סקרנות היא התנהגות של בעלי חיים ובני אדם, אשר מניעה מחקר ולמידה.

הסקרנות נחשבת תופעה מולדת. לא ניתן לסווג את הסקרנות כאינסטינקט, משום שאינה דפוס פעולה קבוע ובלתי גמיש, אלא יכולה לבוא לידי ביטוי בדרכים שונות ורבות.

סקרנות בעולם החי

הסקרנות קיימת גם אצל בעלי חיים - סקרנות

כאמור, הסקרנות היא תופעה אוניברסלית הן בקרב בני האדם האדם והן בקרב בעלי חיים אחרים. לחלק ניכר של היונקים יש רצון ואמצעים לחקור את סביבתם המיידית והרחוקה, לאגור את המידע, לעבד אותו ולתת לו משמעות. איסוף המידע מתבצע על ידי החושים. חקרנות היא פעילות שמבצעים בעלי חיים אף על פי שאינה מתגמלת על ידי סיפוק מיידי של צורך פיזיולוגי. דוגמה להתנהגות חקרנית היא חקר הסביבה שמבצע בעל חיים, לצורך סיפוק הסקרנות (מה יש מעבר לפינה), חקרנות זו והממצאים שבעקבותיה גורמים לסיפוק יצר הסקרנות לגבי הנושא הנחקר.

סקרנות אנושית

אצל האדם, סקרנות היא היפוכה של אדישות. היא אופיינית לגיל הילדוּת ונחשבת לתכונה רצויה של האדם הבוגר.

סקרנות והתפתחות קוגניטיבית

הסקרנות היא תכונה שקיימת באדם מילדות - סקרנות

הסקרנות היא היבט חשוב של התפתחות קוגניטיבית ומנבא של רווחה נפשית חיובית. בהתאם לכך, בתרבויות רבות, ובכללן החברה המערבית, נחשבת כתכונה שראוי לעודדה ולטפחה בקרב ילדים. למעשה, העדרה של סקרנות וחוסר עניין בסביבה מעידים על פתולוגיה.

סקרנות ומחקר

לאדם יש צורך לדעת ולהבין. הסקרנות האינטלקטואלית היא מאפיין הכולל אינטליגנציה, התלהבות ורעב לידע ולחידושים. סקרנות היא גורם מרכזי לחקרנות ולכן היא נמצאת בין התכונות שתרמו תרומה מכרעת להתפתחות המדע.

סקרנות בחינוך ולמידה

להורים יש השפעה על התפתחות הסקרנות של ילדם - סקרנות

ילדה סקרנית. - סקרנות

בתחום החינוך הסקרנות באה לידי ביטוי במידה שבה הלומד להוט ונרגש לדעת ולהבין את חומר הלימוד. מקורה של סקרנות זו הוא בתכונה טבעית המתפתחת כבר בילדות המוקדמת.

ילדים נולדים כמדענים. כבר בגיל הרך הפעוטות חוקרים את סביבתם הפיזית והאנושית מכוח הסקרנות ומיצר הפעילות הטבועים בהם. ככל שההתנהגות הזאת מביאה להם סיפוק רב יותר כך גוברת נכונותם להתנסות בנסיונות נוספים. במובן הזה ההתנהגות החקרנית מחזקת את עצמה. ניתן לראות את הסקרנות כרכיב משמעותי בהתפתחות קוגניטיבית. זאת משום שהסקרנות מתחילה כמצב תודעתי של רעב לידע המעורר את הצורך לחקור ומתגבשת בהדרגה לבגרות אינטלקטואלית.

עם זאת, הסקרנות עלולה לדעוך בעקבות איסורים החלים עליה או חוסר שימוש בה. עם הזמן מחליטים המבוגרים שעליהם להתערב ולקבוע במה על הילד לעסוק. בתחילה מדובר בהורים ולאחר מכן בגגנות והמורים. כאשר מטילים על הילד לעסוק במה שאינו מעניין אותו הוא לומד עד מהרה שהלמידה היא טורח שאינו מפצה ומתנהג בהתאם. מהתנהגותו האפאטית של הילד המבוגרים עלולים להסיק שאין לסמוך על סקרנותו, אלא יש להכריחו ללמוד בין אם הוא מעוניין בכך ובין אם הוא לא. ככל שאמצעי הענישה מופעלים בתדירות ובעוצמה רבה יותר, כך הולכת ומתמעטת סקרנותו של הילד. דבר זה מוכיח למבוגרים את צידקת הנחתם כי אין להשתית את הלמידה על הסקרנות לבדה וכי יש להשתית משמעת ולהחדיר את רגש החובה, עד שהם תופסים את מקומה של הסקרנות.

היבט נוסף הוא שבעוד שהסקרנות יכולה להוביל להישגים אקדמיים גבוהים, הביטוי ההתנהגותי שלה בכיתה עשויה להתקבל בהתנגדות מצד המורים. זאת משום שבמקרים רבים הסקרנות גורמת לכך שאותו תלמיד אשר יגיש עבודה מבריקה, יהיה גם זה שישאל הרבה שאלות מטרידות ומאתגרות במהלך השיעור. אחד הפתרונות לכך הוא שילוב מידענות בתהליכי ההוראה של כל אחד מתחומי הדעת הנלמדים בבית הספר. זאת משום שבמידה ועולה בכיתה בעיה או דילמה, שאינה מבין נושאי הלימוד שבתוכנית הלימודים, היא יכולה לעורר סקרנות ולשמש כנקודת מוצא לתהליך מידעני.

מוח וסקרנות

הניסיון תורם להתפתחות המוח הודות לפלסטיות של מערכת העצבים, המאפשרת למידה ושינוי בהתנהגות בעקבות מפגשים עם הסביבה. הסקרנות תורמת להתפתחות זו בכך שהיא מעודדת את האדם להיחשף לגירויים חדשים.

מבחינת הפעילות המוחית, נמצא כי אנשים מפעילים גרעינים ואזורים מוגדרים בשתי אונות המוח, למשל הן את אזור ברוקה באונה השמאלית והן את גרעיני הבסיס באונה הימנית.

הסקרנות מעוררת פעילות גם באזורי זיכרון במוח, בעיקר בהיפוקמפוס