מהי אם כן שאלת השאלות? נתחיל לדלג לפי אלימינציה: לא מהי סיבות כל הסיבות, נפסל. מהי הסיבה שיש שאלות? אולי זאת שאלת השאלות, נהמר על זה. נטען שזו המציאות. אז פתאום צצה שאלה. למה המציאות גורמת לשאלות? ושוב נחזור לשאלה מהי אותה מציאות? מהי מהותה? קודם נבין מהי מהותה של המציאות. מציאות זאת מילה יפה, אבל מהי מהותה?

אם נניח שזה סך כל הגלקסיות ביקום, אז ממה מורכבות הגלקסיות? מכוכבים. נדלג על שאלות לא רלוונטיות. מה היסוד הקטן ביותר ביותר ממנו מורכב היקום? he.wikipedia.org/wiki/קוורק זהו הקווארק (טרם התגלה ישירות), אך קווארק + אנטי קווארק יוצר מזון he.wikipedia.org/wiki/מזון_ (חלקיק)

הגלואון מחבר את הקווארקים he.wikipedia.org/wiki/גלואון אבל 2 קווארקים יוצרים גלואון. ולאחר מכן התשובה תמוהה יותר מהשאלה. www.ynet.co.il/articles/1, 7340,L-3570552,00.html

מאחר ולאלקטרון ולקווארק אין גודל... he.wikipedia.org/wiki/אטום ויש גם את הפוטון. he.wikipedia.org/wiki/פוטון ועכשיו שאלות על המפץ הגדול לאור האישושים הנ"ל. he.wikipedia.org/wiki/המפץ_הגדול הטיעון של המפץ הגדול הוא כי יש זמן והוא תכונה של החומר, ולכן אין מושג של "לפני" המפץ. ולכן מושג המרחב הוא גבולי. אך, יש שאלות שנשארו פתוחות לפחות מבחינתי. נניח שהיקום מתרחב, אז כל הזמן ליקום יש גבול חדש, אז אם הוא עבר את הגבול הקודם, אז הוא לא עבר את הגבול!? ואם נניח שהיקום בשלב מסויים יתכווץ, אז עוד פעם מפץ גדול!? אם יש עוד מפץ גדול, אז מי קובע שלא היה לפני המפץ הגדול עוד מפץ גדול?

אולי בכלל היה מפץ גדול, ולאחריו היקום מתפשט והוא חוזר להיות דחוס ואז כן יש גבול למיקום שיש לו, אבל שוב יהיה מפץ גדול!? לא ברור לחלוטין העניין הזה. מעניין אותי איך פיסיקאים מסבירים את התיאור הזה.

ואולי כפי שתיאר זאת סטיבן הוקינג:

"היקום מוכל בעצמו בשלמות, ללא גבולות או קצוות, אין לו התחלה ואין לו סוף: הוא פשוט ישנו. אם כך, מהו איפה מקומו של הבורא? "

אבל הדבר המוזר יותר יהיה לומר שגם היהדות במקורה טוענת את אותו הדבר ולמעשה לבורא אין אם כן מקום לבורא נוסף. כלומר, היקום כפי שתואר ע"י סטיבן הוקינג זהו תיאורו של הבורא בקבלה. דהיינו אם תיקח את כל האירועים קדימה או אחורה תגיע לחוסר התחלה וחוסר סוף. כי יש מציאות אחת שהיא מחוייבת המציאות ויהדות קראה לה בשם מחוייב המציאות.

כלומר המציאות שונה משאר האפשרויות האפשריות שהן אפשריות המציאות לעומת המציאות שהיא מחוייבת המציאות.

ולכן המציאות היא התמונה המלאה והיא התמונה הלא מלאה, יש לה התחלה וסוף מהיבט מסויים ויחד עם זאת אין לה התחלה וסוף. השאלות באות מהמציאות ממנה אליה. כמו סיבוב סרפנטינה. הרכב בא מהמקום ממנו יצא.

ואם האפשרות הזו נכונה, אז בוודאי שיש אפשרות שיש אינסוף יקומים מקבילים ואינסוף אפשרויות לכל דבר, ואין סוף פתרונות לכל בעיה ואין סוף ראיית מציאות מתוך המציאות עצמה. בעצם מהי שאלת השאלות? זוהי ככל הנראה למה קיימות שאלות? לכן כשהמציאות ברורה ממילא אין שאלות, כי השאלות נובעות מחוסר תמונה מלאה מהמציאות עצמה המשתקף אליה חזרה. המציאות אם כן היא הכל לפי תיאור הנ"ל.