך להתמיר כוחנות שסביבך לאחדות ושיתוף, היא העלאת הרמה הרוחנית ביחסים הבינאישיים שהנך מקיימ/ת (אפשר לנסות בבית). שינוי מהותי בך, יאפשר זאת. אכן, השינוי מתחיל מבפנים.

בתרבות המתקדמת של הנאביים בפנדורה הדמיונית, אין צורך להעלות את ה'ידוע' בספרים ולמלא מדפים שלמים של 'ידע'. הידע הממשי מועבר מדור לדור דרך טכסי חניכה ודרך התנסויות. אין צורך לדעת אלא רק להיות מחובר למקור הידע, שמגיש לך את התשובות בזמן המתאים. מה דעתך על רעיון דמיוני זה?

דווקא ג'ייק שאינו מדען ושלא בא עם שפה וניסיון קודם הצליח להתחבר לרוח.

ללא טכנולוגיה של תלת מימד. מה שעשו פעם, כדי לחוש באמת בשטח, זה להשתמש בדמיון. הדמיון הוא הכלי הראשון שבו תוכל להיעזר כדי ליצור לעצמך מציאות אחרת. האם המציאות האחרת שתבחר לדמיין, יכולה לרגע להרגיש מציאותית? האם רגע לאחר מכן, היא מרגישה לך בכלל לא אפשרית ולכן גם לא מציאותית? האם האופן בו אתה תופס את המציאות הנוכחית של חייך, הוא האופן היחיד לדעתך?

ג'ייק, כאמור, חיפש טעם לחיים כשהחליט לשנות. האם יש סיבה טובה מספיק גם לך לצאת למסע? האם תוכל / י גם את/ה לרוקן את הראש ממחשבות, ולהתמלא בידע מסוג חדש?

החידוש באווטאר

הטכנולוגיה המשלבת בסרט תלת מימד ואפקטים אכן מקפיצה אותנו לעולם מרגש עשיר וחווייתי יותר. אך החידוש המהותי בסרט, קשור באחדות. כדי להגיע למיזוג הרוח עם המדע והטכנולוגיה, צריך היה קודם, לשים את השאמניזם במרכז. דרך הרוח שעד היום נקראה 'אלטרנטיבית' מוצעת כאן כדרך מפותחת, מובילה, עם יתרונות מוכחים. האלה - מקבלת במה מרכזית והכרה, על כן היא מודגשת גם במאמר. האווטאר משלב למעשה מזה ומזה. הוא גם אדם וגם בעל DNA נאבי. הוא גם מכיר את התרבות המדגישה מדע כוח ונשק וגם את זו המדגישה התמסרות ואפשור. בהובלתו הוא ממזג את שלל הידע שצבר לכלל ניצחון. ונצחונו הוא ניצחון האחדות על הפילוג והמלחמה. ההידברות על הדורסנות והשליטה, הלמידה נטולת התעודות על אשליית הידיעה.

© כל הזכויות שמורות לכותבי המאמרים המקוריים בלבד!

האתר פותח על ידי אליעד כהן