אם הלקוח היה מתנגד באופן מוחלט למוצר שלך, הוא אפילו לא היה טורח לנמק עבורך את הסיבה. ברגע שהוא מסביר לך את הסיבה וככל שהוא מפרט את מצבו יותר, כך זה אומר שהוא בעצם מנסה לשכנע אותך לשכנע אותו שאף על פי הטענות שלו, המוצר אכן משתלם לו...

אם היו נוסחאות מוחלטות איך להצליח בעולם היחסי, המשחק היה מתבטל, בגלל שהעולם רחוקים מהמהות מתאפשר המשחק...

כשלקוח אומר לך שהמוצר יקר מדי, תמיד רצוי לשאול אותו בידיוק למה הוא התכוון, דהיינו לשאול אותו "למה אתה אומר שזה יקר"? מה התועלת שתפיק מכך?

קודם כל, אתה גורם לו להרגיש שהמוצר לא ב - א - מ - ת יקר, אלא זה רק לדעתו, מה שגורם למחשבה להיראות פחות מחויבת

כי אם אתה מתייחס למושג "יקר" כאל מושג מוחלט אז באמת אין לך הרבה מה לעשות מלבד להרים ידיים.

אבל אם אתה מבין ש"יקר" זה בגלל שהוא לא חושב שהתועלת מצדיקה את העלות, או שלדעתו הבעיה שלו לא קשה מספיק על מנת להצדיק תשלום גבוה, אז אתה יודע על מה להתמקד ולפרק את ההתנגדות.

וחשוב להבין דבר נוסף, שרוב בני האדם מיד מקשרים "יקר" ל"רע", אבל מצד האמת אפשר להסכים עם הלקוח, ולומר לו "נכון שזה יקר, אבל זה עדיין שווה את זה בגלל..."

אם אתה רוצה לגרום ללקוח להרגיש שהבעיה שלו מחויבת וקשה, תשתמש במילים מאיימות יותר, נניח במקום המילה "בעיה" תנסה למצוא את המקום הנכון לדחוף מילה כמו "סבל", אבל מצד שני, אם תקצין, הלקוח עלול להבין שאתה עושה עליו מניפולציה...

כשאתה מפרט ללקוח מה היתרונות של המוצר שלך, מומלץ להציג לו את המהות של היתרונות, לדוגמה אם אתה מוכר להורה מוצר שעוזר לילד שלו להתמודד עם בעיות קשב וריכוז, במקום להגיד לו שהמוצר שלך יפתור את בעיית קשב הריכוז, תציג לו את המהות פתרון בעיית הקשב של הילד, שהיא הצלחה גדולה יותר בלימודים, או את המהות של זה שהיא הצלחה באופן כללי בחיים.

אבל מצד שני, תיזהר לא להיכנס מדי פנימה, כי המהות הבאה היא שהילד ירגיש טוב, דהיינו שהמציאות תהיה כרצונו, ומה זה ייתן להורה שהמציאות תהיה כרצונו של הילד? שהמציאות תהיה כרצונו של ההורה שירגיש טוב. אבל אם תגיד להורה שהמוצר שאתה מוכר לו, יגרום לו עצמו להרגיש טוב, הוא עלול לאבד אחיזה במחשבה שהוא בא לטובתו של הילד שלו ועלול לגרום לו להרגיש אגואיסט, ואז אתה עלול לאבד אותו.

כשאתה בא למכור למישהו מוצר, תצמיד לו את המחויב לאפשרי. נניח שאחד היתרונות במוצר שלך זה שהוא מותאם אישית לצרכיי הלקוח, המהות של מותאם אישית לצרכיו היא שזה יעזור לו לפתור את הבעיה האישית שלו. אבל, עדיין לא כל לקוח יצליח לחבר את זה לתכלית שהיא פתרון הבעיה. לכן מומלץ להצמיד לו את שני הדברים בקשר של סיבה ותוצאה. ב"המוצר מותאם אישית לצרכים שלך ויעזור לך לפתור את בעיית ה..."

אם במקרה, האמת האובייקטיבית היא, שאין הבדל בין שום דבר לשום דבר ובו זמנית שיש הבדל, ובו זמנית אין הבדל בין שניהם, אז זה אומר שהשכל של האדם לעולם לא יצליח להבין את האמת הזו, כי הדבר היחיד שהשכל של האדם לא יכול להבין מעצם מהותו, הוא שדבר והיפוכו הם דבר אחד...

מי שמחבר את הצורות לשורשן, יכול דרך השורש להזדהות עם כל הצורות כולן...

אתה לא צריך לפתור את השיגעון שלך ברמת המעשה, רק תבין אותו, דהיינו תבין את עצמך והשאר יסתדר מעצמו...

בכל פעם שנדמה לך שמישהו רימה אותך, תחפש איפה השכל שלך והרצון העצמי שלך מרמים אותך בתהליך מקביל...

אלוהים שכועס... זה אלוהים שנברא.

אתה לא יכול לדעת מה יהיה מחר ברמת הצורות, לדוגמא - האם תמשיך להיות בריא או לא. אבל אתה כן יכול לדעת מה יהיה מחר ברמת המהות - דהיינו שלא משנה מה יקרה, תמיד יהיה חיסרון ויתרון...

גם כשהאדם עובד את את אלוהים, הדבר האחרון שמעניין אותו זה מה אלוהים רוצה, מה שבאמת מעניין אותו זה תחושת הטוב שהוא מקבל מכך שהוא רוצה לעבוד את אלוהים וממלא את זה...

מי שטוען שאין דבר כזה אושר מוחלט, בעצם טוען שאין דבר כזה אושר, כי כל צורה מוגדרת / יחסית של אושר, צריך לשלם עליה בסבל וחרדות.

מצד שני, אושר מוחלט לפחות ע"פ השכל שלנו, זה מצב שבו מתבטלת אפילו האפשרות שיהיה לך רע, כלומר שעד כדי כך טוב לך, שכבר אין אותך שידע את זה שטוב לו.

אבל ברמת העיקרון, אם מישהו באמת היה חושב שאין כזה דבר אושר אפילו לא כרעיון, אז ממילא הוא היה מאושר תמיד בשלמות, כי למושג אושר והשגתו כבר לא הייתה משמעות עבורו...

כשהאדם רוצה משהו, פירושו שיש לו ידיעה שחסר לו הדבר שהוא רוצה, אבל גם אם הוא יהפוך את כל הידיעות של "חסר לי" ל"יש לי", עדיין יש ידיעה אחת שהיא שורש תחושת החיסרון, והיא הידיעה של ה"אני קיים" של האדם...

מי שמפחד שיזרקו אותו לגיהינום, צריך להפסיק לפחד, כי הוא כבר נמצא בגיהינום, כי גיהינום הוא כל מציאות נגד רצונך, דהיינו שהרצונות הם האש ששורפת אותך.

כשמעודדים מישהו להתקדם בחיים, בעצם מספרים לו כמה החיים שלו רעים כפי מה שהם כיום...

איזה עונש מקבל האדם על כך שהוא אומר על דבר אחד שהוא טוב ועל דבר אחר שהוא רע? זה עצמו העונש שלו..

כשהעיפו את אדם הראשון מגן עדן, סיפרו לו שהוא עף לכדור הארץ, אבל מצד האמת הוא עף לגיהינום, ממקום שבו אין הפרדה בין טוב לרע, למקום שבו תמיד יש טוב יותר וטוב פחות, ופחד לאבד את הטוב שכבר יש לך...

הדרך להלחם בספק היא להשתמש בטקטיקה שלו נגדו, ולהטיל ספק בספק עצמו...

לכל החכמולוגים, אין דבר כזה מציאות ללא זמן ומקום, כי גם אם נגדיר מציאות ללא זמן ומקום זה עדיין מחייב את קיומה של המקבילה - עם זמן ומקום.

וגם אם נאמר שאין זמן ומקום וזהו, עדיין האפשרות שכן יהיה זמן ומקום קיימת, וזה אומר שהמציאות של האין זמן ומקום מוגבלת, כי יש את האפשרות ההפוכה.

החיסרון של כל דבר, הוא מעצם הגדרתו והפרדתו מהשלם...

אם אתה מאד רוצה משהו ואתה חושב שתהיה מאושר אחרי שתשיג אותו, תעשה עם עצמך תרגיל, תדמיין שהשגת את הדבר עם כל מה שכרוך בזה ותנסה להיכנס ממש לתוך החוויה, ומובטח לך שתגלה שעדיין חסר לך משהו, דהיינו שאתה רוצה לשנות את המציאות...

כשבני אדם מדברים על "אין" הם בדרך כלל מתכוונים לחלל ריק, אבל "אין" מוחלט פירושו ללא שום מקום ושום זמן, שזה הדבר היחיד שאותו האדם לא מסוגל לדמיין במחשבתו...

אם אתה יודע שאתה לא יודע כלום, אז אתה עדיין לא במצב של באמת לא לדעת כלום...

בכדור הארץ כולם משקרים את כולם, אבל החכם האמתי משקר בכוונה תחילה ולא בשוגג...

אם כאשר טוב לך, אתה לא מוכן להטיל ספק, אז אל תתפלא שקשה לך לעשות מהפך בעניין הזה כשרע לך. אחרי שהמוח שלך יהיה מתורגל, תוכל לעשות מה שמתחשק לך ומתי שמתחשק...