בחיים יש כל מיני משוכות וכל מיני בורות, אדם בדרך נמצא ויודע מה המטרה ומה הכיוון, אבל לפעמים יש לו מניעות בדרך. אמנם יכולים להיות לאדם אוהבים שעוזרים לו אבל, מהצד האחר יש לו גם אנשים שדואגים לאינטרסים של עצמם ולא דואגים לאדם באמת. הם יכולים לייעץ לו דברים והם עצמם דואגים לעצמם והאדם אם היה תלוי אך ורק באנשים הללו הוא היה נשאר לבד עם הצרה.

או שיש מצב פחות טוב והוא, כאשר אדם נסמך על אנשים מסויימים שטוענים שהם יעזרו לו אבל, בפועל הם בועטים בו. הם אומרים לו כל מיני דברים שכביכול לטובתו, אבל כאשר זה מגיע למצב האמיתי הם לא רק לא מכירים אותו, הם גם צוחקים עליו.

ויש כל מיני אנשים שיקניטו את האדם הזה ובקיצור האדם הזה לא יפסיק להיפגע מהם אם ימשיך לנתח את אותם האנשים. ויש לפעמים לאדם טבע שהוא מנתח את האנשים האלו, מה הם אמרו? למה הם אמרו את זה? למה הם לא באמת עוזרים? למה הם פוגעים בו? וכך האדם מבזבז את זמנו על דברים פחות חשובים והוא יכול להיות אחראי במידה מסויימת.

אבל יש נקודה שהוא צריך לחזק באחריות של עצמו והיא להפסיק לנתח את אותם האנשים שזה סתם מכניס אותו למתח וללחץ, וכן, לא עוזר לו בכלום ואת כל הזמן הזה הוא יכל להקדיש לדברים הרבה יותר חשובים. אז נניח שהם מדברים שטויות, אז מה. אין טעם להתרגש מהם. נניח שהם ניסו להפיל את האדם הזה ע"י כך שלא עזרו לו איפה שהיו צריכים להיות. אבל בכל זאת האדם לא נפל. ולכן האדם צריך לקחת את האחריות על עצמו, ולא להפיל את עצמו בפח במחשבות האלה, אלא להמשיך הלאה.

כי מה הדבר יעזור לו? זה רק יקלקל לו בדרך כי האנשים האלה לא עוזרים במקום שהם צריכים לעזור לו. והאדם צריך להיתמך בכוחות עצמו כדי לצאת מהדבר הזה, לחזק את החוסן הנפשי שלו ולהיות עם חוסן נפשי עצמאי. נכון שיש לאדם אוהבים, וחס וחלילה אין הכוונה לזלזל בתמיכתם האדיבה. ובכל זאת, על האדם להיות חזק עבור עצמו ועבור אחרים.

וההתנהגות האחראית של האדם משתקפת כאשר הוא עצמו במקום להפיל על האחרים את הדברים ויכול להיות שהוא צודק שהם מעלו בהתנהגותם במקום שהיו צריכים להתנהג אחרת, האדם הזה אומר לעצמו: אני לא מוכן להתנהג מוזר בשביל אנשים כאלה, לא מעוניין לנתח אותם ולא לחשוב עליהם. אני מסתדר לבד וטוב לי, זה שיש להם בעיות עם עצמם ומפילים על אחרים, זו לא הבעיה שלי. וחוץ מזה יש אמרה שאומרת אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו. אולי עברו ילדות קשה וכו'.

בכל אופן אדם אחראי ועצמאי ייקח על עצמו לדאוג לעצמו בהמון מצבים ומצב שהוא יכול לעשות בעצמו הוא יעשה. וכן, עליו להכיר את כוחותיו על מנת לדעת מתי הוא יכול להסתדר לבד. כי להסתדר לבד זה יתרון ולא חסרון הבועה שאדם יסמוך על אנשים בצורה עיוורת היא בועה שמתפוצצת ולא עומדת במבחן המציאות. וחוץ מזה, למה להעמיס על האחר את מה שאתה יכול? עדיף להיות מהתומכים ולא מהנתמכים. וחוץ מזה, היתרון שיש לאדם כאשר הוא מסתדר לבד ככל האפשר, גורם לאדם להבין דברים חדשים ולהיכנס לעומקים חדשים של המציאות ולהיות מיומן בפיתוח רעיונות חדשים דרך עצמו ולא מקובע ועושה כמו רובוט רק כי אנשים אמרו לו.

אדם כזה נעשה עצמאי ולא תלותי ומתפתח בחייו, ולא אוטומטי במעשיו לפי הרגשות שלא לפי המציאות כפי שהיא ולא בעל רגש שהוא יוצא מפרופורציות והרגש שלו הולך לפי הבנת המציאות כפי שהיא. וגם האדם הזה לא תלוי במצבי רוח כי יש לו חוסן נפשי שלא תלוי באף דבר מלבד האמת. והאושר שלו לא תלוי באף גורם אלא, הוא חי את המציאות כפי שהיא, ושמח על הטוב שיש לו, ולא מחפש אישורים מאנשים.

ואיך אדם יהיה מאושר בלי שהאושר שלו יהיה תלוי במשהו? עליו לקבל את עצמו ללא תנאים כפי שהוא. על האדם לאהוב את עצמו ללא תנאים. ואם אנשים יאמרו עליו כל מיני דברים לכאורה פוגעים, הוא לא יכנס למצבי רוח מזה כי האושר והשמחה שלו לא תלוי בשום גורם חיצוני.

והאדם יכול להינות מהחיים ולראות את הטוב שיש לפניו בכל רגע ולחפש את הטוב שיש בכל רגע בחייו.