האם אתם זוכרים איך למדתם לרכב על אופניים? האם אתם זוכרים איך לימדו אתכם לשחות? האמת שאני זוכר את זה טוב מאוד ואני רוצה לספר לכם על החוויה האישית שלי, לא בגלל שהיא החוויה שלי, אלא בגלל שיש בה מסר יקר (ואולי אפילו כמה מסרים) בנושא הצלחה, שחשוב לי להעביר לכם! אני לא זוכר מה למדתי קודם... לרכב על אופניים או לשחות, אבל בחרתי להתחיל מהסיפור על האופניים. אני זוכר את אותם ימים, ימי קיץ, אבא שואל: אתה מוכן? מקפלים ביחד את האופניים (היו לי אופניים מוזרות, אופניים מתקפלות בצבע תכלת), מכניסים לבגאז' של האוטו ונוסעים לפארק הלאומי ברמת גן.

אתם לא תאמינו כמה פעמים הייתי נופל, וכל נפילה, לא סתם נפילה, נפילה מטורפת, הייתי חוזר הביתה עם סימנים, פצעים, דם, שריטות, אני לא מגזים, ממש ככה. פעם אחת זה היה לנסוע ישירות אל תוך שיח קוצני, פעם אחרת להיתקע בילד אחר שגם לומד לנסוע על אופניים ובפעם הנוספת כשכבר כולי מתלהב שנסעתי כמה מטרים בצורה ישרה, אני מסתכל על אבא שלי ומחייך וכשאני מחזיר את המבט קדימה, יש לי דייט עם עמוד חשמל... ואח"כ עם בשר קפוא על הראש כדי להקטין את הגבעה...

2 שיעורים חשובים שלמדתי בבית הספר של הצלחה בחיים

אחת הסיבות לנפילות הרבות (ולא, אני לא בקטע של להמציא תירוצים) הייתה מפני שלא היו לי גלגלי עזר, אני לא יודע למה, אולי ככה ההורים שלי האמינו שלומדים לרכב. מהרגע הראשון לא היו לי גלגלי עזר ולכן מהרגע הראשון למדתי שני שיעורים חשובים בבית הספר של הצלחה בחיים: האחד - איך ליפול, והשני - איך לקום. מישהו חכם פעם אמר שהסוד הגדול ביותר של הצלחה הוא לקום יותר פעמים מאשר מספר הפעמים שבהם נפלת.

הצלחה דורשת אומץ לב

אבל מאחורי שני השיעורים האלה מסתתרת התכונה החשובה ביותר שפיתחתי עוד בהיותי ילד קטן - התכונה הזאת נקראת אומץ! כי בשביל ליפול צריך אומץ וגם בשביל לקום שוב צריך אומץ, ואומץ אמיתי אפשר לפתח רק על ידי חוויות פיזיות. אי אפשר לפתח אומץ רק על ידי קריאת ספרים והבנת הפסיכולוגיה שעומדת מאחורי הצלחה, אתה חייב ליפול ולראות שלא קרה כלום, אתה עדיין חי, אתה יכול לבכות, אתה יכול לצחוק, אבל מה שחשוב הוא שבסוף תקום שוב.

מורה לשחייה או מורה ל - הצלחה?

אני חשבתי שאני לומד לרכב על אופניים, מאוחר יותר הבנתי שלמדתי משהו הרבה יותר חשוב - אומץ לב. מכאן, אנחנו עוברים מרחק קצר מבחינה גיאוגרפית למקום שנקרא "כפר המכבייה". שם לימדו אותי איך לשחות, למיטב זכרוני המורה שלי לשחייה היה המפקד של אבא שלי בצבא. לעולם לא אשכח את שמו: חיים נאסה. כנראה שאת המורים המשמעותיים בחיים שלנו, אנחנו לעולם לא שוכחים. האם אלה המורים הנחמדים שאותם אנחנו זוכרים? ממש לא. אנחנו זוכרים דווקא את המורים הקשוחים, המורים שדרשו מאיתנו יותר, אלה שדרשו מאיתנו לא פחות מאשר הגדולה שלנו, אלה שידעו שאנחנו מסוגלים להרבה יותר, אלה שלימדו אותנו את הדברים החשובים באמת.

אי אפשר ללמוד הצלחה ולפתח איכויות של הצלחה במים רדודים

אני זוכר את שיעורי השחייה, הייתי מגיע עם אמא שלי לבריכה. כל הילדים היו עומדים בשורה ואז המורה היה תופס אחד וזורק אותו למים. פשוט ככה... עוד ילד ועוד ילד, היינו נזרקים למים העמוקים ופשוט נאלצים לעשות מה שצריך כדי לא לטבוע. כמובן שהמורה שם לב אלינו ועמד תמיד על המשמר, אבל ככה באמת למדנו לשחות. אתה פתאום עושה מה שצריך... שימו לב: איפה למדנו לשחות? במים העמוקים כמובן! לא במים רדודים, במים רדודים אי אפשר ללמוד לשחות, בדיוק כמו שאי אפשר ללמוד לרכב על אופניים על ידי משחק מחשב.

למדתי לשחות במים העמוקים, כי רק שם לומדים באמת, רק שם אתה מפתח אומץ לב, נחישות, כוח רצון והתמדה, רק שם אתה מפתח יכולת או מיומנות. חשוב ללמוד את התנועות הנכונות, את היסודות, אני כותב מילים אלה ושומע באוזניי את חיים נאסה צועק מרחוק: "ראש בפנים, חץ ארוך...", כך למדתי לשחות חזה, כך למדתי את הבסיס, אך לא יכולתי ללמוד שום דבר באמת, עד שלא נזרקתי למים העמוקים חסר אונים.

במים הרדודים יש בטחון אבל אין הצלחה

מרביתנו עוברים חיים שלמים במים הרדודים, נחמד שם, נוח שם, לא צריך להתאמץ, אין סיכונים, ברור שלא תטבע שם למוות, אתה יכול לנשום לרווחה, יש לך בטחון - אתה במים הרדודים, אפילו די חמים שם כי כל הילדים משתינים שם ויוצרים טמפרטורה חמימה ונינוחה למים. אבל שום דבר אמיתי לא קורה שם, אתה לא לומד כלום, אתה לא צומח, אתה לא גדל, התחושה היא שזה הכל זיוף וזוהי תחושה נכונה - זה באמת זיוף, כי כשאתה קם מהמים אתה רואה שהם מגיעים לך עד הברכיים - זה זיוף - אתה עובד על עצמך! אתה לא באמת חי, אתה לא באמת מגלה מי אתה יכול להיות, מה אתה יכול לעשות ומה אתה יכול להשיג.

במים העמוקים קר, זה מקום לא מוכר, יש חוסר אונים לפעמים, חוסר וודאות, אתה לא רגיל לזה, זה מחייב אותך לפעול כמו שבחיים לא פעלת בעבר, לעשות דברים שבחיים לא עשית, ללמוד תוך כדי עשייה, לקחת סיכונים, כשאתה במים העמוקים אתה צומח, שם במים העמוקים אתה מגלה את עצמך! אתה מגלה שאתה מיוחד, שיש לך גדולה, אתה מגלה שיש לך יכולת לעשות דברים שמעולם לא דמיינת, אתה מגלה שיש לך כישרונות ומיומנויות שאפילו עוד לא הגעת אליהם.

עד מתי תמשיך לחיות "חיים מזויפים"?

אתה רוצה הצלחה? הגיע הזמן לקפוץ למים העמוקים! אגב, הרשו לי להעלות בפניכם עוד נקודה למחשבה: ברגע שאתם לומדים לשחות, ברגע שאתם לומדים לרכב על אופניים (ואפילו סקס... ברגע שאתם לומדים לעשות סקס) - אז זה שלכם לכל החיים! אתם לא יכולים לשכוח את זה - זו יכולת שטבועה בכם. על זה נאמר המשפט: "... זה כמו לרכב על אופניים".