* לחץ כאן, לצפייה בהרצאת וידאו + MP3 בנושא:
מי אני, מה אני, האני, אין או יש אני או לא אני, ביטול האני עצמי, ממה האני מורכב, מה היית לפני שהיית, חיפוש עצמי.

אני רוצה להסביר עוד נקודה. בליקוטי מוהר"ן רבי נחמן הסביר את זה, זה קצת מושגים בקבלה, יש דבר שנקרא התפשטות הגשמיות, שהאדם מתפשט מהגשמיות שלו, שהוא מתנתק מהגשמיות שלו, ביטול כל הרגשותיו וחומריותו, שהאדם לא מרגיש שוב דבר, הוא אפילו לא מרגיש שהוא קיים, אתה לא חווה, אתה לא קיים, ואז הוא אומר שכשאר אתה בנקודה הזאת הכל טוב והכל אחד אבל אתה לא באמת מרגיש טוב, למה? כי אין מי שירגיש טוב, אתה מרגיש טוב, אבל לא יודע שאתה מרגיש טוב, הבנת? אם אתה תתעמק בהבנה שהכל אחד, אתה תעלם, כבר לא תהיה קיים, אם אתה תסתכל על מה שיש לפני אני ולא אני, אז אתה לא תחווה את האני, אם למשל אדם רוצה להתאבד, רוצה להיעלם, זאת הנוסחא, נסה להבין מי אתה, אם תגלה מי אתה, אתה תעלם, התודעה שלך תעלם, לא הגוף, הגוף לא מעניין, אתה לא תחווה שאתה קיים, כי מצד שלפני האני, יש אני ויש לא אני, אם תסתכל מה יש לפני, תבין שאין הבדל בין אני ללא אני, ואם תתעמק בזה אז תתחיל לאבד את התחושה של אני, אני ולא אני מתחילים להיעלם לך. עכשיו מה שקורה שכשאתה בנקודה הזאת, זה נקרא מעל השכל, ביטול המוחין, נקרא רצו, אלו המושגים וכשאתה שם אז הכל טוב לך, אבל אין מי שייהנה מזה, ואז מה קורה, אז מהביטול של המוחין, המוח מתבטל שאתה לא יודע שאתה קיים, ואתה פתאום, עם דגש על המילה פתאום, אתה חוזר לעצמך, למה אני אמר פתאום? כי לא אתה מחזיר את עצמך, הרי אתה לא קיים, זה לא שאתה אומר בא נחזור, אני הרי לא קיים אז מי יחזור? מי יחזיר את מי לאיפה? ופתאום אתה מודע לעצמך, מתוך זה שלא ידעת שאתה קיים, פתאום אתה קיים, ואז יש מושג שנקרא רשימו, נשאר בך הרושם, כאילו סימן, רשימו הכוונה שנשאר זיכרון, אז כשהמוחין חוזרים מהביטול, זאת אומרת שאתה קיים כשתי ישויות, אתה גם קיים כישות נפרדת, אני ולא אני, ובו זמנית את גם קיים מחוץ לעצמך, מחוץ לאני ולא אני. יש מצב שבו התודעה שלך מתחברת לתוכו למעלה ואז הוא קיים אבל הוא לא יודע שהוא קיים, כי הוא קיים לפני האני שלו, אתה הופך להיות מה שהיית לפני מה שהיית. חוזר למצב הכי בסיסי שלך, שהוא לפני כל הגדרה. דרך אגב למה זה הדבר הכי גבוה שהאדם יכול להגיע אליו? למה זאת התחנה האחרונה? כי משם אי אפשר להתקדם? כי כשאתה שם אתה לא קיים בכלל, אז איך תתקדם? אתה לא יכול להתקדם כי אתה לא קיים. אין, איפה תתקדם, אתה לא קיים, לכן זה נקרא תכלית הידיעה שלא נדע, אתה מגיע לדרגה שאתה לא יודע שאתה קיים, אתה לא יודע שאתה יודע, אתה לא יודע שאתה לא יודע, אתה לא יודע כלום. זה אומר שהמוחין מתבטלים לגמרי, אתה יודע שאין לאן להתקדם כי אין שם מישהו שיתקדם. אין לך תודעה יותר, וזה נקרא הקצה האנושי של השכל, כשאני אומר תגיע עד לקצה האחרון, לשם אני מתכוון. לנקודה שאי אפשר יותר, כי אני נעלם, ברגע שאני נעלם איך אני יכול להתקדם? ואחר כך המוחין חוזרים לתודעה.

שאלה: זה תהליך שאין לך שליטה עליו, למעשה אתה מתאבד.

אליעד: אתה כאילו עושה self destruction לתודעה שלך, אתה לא יודע כלום, בכלל לא קיים, לא היית קיים, ולא תהיה קיים, אין לך שום תודעה.

שאלה: גם הזיכרון הרגשי שלך?

אליעד: אין לך זיכרון, אין לך חוויה, אין לך ישות, אין לך הוויה, אתה חוזר למצב שבו היית לפני שהיית. חוזר למצב ההתחלתי שלך לפני המפץ הגדול. מבחינתך שתהיה פה מלחמת עולם שמינית, זה לא קיים, אתה בכלל לא קיים, אז זה בכלל לא יטריד אותך

שאלה: אז אתה לא קם בבוקר.

אליעד: אין אתה, נגמר, יכול להיות שהגוף שלך ימשיך לזוז, אבל זה לא אתה כבר, זאת בעיה של השכן. למשל אתה רואה שהשכן גווע ברעב זאת כבר לא בעיה שלך.

שאלה: מה עם המחשבות?

אליעד: אתה לא קיים, אבל המחשבות קיימות, הרצון קיים, אתה לא קיים. זאת לא בעיה שלך יותר, זה לא עניינך, כי אתה לא קיים.

שאלה: אתה מתחבר לישות הפנימית, זאת שחווה את היש זכות בחירה ואין זכות בחירה?

אליעד: לא, זה הרביעי, זה הכי גבוה, יש כמה דרגות של בחירה חופשית. בהתחלה האדם אומר יש לי בחירה חופשית בחלק מהדברים וחלק אין לי בחירה חופשית, זאת הדרגה הראשונה. יש הדרגה השנייה שהאדם אומר אני מבין שיש משהו שגורם לי לבחור את הרצון שלי, שבו האדם אומר הכל בוחרים בשבילי, יש את המצב השלישי שבו האדם אומר אני בוחר הכל, ויש את המצב הרביעי שאין לך הבדל בין שום דבר כי אתה נעלם.

בא נחזור שוב פעם, התעמקות בנושא של מי אני..

שאלה: האם יש מצב שהאדם יוצר את הרצון של עצמו?

אליעד: זאת דרגה נמוכה, אני אסביר לך, למשל אני מייצר את הרצון של עצמי, אבל מי גורם לי לייצר את הרצון של עצמי? מי יוצר אצלי את הרצון ליצור את הרצון של עצמי? אתה נכנס ללופים פנימיים כאלה. אני יוצר את הרצון של עצמי אבל מי גורם לי ליצור את הרצון של עצמי? אני? או קי ומי גורם לי ליצור את זה שאוכל ליצור את הרצון של עצמי? אין לזה סוף, הסוף הוא שאתה נעלם. שאתה אומר שאין דבר כזה אני ורצון, אני ורצון זה בכלל ישות אחת, אין אני יוצר את הרצון של עצמי, זה בכלל אחד.

בין כך ובין כך, הנושא פשוט, השאלה למה אני רוצה את מה שאני רוצה מובילה לשאלה למה אני רוצה להרגיש טוב, אחר כך למה אני רוצה להרגיש טוב? כי יש לי רצון, מה זה רצון? זה ביטוי של אני, מה זה אני? זה חלק מהמציאות

שאלה: אני זה גם לא אני, אז איך אני ממשיך מכאן?

אליעד: מתמטיקה למדת פעם בבית הספר, או גדלת ביער?

שאלה: ביער

אליעד: גם ביער צריך לדעת מתמטיקה, לדעת כמה חיצים צריך כדי לירות בגדי. יש דבר שנקרא מכנה משותף, נכון? מה המכנה המשותף הרחב ביותר? יש לך פה אני ולא אני, מה המכנה המשותף של שניהם?

שאלה: שהם שניהם קיימים

אליעד: או קי, שהם שניהם קיימים, זאת אומרת ששניהם עשויים ממשהו, האם אתה מסכים איתי שגם אני עשוי ממשהו וגם אני לא עשוי ממשהו?

שאלה: מה זה עשוי?

אליעד: מה זה אני? משהו, מה זה לא אני? גם משהו, המשהו של האני והמשהו של הלא אני, האם הוא אותו אחד או לא אותו אחד? בא נבדוק, בא נגיד שהוא לא אותו אחד, מה ההבדל ביניהם? שזה לא אני וזה אני, אז מה זה המשהו הזה? תלך עוד ועוד פנימה עד שתגיע להבנה שאין הבדל ביניהם, שמתוך משהו אחד יש אני ויש לא אני, ומתוך אני יש רוצה ולא רוצה, ומתוך רוצה יש להרגיש, ומתוך להרגיש יש טוב. אתה אמור ממש במו עיניך, כמו שאתה רואה קיר למשל להבין שזה אחד. מה זאת אומרת להבין שזה אחד? להבין שכרגע, תנסה להסתכל על המציאות בעוד רמת עומק

שאלה: אפילו שאני אבין אבל אני לא אראה שהכל אחד?

אליעד: אתה החלטת שאתה לא באמת תראה, מאיפה אתה יודע? אולי כן תראה.

שאלה: אם אני אגיד?

אליעד: אם תגיד זה לא יעזור

שאלה: קשה לי להבין מי זה אני.

אליעד: אני רוצה להגיד לך משהו, אחת הסיבות שקשה לך זה כי אני עוזר לך, אני אומר לך את האמת, אם היית יושב בחדר ומסתגר, מקבל סחרחורות, עומד להשתגע, עומד להתחרפן בשאלה הזאת, אז היית מבין את זה על אמת, עכשיו אני אומר לך, אלו הם כללי המשחק, אתה יכול לסגור את עצמך בחדר ולהתחרפן? אני אומר לך תקשיב, אני חוסך לך את החירפון אבל תשקיע את המאמץ, אני אומר לך ברצינות, כי אם ממש היית כל כולך נכנס לתוך זה, אז היית מוצא את זה ואז גם חווה את זה, עכשיו כאילו נתנו לך, זה בסדר כזה, זה לא נאחז בך, כי אין לך רצון להיאחז בזה, השאלה יוצרת את האחיזה בתשובה, אבל בגלל שאין לך באמת שאלה, קצת שאלה, אז התשובה נתפסת בך קצת, אבל אם כל מה שהיית רוצה לדעת זה מי אני, כל מה שהיה מטריד את מנוחתך זה מי אתה

שאלה: האם אני יכול ליצור בעצמי רצון עז?

אליעד: רגע, אתה כל הזמן קופץ, אתה חווה את זה בדיוק לפי העוצמה שאתה רוצה להבין את זה. קיימת הבנה שאתה ולא אתה זה אחד, אתה חווה את זה באלפית המילימטר, למה? כי אתה באלפית המילימטר רוצה להבין אתה זה. תראה כדי להחזיק את ההבנה שאתה ולא אתה זה אחד, לשם כך צריך שאלה, איזה שאלה מובילה להבנה שאתה ולא אתה זה אחד? השאלה מה אני? השאלה מה אני, מובילה לאני ולא אני זה אחד. עכשיו אם השאלה מה אני מטרידה אותך בשני אחוז אז אתה חווה את התשובה בשתי אחוז, אבל אם השאלה מה אני? מטרידה אותך במאה אחוז, אז את התשובה של אני ואין אני שזה אחד אתה תחווה במאה אחוז, שתבין אתה מקבל בדיוק לפי מה שתבקש. אם החיים שלך יהיו רעים יותר, אני מאחל לך שיהיו טובים, אבל אם הם יהיו רעים יותר, אז עוד יותר תסתבך עם עצמך, עוד יותר תרצה להבין מי אתה, ואז עוד יותר תבין שזה אחד.

שאלה: האם אני ולא אני זה אותה שאלה של כן ולא, טוב ורע?

אליעד: תסביר

שאלה: שאתה אומר אני ולא אני, זה כמו אני רוצה ואני לא רוצה?

אליעד: כל שני דברים בעולם בקצה שלהם הם מתאחדים, לדוגמא, אדם אומר אני לא יודע אם להתגרש או להתחתן, מצד האמת זה לא משנה, עכשיו הוא אומר אני מבין שזה לא משנה, אבל אני לא מרגיש את זה

שאלה: מה זה מצד האמת?

אליעד: אם תפעיל את השכל

שאלה: מה זה להפעיל את השכל?

אליעד: כאשר השכל עובד

שאלה: מצד האמת זה לא תלוי, אז זה אומר שאתה חוקר את זה למטה למטה ורואה שזה לא תלוי? האם זה מצד האמת?

אליעד: נכון

שאלה: זה לא אתה, זה לא מהשכל שלך, זה מהשכל שנקרא האמת, האם לזה אתה מתכוון?

אליעד: כן, אבל אני רוצה לחדד את זה, למשל אני אומר לך שמצד האמת לא משנה אם האדם נשוי או גרוש, עכשיו אני אשאל אותך שאלה, תחשוב בהיגיון, האם למציאות חשוב אם אתה נשוי או גרוש?

שאלה: לא

אליעד: זאת אומרת שמבחינה אובייקטיבית זה לא משנה, נכון?

שאלה: האם זה אומר שאתה מתחבר לאובייקטיביות של המציאות?

אליעד: כן, עכשיו תשאל אותי ומי אומר אולי אנחנו לא מבינים את המציאות נכון? וכן חשוב לה שאני אהיה נשוי או גרוש, אולי השכל שלנו לא צודק?

שאלה: אם אתה חווה כל הזמן את הצד האובייקטיבית של המציאות אתה לא חווה נפרדות

אליעד: נכון בעיקרו.

שאלה: אז אם אתה חווה את הצד האובייקטיבי של לשאול שאלה, מצד האמת מה האמת? אז תמיד תגיע לשכל האובייקטיבי של האמת שזה משהו לא תלוי, אתה לא חווה נפרדות אף פעם, האם זה בעצם להגיע לאמת?

אליעד: כשאתה שם אתה לא חווה נפרדות, אני עכשיו לא שם, כי אם אני אהיה שם לא אוכל לדבר איתך. אם עכשיו תוך כדי זה שאני מדבר איתך אני אחשוב על זה שהכל אחד, אז אני לא יוכל לנהל איתך שיחה. תבין הנושא פשוט, השאלה הנשאלת היא, אולי אנחנו לא מבינים את המציאות, ואנשים לא מבינים את זה, כי זה עוד יותר מורכב מכל מה שאמרנו עד עכשיו, אם האדם מתחבר לשאלה של מי אומר שהשכל שלי חושב נכון? אז עוד יותר הוא חווה אחדות, כי כשאתה מטיל ספק בשכל של עצמך, אז תחושה הנפרדות שלך יותר נעלמת, בשכל אתה מבין שזה אחד, אבל אם אתה אומר בא נבדוק מצד האין שכל, אז בכלל איך אני יכול להניח להבנה שזה יותר טוב מזה, יש לי ספק, אז זה שווה, ויש כאן שוויון ובשוויון זה שוב אחד.

בכל מקרה האדם שואל שאלות, הוא מבין שזה אחד ולא חווה את זה, למה הוא לא חווה את זה, התשובה הוא חווה את זה לפי כמה שהוא מבין את זה, מה זאת אומרת אני מבין ולא חווה, כדי להחזיק את ההבנה, כדי שתהיה לך חוויה של מאה אחוז אתה צריך להבין מאה אחוז, שההבנה תמלא אותך, שכול המחשבה שלך תהיה נעולה על זה, כאילו בכל המחשבה אתה תראה רק את המחשבה הזאת, שתחשוב רק על דבר אחד, זה נקרא כמה אתה מצליח להחזיק את ההבנה.

שאלה: זה תלוי בי?

אליעד: במה זה תלוי? תלוי בכמה יש לך כלי להחזיק את ההבנה הזאת, אתה אומר שאתה רוצה לתפוס את ההבנה שלא תברח לי, לפעמים לאדם יש תובנה והוא שואל איך היא לא תברח לי. עכשיו מה מחזיק את ההבנה? השאלה, ככול שהשאלה יותר גדולה כך התשובה שלה יותר נאחזת בך, לכן הסברתי לך פעם שאם כל כולך תעמוד בשאלה האחרונה, אז כל כולך תחווה את התשובה האחרונה, אבל אם מטרידים אותך עניני העולם, יכול להיות שזה לא באשמתך

שאלה: אז אני צריך להכריח את עצמי לשאול?

אליעד: אתה לא צריך כלום, כי זה החוקיות של העולם, עכשיו תבחר אני יכול להכריח או לא להכריח, אני לא אומר לך להכריח, מבחינתי תגיד, לא בא לי לדעת את המציאות.

שאלה: אם אשאל רק בשתי אחוז?

אליעד: אז תחווה אותה בשתי אחוז, ותבין בשתי אחוז.

שאלה: אז כדי להבין, צריך לרצות במאה אחוז? ואני לא רוצה מאה אחוז?

אליעד: אז אתה סובל.

שאלה: אז מה לעשות?

אליעד: אז או שאתה רוצה להבין בלי לסבול, או שתחכה עד שתסבול ואחר כך תרצה.

שאלה: האם לרצות בכוח?

אליעד: לא, האם טוב לך?

שאלה: לא

אליעד: אז אני אומר לך זה הפיתרון, תרצה תאכל לא תרצה לא תאכל, האם אני צריך להכריח את עצמי לאכול? אתה לא חייב, תחכה עד שתהיה רעב עוד יותר, למשל מישהו אומר האוכל לא טעים לי, אז אל תאכל, מה אני חייב להכריח את עצמי לאכול? תחכה עד שתהיה רעב ואז תאכל. אני אומר, תקשיב יש פה אוכל, אתה יכול לאכול או לחכות שתהיה רעב ואז תאכל. יש לך בחירה, אני בסך הכל חסכתי לך שכשתהיה רעב תדע שיש פה אוכל, במקום שתחפש מה לעשות, איך להיות מאושר? מה להבין? איזה שיטה לעשות? אני אומר לך תבדוק כמה רע לך בחיים, אולי שני אחוז, תדע לך שהפיתרון זה שם, אז אתה בשני אחוז מבין שזה אחד. אבל אתה אומר זה לא מספיק לי אני רוצה יותר, אז אני אומר לך תתאמן בזה יותר, תאכל מזה עוד, וזהו. כל אחד חווה לפי כמה שהוא מבין, לפי כמה שהוא רוצה להבין.

אני שהתעסקתי בנושאים האלו, הדבר היחיד שעניין אותי זה להבין מי אני? מה אני? לא עניין אותי שום דבר אחר, כשאני אומר שום דבר אחר זה אומר שום דבר אחר, שום נושא אחר בעולם, אכלתי כי הייתי חייב לאכול, אבל זה לא עניין אותי, אכלתי כי הייתי חייב

שאלה: היית כל כולך בזה?

אליעד: כל כולי בזה, בערב, בבוקר, בצהרים, בשינה, בחלומות, לפני החלומות, אחרי החלומות, תוך כדי החלומות, באמצע החלומות, באמצע האכילה, כל הזמן, רק זה עניין אותי, ולכן קבלתי את התשובה וחוויתי אותה

שאלה: הכרחת את עצמך?

אליעד: לא הכרחתי את עצמי, תקשיב, אני אכלתי מספיק חצץ, משכו אותי הצוואר, לא היית לי בחירה, זה כמו שעמדו לי עם שוט על הראש. ומבחינתי אם הייתי אז יודע מה שיהיה היום, הייתי אומר תרביצו לי יותר מהר, אני לא צוחק, מה זאת אומרת תרביצו לי יותר מהר? האנשים לחוצים מכלום, אני מבחינתי ממה שיש לי היום, מההבנה הזאת, מבחינתי אם ניקח את כל הצרות של העולם האפשריות, תדחס אותם לרגע אחד ולמקום אחד ותכניס לי אותם אין לי בעיה, קח את כל הסבל האפשרי בעולם תדחס אותו לרגע אחד ולמקום אחד לבן אדם אחד, זה שווה בשביל להבין את מה שאני מבין, למה? כי אם אתה מבין את מה שאני מבין אז זה לא משנה בכלל, אין לזה שום משמעות. כאשר האדם נמצא הנפרדות, זה מציק לו, הוא מפחד שלא יהיה לו יותר רע, אבל זה כלום.