הודפס מהאתר Yeda.EIP.co.il/?key=46143
מכונות ורוחות - הספק הוא מקור התבונה - דקארט

מכונות ורוחות

Dubium sapientiae initium (הספק הוא מקור התבונה), אמר דקרט, אבל הוא גם ידע שהספק, בצורתו הקיצונית, מביא לשיתוק רעיוני גמור. לכן הקדים לו את "מכת המנע" המפורסמת: הוא שאל את עצמו אם ייתכן שכל המציאות סביבו היא פעולתו של שד מרושע השולט במוחו ויוצר בו אשליות. לא ניתן לשלול בוודאות אפשרות כל כך הזויה, אבל אפילו במקרה זה יש דבר אחד שלא ניתן להטיל בו ספק: באשליה עצמה! זו הייתה האקסיומה הבודדת שעליה, במהלך אוקלידי חדש, קיווה דקרט להעמיד השקפת - עולם שלמה שבה אפילו קיום האלוהים והנשמה יקבלו הוכחה מוצקה. הצעדים הבאים היו, כמובן, הרבה פחות משכנעים, אבל Cogito Ergo Sum (אני חושב לפיכך אני קיים) הפך למבשר הפילוסופיה המודרנית.

בראייה לאחור, שתי טעויות של דקרט בולטות כיום לעין. הראשונה היא הדואליזם הקיצוני שלו. דקארט, כפיסיקאי, הראה איך ניתן בעיקרון להסביר את פעולת הגוף החי כפעולת מכונה, ובכלל זה גם את כל פעולות המוח מהרפלקס עד המחשבה. לא חשוב אם כל הסבריו היו נכונים - הוא הראה שהדבר ייתכן עקרונית. אבל אז נתקל בבעיה עתיקה שלא זכתה לפיתרון עד היום, "בעיית הגוף - נפש, "25 והבין ששום הסבר מכניסטי לא יכול להסביר את החוויות הסובייקטיביות. הוא בחר, אם כן, בדואליזם, האמונה שהתודעה אינה דבר פיסיקלי, כלומר, אינה חומר, אנרגיה או שדה, אבל מתערבת בעולם הפיסיקלי. זה מהלך מאוד בעייתי, אבל דקרט החריף אותו עוד יותר: הרי הוא עצמו הדגים את יעילותו העקרונית של המודל המכניסטי, העושה את תפקידה של הנשמה מיותר! לכן יצר חיצוי משונה: כל החיות הן רק מכונות אוטומטיות (אומנם משוכללות מאוד - מאוד אבל מכונות) המצייתות לחוקי הפיסיקה בלבד. האדם, לעומת זאת, הוא מכונה לא - אוטומטית שאותה מפעילה הנפש הלא - פיסיקלית דרך בלוטת האצטרובל שבבסיס המוח. וכך, אם דרכתם על חתול והוא מיילל מכאב, יאמר דקרט שזה בדיוק כמו שמערכת האזעקה במכונית שלכם צופרת: לא בגלל חוויית כאב אלא בשל מנגנון מורכב המותקן בו. אבל אם החתול ישרוט אתכם ואתם תייללו מכאב, זה יהיה כי באמת כואב לכם. החיצוי הזה הוא לא רק אווילי אלא גם אכזרי. הפילוסוף היהודי - גרמני שלמה מימון (1754 - 1800), באוטוביוגרפיה שלו, הכה על חטא על שהתאכזר לבעלי - חיים בצעירותו מתוך אמונה בדוקטרינה הזאת.

טעותו השנייה של דקרט הייתה תמימה ומובנת יותר. הוא התנגד לאטומיזם ולכן דחה גם את קיומם של חלקיקי יסוד וגם את קיומו של החלל הריק. בעיניו היה היקום מלא בכל מקום במעין "אבק" קלוש של חומר, והכוכבים סבבו סביב השמש בגלל "מערבולות" של החומר הקלוש הזה - ניסיון ראשון להבנת הכבידה. איינשטיין4 (228) מתייחס באהדה להתנגדותו של דקרט למושג החלל הריק: אם ייתכן חלל ריק לחלוטין, נובע מכך שגופים הפועלים זה על זה מרחוק (כמו מגנטים) פועלים ללא גורם פיסיקלי ביניהם. ניתן לומר, אם כן, שמושג ה"שדה" ותורת היחסות הכללית שנכיר בפרקים הבאים מהווים מענה לקושי שאתו התמודד דקרט.

כשדקרט מדבר על וודאות שאינה מוחלטת אבל ניתן בלב שקט לסמוך עליה, הוא משתמש במשל המבטא הן את כוחו והן את יופיו של הסבר מדעי: אין בו שום דבר מיותר ואי - אפשר להזיז בו שום חלק מבלי לפגום במכלול:

אם מישהו מתאמץ לקרוא מכתב שהאותיות בו אינן מסודרות כהלכה, והוא מחליט לקרוא B בכל מקום שכתוב A, ו - C בכל מקום שכתוב B, וכך עבור יתר אותיות האלפבית, ואם הוא מוצא בדרך זו שהמכתב בנוי ממילים, לא יהיה לו ספק שהפשר האמיתי של המכתב נכלל במילים אלה, אף - על - פי שגילה זאת על - פי ניחוש, ועל - אף שאפשר שהכותב לא סידר את האותיות על - פי כוונה זו אלא אחרת, וכך הצפין בו פשר אחר... מכיוון שזו אפשרות כל - כך בלתי סבירה, בעיקר כשהמכתב המפוענח מכיל מילים רבות, עד שכל פשר אחר נראה לא - יאומן. 10 (27)

© כל הזכויות שמורות לכותבי המאמרים המקוריים בלבד!

האתר פותח על ידי אליעד כהן