סיפר רבי נחמן "פעם אחת, בן מלך אחד נפל לשיגעון [השתגע וחשב] שהוא עוף הנקרא הינדיק, דהיינו תרנגול הודו. ו [בעקבות כך חשב בן המלך כי הוא] צריך לישב ערום תחת השולחן ולגרור חתיכות לחם ועצמות כמו הינדיק. וכל הרופאים נואשו מלעזור לו ולרפאו מזה, והמלך היה בצער גדול, עד שבא חכם אחד ואמר: אני מקבל על עצמי לרפאו.

[מה עשה החכם? ] הפשיט גם כן את עצמו ערום, וישב תחת השולחן עם בן המלך הנ"ל, וגם כן גרר פרורים ועצמות. ושאלו בן המלך: מי אתה ומה אתה עושה פה? והשיב לו: ומה אתה עושה פה? אמר לו: אני הינדיק. אמר לו: אני גם כן הינדיק. וישבו שניהם יחד כך איזה זמן, עד שנעשו רגילים זה לזה.

אז רמז החכם והשליכו להם כתונת, ואמר החכם ההינדיק לבן המלך: אתה חושב שהינדיק אינו יכול לילך עם כתונת? יכולים להיות לבושים כתונת ואף על פי כן להיות הינדיק. ולבשו שניהם הכתונת. ואחר זמן מה רמז והשליכו להם מכנסיים, ואמר לו גם כן כנ"ל: אתה חושב שעם מכנסיים לא יכולים להיות הינדיק? ולבשו המכנסיים, וכן עם שאר הבגדים.

ואחרי כן רמז והשליכו להם מאכלי אדם מהשולחן, ואמר לו: אתה חושב שאם אוכלים מאכלים טובים כבר חדלים מלהיות הינדיק? אפשר לאכול וגם להיות הינדיק. ואכלו. ואחרי כן אמר לו: אתה חושב שהינדיק מוכרח להיות דווקא תחת השולחן? יכולים להיות הינדיק ולהיות אצל השולחן. וכן התנהג עמו עד שריפא אותו לגמרי. "

וכמובן שיש כאן המון מוסר השכל להמון תחומים שונים ובפרט לכל מה שקשור לנושאים של חינוך ילדים / הוראה. אך גם ברמה הפרטנית והאישית של האדם מול עצמו, גם כאן יש מוסר השכל. ומוסר ההשכל הוא, כי גם כאשר אדם מרגיש לפעמים שיש בו חלקים משוגעים של "הינדיק", עדיין באפשרותו לצאת מהשטויות שלו.

וזה אפשר לעשות על ידי זה שלא נלחמים ברע, אלא עושים אך ורק טוב בלבד. כי חושך מגרשים עם אור בלבד. כי כל אותם רופאים לא הצליחו לרפא את בן המלך, משום שהם ניסו להלחם בו. כל אותם רופאים ניסו להסביר לבן המלך בצורה ישירה שהוא אינו הינדיק. אבל מה לעשות שהוא השתגע?! אתה יכול עד מחר להסביר לבן המלך שהוא בן מלך ולא תרנגול הודו, אבל זה לא יעזור.

ואדרבה, ככל שמתווכחים עם בן המלך יותר ומנסים "להוכיח" לו שהוא לא הינדיק, כך הוא כדי להגן על העמדה שלו, משכנע את עצמו עוד יותר שהוא הינדיק. כי אם מנסים להוכיח לו שהוא טועה, אז הוא מנסה להתבצר בעמדה שלו, וכך הוא משכנע את עצמו עוד יותר שהוא באמת הינדיק. ולא משנה כמה מתווכחים איתו שהוא לא תרנגול הודו, כך הוא בטוח עוד יותר שהוא הינדיק.

והפתרון של החכם היה, להפסיק להתווכח עם בן המלך. החכם בשום שלב לא התווכח עם בן המלך. אין בעיה, מי אתה חושב שאתה? הינדיק?! אין בעיה, זה בסדר גמור שאתה הינדיק. אדרבה, גם אני הינדיק. אבל מה דעתך להישאר הינדיק ולאכול ליד השולחן?!

החכם השתמש ב פסיכולוגיה הפוכה אמיתית כדי לרפא את בן המלך. החכם לא צעק על בן המלך, החכם לא אמר לבן המלך שהוא משוגע, החכם קיבל אותו כפי שהוא. כי כל שאר הרופאים, בוודאי ניסו לצעוק על בן המלך ולהגיד לו שהוא השתגע ושהוא לא תרנגול הודו. כל אותם רופאים "חכמים", ניסו ללא הועיל להשתמש בכוח מול בן המלך. אך הם רק גרמו לו לנזק נוסף כנ"ל.

לעומת זאת, החכם לא השתמש בכוח אלא במוח. החכם התייחס לאותו משוגע שכולם התייאשו ממנו, החכם התייחס אליו בצורה מכובדת. הוא לא השפיל אותו, לא התווכח איתו ולא העיר לו שום הערה. החכם התייחס לאותו בן מלך בצורה מכובדת. אדרבה, הוא התנהג בצורת ההתנהגות החיצונית של בן המלך, דהיינו כיבד את מרחב השליטה של בן המלך, ונתן לו להרגיש שהוא משהו.

ומה היתה השיטה של החכם? השיטה שלו היתה ממש פשוטה (פסיכולוגיה הפוכה אמיתית). אין בעיה שתחשוב שאתה הינדיק, אבל תתנהג כמו בן אדם. דהיינו לא משנה מה עשית, מה עבר עליך, מה אתה חושב שעשית, כמה טעויות נדמה לך שעשית, כמה כישלונות נכשלת ואתה עדיין נכשל, הכל בסדר גמור, אל תילחץ מכך. כי הטעות הגדולה ביותר שאפשר לעשות, היא לצעוק ולריב עם הינדיק. דהיינו שהאדם מתחיל להאשים את החלק של ההינדיק שיש בו.

בכל אדם יש הינדיק וכל אדם כפי בחינתו הוא, כל אדם יש בו חלק שאינו פועל מהשכל, אלא מתנהג כמו הינדיק משוגע. דהיינו כל אותן פעולות קטנות שהאדם עושה במשך היום שאין להן שום קשר לשכל. כגון לדוגמא כעס, עצבים, פזיזות, חוסר מצב רוח, עצבות, חשיבה שלילית וכולי, כל הפעולות שהשכל אומר לא לעשות, אבל ההינדיק שיש באדם אומר לו כן לעשות. אז מה עושים?

אז יש רופאים שאומרים לאדם שהוא צריך לצעוק על עצמו, שמה פתאום הוא עושה כאלו טעויות וכולי, דהיינו להעביר בטעות ביקורת הרסנית, שלא רק שהיא לא עוזרת לאדם, אדרבה היא מזיקה לו. אך החכם האמיתי מלמד את האדם, שלא משנה מה קרה אל תשפוט את עצמך. מה כן לעשות?! כן תעשה פעולות חיוביות קטנות שאתה כן מבין שאתה יכול לעשות.

אל תילחם בהינדיק, אבל כן תנסה להתנהג כמו בן אדם במה שאתה כן יכול לעשות. ז"א אתה לא חייב לריב עם עצמך ובבת אחת להיות בן אדם. שלב ראשון תהיה רגוע ותדע שאין כאן מלחמה, המלחמה נגמרה, אף אחד לא רב איתך על ההינדיקיות שבך, אתה בסדר גמור. עכשיו אחרי שנרגעת, עכשיו תבדוק מה אתה כן יכול לעשות מהצד של החוכמה שבך.

בן המלך זה האדם עצמו. ההינדיק הוא בעצם הצד של השיגעונות שיש לאדם, כל אחד כפי מה שהוא יודע מעצמו, את כל צורות המחשבה השטויות שלו. והחכם האמיתי זה השכל האמיתי של האדם, שהוא אומר לאדם שעליו להפסיק להילחם בהינדיק, אבל במקום זה פשוט לחזק את הצד החיובי שבו. בדיוק כפי שהחכם חיזק את הצד החיובי שהיה בבן המלך. הוא לא נלחם ברע שבו, אבל הוא כן חיזק את הצד החיובי שבו.

בשורה התחתונה: גם אם גילית שאתה הינדיק (אם עוד לא גילית, אל תדאג, יום אחד עוד תגלה), אל תילחץ מכך. פשוט תחזק את הנקודות החיוביות שבך והשיגעון יעלם מעצמו, ואז האדם יוכל לחזור לחיות כמו בן מלך אמיתי. בהצלחה.

ציטוטים: רבי נחמן מברסלב

זאת לא חכמה להשפיל מישהו, זאת כן חוכמה לחזק מישהו!

"וְכִי מְלָאכָה הִיא לְהַפִּיל אָדָם?! מְלָאכָה הִיא לְהָרִים אָדָם! "

למה שלא תקשיב לשכל שלך?

"מִי שֶׁאֵינוֹ שׁוֹמֵעַ וּמְצַיֵּת לְדִבְרֵי חֲכָמִים אֲמִתִּיִּים הוּא יָכוֹל לְהִשְׁתַּגֵּעַ. כִּי עִקַּר שִׁגָּעוֹן שֶׁל כָּל הַמְשֻׁגָּעִים הוּא רַק מֵחֲמַת שֶׁהוּא אֵינוֹ מְצַיֵּת וְשׁוֹמֵעַ לְדִבְרֵי הַבַּעֲלֵי שֵׂכֶל. כִּי הַמְשֻׁגָּע אִם הָיָה שׁוֹמֵעַ וְצַיָּת לְדִבְרֵי אֲחֵרִים שֶׁהֵם הַבַּעֲלֵי שֵׂכֶל, בְּוַדַּאי לא הָיָה מְשֻׁגָּע כְּלָל. כִּי אַף עַל פִּי שֶׁלְּפִי רוּחַ שְׁטוּת וְשִׁגָּעוֹן שֶׁלּוֹ נִדְמֶה לוֹ בְּבֵרוּר גָּמוּר שֶׁהוּא צָרִיךְ לֵילֵךְ קָרוּעַ וּלְהִתְגַּלְגֵּל בָּאַשְׁפָּה וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה מִדַּרְכֵי הַשְּׁטוּת וְשִׁגָּעוֹן, אַף עַל פִּי כֵן מֵאַחַר שֶׁהַגָּדוֹל [החכם] מִמֶּנּוּ אוֹמֵר לוֹ שֶׁאֵינוֹ צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת כֵּן, אִם הָיָה מְבַטֵּל דַּעְתּוֹ נֶגֶד דַּעַת הַגָּדוֹל מִמֶּנּוּ בְּחָכְמָה, בְּוַדַּאי הָיָה מִתְבַּטֵּל כָּל הַשִּׁגָּעוֹן שֶׁלּוֹ. נִמְצָא שֶׁעִקַּר הַשִּׁגָּעוֹן הוּא רַק מֵחֲמַת שֶׁהוּא אֵינוֹ רוֹצֶה לִשְׁמעַ וּלְצַיֵּת לְדִבְרֵי חֲכָמִים וְהָבֵן הַדָּבָר הֵיטֵב"

אל תילחם ברע - כן תחזק את הטוב!

"דַּע כִּי צָרִיךְ לָדוּן אֶת כָּל אָדָם לְכַף זְכוּת, וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁהוּא רָשָׁע גָּמוּר [מי ומה שנדמה לך כרגע לגמרי], צָרִיךְ לְחַפֵּשׂ וְלִמְצא בּוֹ אֵיזֶה מְעַט טוֹב, שֶׁבְּאוֹתוֹ הַמְּעַט אֵינוֹ רָשָׁע, וְעַל יְדֵי זֶה שֶׁמּוֹצֵא בּוֹ מְעַט טוֹב, וְדָן אוֹתוֹ לְכַף זְכוּת, עַל יְדֵי זֶה מַעֲלֶה אוֹתוֹ בֶּאֱמֶת לְכַף זְכוּת, וְיוּכַל לַהֲשִׁיבוֹ בִּתְשׁוּבָה [להשיבו לדרך הטוב] "

ביקורת בונה מעוררת ריח טוב בשומע, וביקורת שלילית מעוררת ריח רע

"לָאו כָּל אָדָם רָאוּי לְהוֹכִיחַ... כִּי כְּשֶׁהַמּוֹכִיחַ אֵינוֹ רָאוּי לְהוֹכִיחַ, אֲזַי לא דַּי שֶׁאֵינוֹ מוֹעִיל בְּתוֹכַחְתּוֹ, אַף גַּם הוּא מַבְאִישׁ רֵיחַ שֶׁל הַנְּשָׁמוֹת הַשּׁוֹמְעִים תּוֹכַחְתּוֹ. כִּי עַל יְדֵי תּוֹכַחְתּוֹ הוּא מְעוֹרֵר הָרֵיחַ רַע שֶׁל הַמַּעֲשִׂים רָעִים וּמִדּוֹת רָעוֹת שֶׁל הָאֲנָשִׁים שֶׁהוּא מוֹכִיחָם, כְּמוֹ כְּשֶׁמֻּנָּח אֵיזֶה דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ רֵיחַ שֶׁאֵינוֹ טוֹב, כָּל זְמַן שֶׁאֵין מְזִיזִין אוֹתוֹ הַדָּבָר, אֵין מַרְגִּישִׁין הָרֵיחַ רַע, אֲבָל כְּשֶׁמַּתְחִילִין לְהָזִיז אוֹתוֹ הַדָּבָר, אֲזַי מְעוֹרְרִין הָרֵיחַ רַע.

כְּמוֹ כֵן עַל יְדֵי תּוֹכָחָה שֶׁל מִי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְהוֹכִיחַ, עַל יְדֵי זֶה מְזִיזִין וּמְעוֹרְרִין הָרֵיחַ רַע שֶׁל הַמַּעֲשִׂים רָעִים וּמִדּוֹת רָעוֹת שֶׁל הָאֲנָשִׁים שֶׁמּוֹכִיחָם, וְעַל כֵּן הוּא מַבְאִישׁ רֵיחָם... [אבל תוכחה טובה דומה ל] מִסְמוּס, שֶׁמְּמַסְמְסִין בְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ רֵיחַ, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה הָרֵיחַ נוֹדֵף"