בגיל ההתבגרות הופכים הילדים המתוקים שלנו, שעד אז העריצו אותנו, למבקרים הכי קשים של אישיותנו והתנהגותנו. בתקופה זו אנו הופכים בעיניהם מדמויות חיקוי אידיאליות לאנשים רבי מגרעות, מיושנים וחסרי תובנה לחיים האמיתיים.

אז את מי הם מעריצים? מי האידיאל שלהם במקומנו?

החבר'ה!

יותר מאשר בכל גיל אחר, המתבגר צריך את תחושת השייכות לקב' השווים שלו. הוא מוכן לעשות הרבה מאוד כדי להשתייך ולהיות מקובל בחברה. בנוסף להכרה חברתית הם גם מחפשים ריגושים והשילוב יוצר סכנות רבות. במקרים רבים יהיו בני הנוער מוכנים לשתות כמויות גדולות של אלכוהול, להתנסות בסמים, להשתתף במין קבוצתי ובמשחקים מסוכנים, לנהוג בלי רישיון, ועוד מגוון התנהגויות סיכוניות שהם יעשו בד"כ בחבורה בעיקר כדי לזכות בפופולאריות.

כשהייתי נערה ורציתי להצטדק בפני הורי על שטויות שעשיתי בנימוק המנצח ש: "כולם עשו בדיוק כמוני", אמא שלי נהגה לענות לי בשאלה: "ואם כולם יקפצו מהגג, גם את תקפצי?"

אינני זוכרת אם עניתי לה, אבל האמת היא ש - כן, הייתי קופצת!

כשעושים שטויות בחבורה האחריות מתפזרת וזה יוצר תחושה מדומה של לגיטימיות. הלחץ החברתי גורם לבני הנוער לעשות דברים שהם בכלל לא התכוונו אליהם מראש. ברוב המקרים אף אחד מהם לא מעיז לשבור את האחידות, להשבית את השמחה ולצעוק "חבר'ה השתגעתם? תפסיקו מיד!"

ד"ר לורנס סטיינברג - פסיכולוג התפתחותי מומחה בחקר גיל ההתבגרות - ערך ניסוי שבו ביקש מבני נוער להשתתף במשחק וידאו. במשחק עליהם לחצות את העיר בנהיגה במהירות הגבוהה ביותר האפשרית בתנאי השטח המוצגים במשחק. בני נוער ששיחקו בחדר ריק נטלו סיכונים בערך כמו מבוגרים. אולם כאשר הכניס סטיינברג לחדר את חבריו של המשתתף, נמצא כי הנער הסתכן פי שתיים. תופעה זו לא נמצאה אצל מבוגרים שהשתתפו באותו ניסוי.

מסקנותיו של סטיינברג הן כי המתבגרים נטלו יותר סיכונים לא משום שהמעיטו בערך הסיכון, אלא משום שייחסו משקל רב יותר לתגמול החברתי שהם עשויים לקבל והגיבו אליו בעוצמה.

הערכה מחברים ותחושת קבלה הן גמול חשוב ומרכזי שמשפיע באופן משמעותי על תהליך קבלת ההחלטות של מתבגרים, והם מוכנים להסתכן, יותר ממבוגרים, במצבים שבהם הסיכון הוא מתגמל עבורם.

הניסוי של סטיינברג אמנם שופך אור על התופעה החברתית, אולם אינו מסביר לנו את מקורותיה;

* מדוע הגמול החברתי הוא כל כך חשוב בגיל הזה?

* מדוע הערכה מבני גילם חשובה לנערים יותר מהערכת מבוגרים?

* מדוע התנהגויות סיכוניות זוכות להערכה כה רבה בקרב בני נוער?

* מדוע אין הפחד מסיכון החיים עצמם גובר על הגמול החברתי?

ריגוש, חידוש, סיכון, חברת בני אותו גיל

כל אלו מביאים לכך שבני נוער נוטים לעשות מעשים טיפשיים ומסוכנים בחבורה.

להתנהגות זו יש הסברים גנטיים ואבולוציוניים מעניינים. הייחוד של תקופת גיל זו נובע מגנים ותהליכים התפתחותיים שתפקידם להפיק יצור אנושי שמסוגל לעזוב את ביתו הבטוח ולעבור לטריטוריה לא מוכרת באופן הטוב ביותר;

ההסבר הגנטי:

* בתקופת ההתבגרות מגיעה לשיאה רגישות המוח לדופאמין - חומר המפעיל אזורים של הנאה מגמול ומשפיע בכך על לימוד דפוסים וקבלת החלטות. הדבר מסביר את מהירות הלימוד והפתיחות לגמול של מתבגרים ואת תגובתם הרגשית החזקה להצלחה ולכישלון.

* חומר נוסף שהמוח רגיש אליו במיוחד בתקופה זו הוא אוקסיטוצין - הורמון עצבי אשר גורם בין היתר לכך שקשרים חברתיים יהיו מתגמלים יותר.

* מחקרי מוח מראים שהמוח שלנו מגיב לנידוי חברתי באותו אופן שהוא מגיב לאיומים על בריאות פיזית או אספקת מזון. ממצא זה יכול להסביר גם מדוע מפתחים מתבגרים הפרעות אכילה ודיכאון, במקרים שהם חוששים מנידוי חברתי הקשור במראה החיצוני שלהם.

הרשתות והדינאמיקות העצביות במוח הקשורות בגמול ובאינטראקציה חברתית שלובות זו בזו ומופעלות בד"כ ביחד. זה יכול להסביר את המידה הבלתי רגילה של הנאה ששואבים בני נוער מאינטראקציות חברתיות ואת המרכזיות הרבה שהם נותנים להתנהגות זו.

ההסבר האבולוציוני:

המתבגרים אמנם נולדו לעולם שהקימו הדורות הקודמים, אולם את רוב חייהם יחיו בעולם שייבנה מחדש וינוהל ע"י בני גילם - העמיתים שלהם. הכרת אותם עמיתים ובניית מערכות יחסים איתם הם גורמים מכריעים בהצלחה עתידית ולכן בעלת חשיבות מרבית וגורלית בחייהם. ההשקעה בבני גילם היא השקעה בעתידם.

בנוסף, התשוקה הזו לחברים בני אותו גיל היא ביטוי של משיכה כללית לחדשנות שמציעים להם חברים חדשים, יותר מאשר המשפחה הישנה והמוכרת. חדשנות מביאה איתה ריגושים ולריגוש נמשכים המתבגרים כמו פרפרים לאש.

הסתגלות לחיים בוגרים היא אמנם חשובה, אולם החלטות אומללות של נער כגון שימוש בסמים ואלכוהול, משחקים מסוכנים, נהיגה פרועה ופשע, גובים מחיר כבד.

אנו ההורים צריכים לספק להם הגנה מפני הסכנות הקשות ביותר של העולם וללמד אותם לנקוט תגובות ראויות לכל השאר.

בני נוער רוצים ללמוד! בעיקר מבני גילם, אך גם מאיתנו המבוגרים. המחקרים מצביעים על כך שכאשר הורים ומתבגרים מקיימים קשר טוב ביניהם שכולל הדרכה כיצד לשמור על עצמם ויחד עם זה מאפשרים להם לחוות עצמאות, הילדים בד"כ מצליחים יותר בחיים.

במקום להפעיל את סמכותנו בלבד, עלינו להציע למתבגרים שלנו את הידע שצברנו כתוצאה מהחוויות והקשיים שאנחנו עברנו בהתנהלותנו בעולם, ובכך לגרום להם להכיר בכך שגם ההורים יכולים להציע להם כמה דברי חכמה.

כדי לבצע משימה חשובה זו עלינו למצוא את הזמן והנסיבות המתאימות לכך ולעשות זאת תוך הבנה וכבוד למשימות ההתפתחותיות ולסדרי העדיפויות המשתנים של המתבגר.