האדם מקבל מהחיים ניסיון רב ולא מבוטל, ולפעמים יש מצבים שעדיף שיקשיב לניסיון החיים, אבל יש לשים לב לקחת גם את ניסיון החיים בעירבון מוגבל.

ומה הכוונה בעירבון מוגבל? לעתים קורה מצב שהאדם זוכר משהו ולא תמיד זוכר אותו נכון, הוא יכול להשליך סיבה של משהו בלי קשר נכון לדברים וסתם לחשוש לעשות התחלה חדשה.

יש מצבים שבהם האדם לא באמת השקיע בדברים והוא לוקח את עצמו כלא מוצלח בתחום מסויים, והוא לא ניסה כלל את הכי טוב שלו, או שלא היה פנוי רגשית לדברים.

יכול להיות מצב שלאותו אדם היה חוסר ביטחון עצמי עם הדברים, והפחד שיתק אותו והוא לא ניסה להבין את הדברים באמת ורק הסתבך מהמחשבה שאולי הוא לא מסוגל להתמודד עם הדברים.

ואכן, יש מצבים שבהם האדם לומד מניסיון העבר אבל, זה לא אומר שהוא צריך לשבת עכשיו, ולנבור בעבר שלו, כי הוא עלול להיתקע שם והדבר יהיה לו לרועץ בלבד.

העבר יכול לתת לאדם מצד אחר גם בטחון עצמי כאשר הוכיח לעצמו שהוא מסוגל משהו ויכול להחזיר לו את הביטחון בזמני משבר. והאדם יכול להזכיר לעצמו את ההצלחות שלו.

והוא גם יכול לזכור מה הדפוסים שגרמו לו להצלחה ומה הדפוסים שגרמו לו לכישלון אך הזיכרון הזה טוב ל"רפרוף" אבל ממנו להמשיך הלאה והוא טוב למצבים רלוונטיים בלבד. כלומר טוב שהאדם שומר בזיכרון ניסיון מהעבר, אבל בשום אופן אין להיתקע שם, הרי האדם לא באמת רוצה לחיות את העבר, הוא רוצה לשפר אם כבר, את מצב ההווה שלו.

וההבנה של אותו הרגע מתאימה לאותו הרגע, אבל גם ניסיון החיים וגם שאר התובנות ושאר הדברים שהניח האדם, יכולים להיות לא נכונים לרגעים הבאים אחריו.

והאדם פשוט יכול לזרום עם ההבנה של אותו הרגע, ההבנה של אותו הרגע יכולה להכיל את כל הדברים המוכרים לאדם, בין אם זה ניסיון העבר, ההווה או לשפר את ההווה לעתיד טוב יותר. כל אלו טמונים בהבנה של אותו הרגע. וכמובן האדם יכול להפעיל שיקול דעת בריא ולא להתקבע על דרך אחת. כל דרך נכונה כל עוד אינה מזיקה.

יש סוגי מדיטציה שנותנות לאדם אפשרות לחוות את הכאן ועכשיו, אצל אחר זוהי התפילה וכל אחד ודרכו להתחבר אל המודעות הפנימית.