אימון אישי. כיצד אימון וקאוצינג אישי יכול לגרום לנזק למטופל? כיצד חינוך ילדים שגוי יכול לגרום לנזק לילדים? כיצד תדע שאתה לא גורם נזק למטופל שלך? כיצד ביקורת יכולה לגרום לתוצאה ההפוכה מזו הרצויה? כיצד לגרום לילד שלך לרצות להקשיב לך? כיצד תגרום לתת מודע של מישהו לרצות להסכים איתך? מה ההבדל שבין ביקורת בונה לבין ביקורת הרסנית? כיצד להעביר ביקורת בונה?
אם אתה עוסק בהוראה ובטיפול באנשים, אם אתה מחנך את ילדיך וגם אם אתה מטפל בעצמך, עליך להיות זהיר ועירני שבתהליך הלמידה שאתה מעביר את ילדיך / עצמך שלא תגרום יותר נזק מאשר תועלת.
כפי שכבר התבאר כשם שטיפול ואימון טוב יכול לגרום תועלת כך אימון וקואצ'ינג שאינו טוב יכול לגרום נזק. כל סוג של אימון יכול לגרום נזק ותועלת כאחד. לצערנו בדרך כלל קל יותר לגרום לנזק מאשר לתועלת אם לא עושים את האימון בצורה נכונה.
נדגים מהנושא של חינוך ילדים.
כאשר אתה מחנך את ילדיך עליך להיזהר ממספר דברים, עליך להיזהר שלא לייאש את ילדיך, עליך להיזהר שלא לגרום להערכה עצמית נמוכה של ילדיך כלפי עצמם, עליך להיזהר מכך שלא לגרום להם לתפוש את עצמם כאנשים כושלים, עליך להיזהר מלגרום להם לטעות הרבה יותר מאשר הם שגו קודם. כאן כמובן מתעוררת השאלה כיצד יכול להיות שביקורת שאתה נותן לילדיך / לעצמך (במידה והיא נכונה) תגרום להם להיות גרועים יותר מאשר קודם?
התשובה על כך היא הצורה והתוכן של הביקורת שנאמרת. ניקח לדוגמא ילד עשה טעות כל שהיא והתנהג בצורה לא ראויה. ביקורת חיובית המבנה שלה הוא כדלהלן:
שלב א - יש תמיד פתיחה ומעטפת חיובית מול הילד ולא כעסנית. תמיד הביקורת תתחיל במשהו חיובי כדי לגרום לבניית אמון מול הילד וכדי לגרום לו להרגיש בנוח לקבל את הביקורת. פתיחה שלילית של כעס בטון הדיבור, בצורת הדיבור או בכל צורה אחרת, גורמת מעצמה גם אם אינך רוצה בכך שהילד יתנגד למה שתאמר לו ולא משנה כמה הדברים יהיו נכונים. התת מודע של הילד מרגיש סוג של מתקפה סוג של פגיעה באגו שלו סוג של משהו משפיל ולכן אינסטינקטיבית הוא יגלה התנגדות לא משנה מה תאמר.
לעומת זאת פתיחה חיובית היא מעין סוג של פרגון, מעין מתן שוחד קטן וסמוי, הצורה החיובית שבה הדברים נאמרים גורמת לילד בצורה בלתי מודעת לרצות להכיר טובה על הצורה המכובדת שמדברים איתו וכך אתה יוצר אצלו את הרצון להקשיב לך.
ז"א בעצם שביקורת חיובית המעטפת שלה היא חיובית, הפתיחה שלה היא חיובית, הצורה שבה אתה מוכר את הביקורת היא חיובית. ביקורת חיובית לפעמים נשמעת בצורה שבה היא נאמרת כמו פרגון וטפיחה על השכם.
שלב שני הוא תוכן הדברים. ביקורת חיובית תמיד תיקח משהו חיובי ותרצה להפוך אותו לחיובי יותר. ביקורת שלילית לעומתה תיקח משהו שלילי ותרצה לתקן אותו. לדוגמא משפט כמו "אתה ילד חכם וטוב, אתה יכול לעשות טוב יותר" זה משפט בונה וחיובי. הילד שמקשיב לך מנסה הרי להבין את מה שאתה אומר לו. כדי שהוא יבין את מה שאתה כהורה אומר לו, הוא חוזר לעצמו על הדברים שאמרת לו בתוך המוח והמחשבה שלו. הוא חוזר על המשפט "אני ילד חכם וטוב, אני יכול לעשות טוב יותר". זה משפט בונה ומצוין, כי אתה גורם לילד לתפוש את עצמו כילד חיובי, כילד טוב, כמישהו שיכול לעשות יותר טוב.
אתה בעצם שותל מסר תת הכרתי בילד שאומר לו שהוא ילד טוב. גם אם עכשיו הוא לא ישמע לך, אתה תרמת לו בכך ששתלת לו מסר שהוא ילד טוב ואז גם במקרים אחרים יהיה לו את הדימוי העצמי החיובי שלו שימנע ממנו לעשות טעויות אחרות. גם במקרה הספציפי הנוכחי, אתה בונה לו עבור עצמו תדמית חיובית, אתה ממקד אותו בעשייה חיובית ובשיפור בלבד. דיבור כזה של חיובי גורר חיובי הוא דיבור בונה.
לעומת זאת משפט כמו "אתה טיפש, אתה עושה טעות נוראה, תפסיק לעשות דבר כל כך רע" כאשר במקום לומר לו "תעשה משהו חיובי" אתה אומר לו "אל תעשה משהו רע", משפט כזה הוא משפט הרסני, כי אתה בעצם גורם לילד שלך להכניס לתת מודע שלו שהוא ילד לא טוב.
אם הוא ילד לא טוב אז למה הוא צריך לעשות דברים נכונים, כי אתה אמרת לו? אז מה? הוא הרי ילד לא טוב, אז מה זה משנה אם הוא לא ישמע גם לך?! אם הוא ילד לא טוב כפי שאתה שאמור לאהוב אותו אמרת לו, אז למה שהוא יעשה את הדברים הנכונים וישמע לך, הוא הרי ילד לא טוב - לא? ואם זה בגלל שכדאי וראוי לו להיות ילד יותר טוב, אז למה בעצם לא לומר לו את זה במשפט עצמו, תהיה ילד טוב יותר?!
אתה חייב ללמד את הילד שלך להתמקד בפתרונות ולא בבעיות. אם אתה אוהב אותו תעביר עליו רק ביקורת חיובית. עליך ליצור אצלו הנעה חיובית, עליך לבנות אצלו את הדימוי החיובי, עליך לגרום לו תוך כדי התהליך שבו הוא מנסה להבין את הדברים שלך, לעשות דמיון מודרך עם עצמו ולדמיין את עצמו עושה דברים חיוביים. ככל שתפרט לו יותר את האלטרנטיבות החיוביות שלו, ככל שתדבר איתו תמיד רק על דברים חיוביים, כך הדיבור שלך יגרום לו לעשות לעצמו דמיון מודרך חיובי. דמיון שיגרום לו להאמין ביכולות של עצמו להיות טוב יותר.
דבר נוסף שצריך לשים אליו לב באימון ובקואצינג, הוא שלא לייאש את השומע מלהאמין ביכולת שלו לעשות את הדברים שאתה רוצה שהוא יעשה. משפטים חיוביים, בונים אצלו הערכה עצמית גבוהה וטובה, ביקורת שעוסקת בפתרונות מגבירה את האמונה של הילד ביכולות של עצמו לבצע את הנאמר.
לעומת זאת אמירות שאינן חיוביות גורמות להפך, הן בונות אצל השומע דמיון עצמי שלילי, הן הורסות את ההערכה העצמית שלו, מה שיגרום גם להתדרדרות שלו לטעויות ולשגיאות נוספות. ביקורת שלילית מייאשת את הילד וגורמת לו לפקפק ביכולת שלו להיות טוב, כי היא בעצם משדרת לו שהוא חלש, טיפש כיו"ב. היא לא גורמת לו לרצות להיות טוב יותר, היא גורמת לו לייאוש ולהערכה עצמית גרועה.
אז כפי שהבנו כנ"ל, חינוך טוב גורם לשומע אותו לרצות לעשות את הדברים בגלל המעטפת שבה הם נאמרים. חינוך טוב גורם לשומע אותו לבניית ההערכה עצמית שלו ורצון להיות טוב יותר. שים לב למילים שאתה אומר. לכל מילה יש משמעות בונה וקטלנית כאחד. שים לב לצורה שבה אותה אומר את הדברים. דבר תמיד בצורה חיובית, תעביר תמיד ביקורת בצורה של שיפור עצמי וכך תשיג את המטרות החינוכיות שלך טוב יותר.
050-3331-331