טעויות נפוצות בציורים

הפעם נסקור טעויות נפוצות בציורים בכדי להגיע לתובנות בחיים. וניגע רק מעט בפתרונות עצמם.

כפי שהוזכר כבר, כל תהליך בעניין הציור מסמל תהליך גלובלי יותר בנפש האדם ובתהליכי חייו בפרט. ובכן, גם מטעויות הקיימות בציורים ניתן להפיק תובנות.

טעות מספר אחת - החיקוי העלוב

טעות המעתיקים. קיימים ציירים בשוק המתיימרים להעתיק רעיון או ציור כפי שהוא ולצייר אותו. היצירה שלהם נראית העתק גרוע של המקורי, ובמקרה הטוב, סוג של משהו הדומה כביכול למקורי, אך אין ביצירה הזו שום חיות משל עצמה, היא בסך הכל חיקוי אשר אינו מאפשר לאמן לצמוח באמת. והנה, לכאורה מה שהצייר ניסה לעשות הוא להגיע לרמה של האומן הגדול, דהיינו מה שהוא עשה היווה מבחינתו "קיצור דרך" הוא חשב שעל ידי העתקה מדוייקת של מה שהצייר האומן הגדול צייר אף הוא יצליח להגיע לציור מושלם ויפה כמותו.

אך הנה, שם בדיוק שורש הטעות, בתוך האי הסתכלות של הצייר המתלמד. הוא חושב שהוא יכול להיות אומן גדול על ידי העתקת ציור שהיא הפעולה הסופית של הצייר האומן, בשעה שעליו להתבונן בתהליכים שהובילו את הצייר האומן להגיע לרמה שכזו.

עליו להביט בטכניקות, לקבל השראה מן הרעיון, ללמוד מהדרך שבה האומן עשה את מלאכתו ולהפנים. עליו להפנים לאורך כל הדרך את כל התהליכים שעברו על הצייר האומן ולהפכם לשלו. ברגע שהוא ירגיש מבפנים שהוא "בעל הבית" אמיתי על התהליכים הללו, או אז ממקום כזה יוכל ליצור, ואך ורק ממקום כזה, או אז תהיה היצירה שלו ממש ולא חיקוי עלוב וחיצוני.

יחד עם זאת, במהלך רכישת התרגול, יתכן בהחלט שהצייר המתלמד ינסה לחקות את הפעולה המדוייקת של האמן הגדול, כחלק מתהליך רכישת טכניקה בלבד - בתוך מכלול של תהליכים חשובים נוספים - ולא כהעתקה בלבד.

גם בחיי האדם, לעיתים פוגשים אדם חכם ומוצלח ושואפים להידמות לו. ישנם אנשים שעושים את הטעות הנ"ל ומחקים את המצב החיצוני של החכם. וחושבים שבאמצעות החיקוי של הפעולות הסופיות שראו אצל החכם, יגיעו לאותה רמת מוצלחות. מסתבר שלא היא. אנשים מנסים לחקות את הפעולות בלבד, ושם גודל הטעות, משום שעל מנת להגיע לרמת ביצוע מוצלחת כשל החכם המוצלח, יש לעקוב אחר השכל שלו, אחר התהליכים הפנימיים של המצליח בכדי שאלה יהפכו לקניין פרטי של האדם החפץ להגיע לרמה גבוהה של מוצלחות בכל תחום שהוא.

יחד עם זאת, ישנם פעולות חיצוניות שאפשר וגם חיובי לחקות אותם על ידי הסתכלות במצליחנים, משום שיש בהם חלק משלל החלקים החיוניים שיש לעשותם בכדי להגיע להצלחה בחיים בכל תחום שהוא.

טעות שניה - ציור קיצ'י

אחת הטעויות הנפוצות בציורים של אומנים מתחיליםו \ או מתלמדים היא, שכאשר המראה הסופי של הציור אינו משביע רצון אזי מחפש האומן דרך לתקן את הציור, ומנסה על ידי הדרך הקלה והעלובה לקשט את הציור בקישוטי סרק. לעיתים על ידי תוספת של צבע וברק ולעיתים עיד ידי טישטוש ולעיתים על ידי שימוש באמצעים שונים ומשונים. התוצאה היא ציור המכונה בשפה היומיומית "קיצ'י" מראה זול של ציור שניסו להגיע לתוצאה יפה ומהירה על ידי פעולות מזרזות. כמובן שזו אינה הדרך הנכונה לפתור בעיות בציור.

חשוב להתבונן מה גורם לחוסר שביעות הרצון מן הציור, חשוב לבדוק מהו שורש הבעיה. למשל האם הבעיה ברקע של הציור או בציור עצמו? וכן הלאה.

ואז ורק אז כאשר מקור הבעיה ברור, או אז ניתן לגשת אל מקור הבעיה ושם למצוא פתרון. יתכן שהפתרון פשוט וקל למדי. אך יתכן כמובן שצפויה עבודה רבה מן המשוער. מכל מקום, פתרון שאינו קשור לבעיה עצמה לעולם לא יעניק לציור את המראה המבוקש. אין קיצורי דרך!

כך בחיים. קורה כשנתקלים בתוצאה בלתי מספקת בכל מישור שהוא. הטעות הנפוצה היא לנסות לתקן את המצב מבחינה קוסמטית בלבד. "לקשט" דהיינו למצוא קיצור דרך קל יעיל ומהיר על מנת לעקוף את הבעיה האמיתית ולטשטש אותה בכדי להגיע לתוצאה משביעת רצון. מה שקורה בפועל, הוא אכזבה, משום שכל עוד שרש הבעיה לא תוקן אזי כל פתרון שאינו עונה באמת על הבעייתיות הקיימת לא יספק באופן פנימי ואמיתי.

המסקנה: אינך מרוצה, בדוק היטב ובכנות מהו שורש הבעיה, נסה לערוך טיפול שורש ממוקד, במקום להסתפק בקישוטים סרי טעם בחיים. מכיוון שאף אחד אינו חפץ בחיים קיצ'יים...

טעות מספר שלוש - פרופורציות

טעות נוספת ובולטת בציורים של ציירים מתחילים ו\או מתקדמים היא טעות הפרופורציות. כאשר צייר מצייר - נניח - אדם ולידו בית, והוא אינו מצייר את גודל האדם באופן יחסי לבית שהוא עומד על ידו, אזי נוצרת טעות צורמת לעין. הציור הופך ללא הגיוני, משהו מפריע לעין הצופהוזאת משום שהוא אינו מאמין לציור. לעומת זאת, קיימים ציורים שבכוונה תחילה אין בהם פרופורציות בין האובייקטים השונים. אולם אז ודוקא אז, אין כל בעיה בציור. הצופה נהנה מהמראה הסוריאליסטי ואינו חווה את הסטייה בגדלים כטעות ומדוע?

זאת משום שהטעות נובעת מחסרון ידיעה. כלומר זה שהצייר טעה בציור הראשון הוא משום שהוא כיוון לצייר אדם ובית באופן ראלי אך לפתע נוצר מצב שהציור משקר, היינוש הוא אינו יודע את כללי הפרספקטיבה על בוריים. ל עומת זאת בציור השני שבו הצייר בחר בכוונה תחילה לסטות מן הכללים, הרי שהוא גורם לציורו כולו לשדר סטייה מוחלטת מכל חוק וגבול של סדרי גודל מתוך ידיעה שכך ממש הוא רוצה שהציור שלו יהיה וכן במקרה הזה אין שם טעות כלל.

וכיצד כל זה קשור לחיים? החיים שלנו כמוהם כתהליך של ציור. אדם שמגדיל חלק מסויים בחייו על פני חלק אחר שלא בצורה מודעת ומחסרון ידיעה אומלל, הרי שיגרום בהכרח לחוסר איזון ולטעויות רבות. לעומתו, אדם השואף ליצור הרמוניה בחייו חשוב שיסתכל על היחסיות הראויה שהוא מקדיש לכל רובד בחייו. למשל, אדם אשר יגדיל את חשיבות הממון באופן יוצא דופן, יעוות בכך את המראה של חייו. לעומת זאת, אם הוא יבחר באופן מודע ועמוק ופנימי להקדיש ולהדגיש חלק נכבד בחייו עבור מטרה כלשהי הרי שחלק זה אמנם יבלוט אך לא יהווה מבחינתו טעות צורמת בתמונת חייו הכוללנית משום שזה ישתלב היטב בחייו כולם על ידי המודעות והלמידה.

מסקנה, חשוב שאדם יבהיר לעצמו באיזה ציור הוא חפץ, ציור שבו יש יחסיות שווה בין כל האלמנטים, או שדוקא הוא מעוניין בחריגה באופן עקבי, ואז גם כן חשוב להבהיר היכן החריגה תהיה, והאם היא משתלבת בציור הכללי הסופי?

מסקנה לגבי החיים: חשוב להבהיר מהי התמונה כולה, האם היא תמונה הרמונית שבה יש חלק שווה ויחסי לסך הרבדים בחיים - במקרה כזה חשוב ללמוד כל החיים, כדי לשמור על פרופורציות נכונות. או שאולי הבחירה היא בחיים בעלי מראה סוריאליסטי שבו אין משמעות לאופן שבו הדברים נתפסים. נקודה למחשבה.