הודפס מהאתר Yeda.EIP.co.il/?key=412181529
חנוכה. אור וחושך. ויבדל אלוהים בין האור ובין החושך

ויבדל אלוהים בין האור ובין החושך: (בראשית פרק א' פס' ד') אין זמן נכון יותר ומתאים יותר לדבר על האור והחושך מאשר בתקופה הזאת של החורף.

ובמיוחד בחג החנוכה חג שמציין שחרור, חרות, ונס אחד קטן ומשמח שקרה בבית המקדש כאשר כד שמן קטן סיפק שמן למנורת בית המקדש וזאת דלקה 8 ימים.

הספרה 8 בנומרולוגיה מסמלת את הנצח, את הכוח, היצירה, היוזמה ויכולת הניהול. את החשיבה העמוקה והגבוהה ביותר. כל מה שעם שיוצא מעבדות לחרות זקוק לו.

ישנו גם סביבון קטן שמספר על הנס שמסמל את הדרך בה עברו ידיעות מירושלים למודיעין שם ישבו יהודים טובים וביניהם מתתיהו החשמונאי ובניו, אחיו של יהודה המכבי שעמד בראש המרד נגד היוונים.

חנוכה הוא חג האור, היכולת להאיר מחדש את בית המקדש לאחר שחולל ע"י היוונים ביד גסה, ונשדד כמובן, הביאה אור להרבה בתים יהודים ומאמינים.

המילה אור מסמלת כמובן את אורה של המנורה. וסמליות האור הוא: ידע, הבנה, רגישות כלפי הזולת, העזרה אחד לשני. הרצון לגבור על מחלוקות בדרכי שלום ונועם. והיכולת להנעים את החיים לפרט ולזולת. כאשר החיים נעימים הם מוארים. כאשר לאדם יש ידע הוא מאיר את הדרך לעצמו ולאחרים סביבו. הוא אדם "מואר"

מבחינה נומרולוגית בחושך יש אור ובאש יש אור. האור בשני המילים הללו מצוין ע"י האות ש. כאשר מפרקים את האות ש' נוכחים לדעת שהיא אינה אלה המילה: זיו.

כשהאותיות ז. י. ו. מחוברות ביחד נוצרת האות ש'. זיו פירושו אור. וביהדות יש כמה פרושים לאור. יש אור שמאפשר ראיה צלולה. אור - יום, או אור החשמל או אור שמפיצה האש (השמש) או חומרים זוהרים אחרים. זהו אור שנראה. אבל יש גם אור אחר, אור התבונה ואור הבינה. "שא דבריך ותאיר את עיננו" או "האירו פניהם אלינו. "

התחושה - היינו רצויים מאד. לעומת זאת כאשר התאבל "נפלו פניו" או שמע משהו ו"חשכו עיניו". כלומר יש לנו אור פנימי שנראה על פנינו כאשר אנחנו שמחים פנינו מאירות. וכבה כאשר אנחנו מאוכזבים או נמצאים במצב נפשי קשה. "מרוב יגון כבו עיניו"

מתן פרוש כפול לאור ולחושך מאד אופייני ליהודים. כי הבסיס של היהדות איננו סביב החומריות אלה סביב הנאמנות של אדם לחברו ולחברה בה הוא חי ובמיוחד לאמונתו.

"ואהבת לרעך כמוך" ככה פסק ר' הלל. זה האור הגדול - האהבה.

גם הפסוק הזה ו"יבדל אלוהים בין האור ובין החושך ולאור קרא יום ולחושך לילה"

(בראשית פרק א' פסוק ד') אלוהים התחיל את בריאת העולם כאשר הוא קודם כל מגדיר גבולות. בין האור לחושך.

החושך כבר היה שם. הרוחות הסוערות, הבורות, הכעסים, הפחדים, האנלפבטיות המלחמות, הכל כבר היה שם, היה רק צריך להכניס לשם קצת אור. לימוד, בינה, אהבה כל מה שעושה לנו את החיים יותר קלים, טובים יפים ונעימים. היה צריך להכניס לעולם את יכולת היצירה, ההולדה והאהבה.

כדי שנוכל להתבגר וללמוד מה טוב לנו וממה אנחנו יכולים ליהנות ולצמוח טוב יותר אנחנו צריכים לחוות גם את הרע, הקושי, להתגבר על אתגרים. האתגרים הם אלה שמדרבנים אותנו להגיע להישגים. לעיתים אלה קשיים גדולים מאד ולעיתים כאלה שמתאימים למידתנו.

גם אור חזק מדי יכול להיות הרסני. אדם שירצה לקחת משימות שלא יוכל לבצען משולות לאור מסנוור. מרוב אור אי אפשר לראות ולהגיע למטרה. יש אמרה שאומרת ש"הדרך לגיהינום רצופה כוונות טובות".

אך חושך יכול להיות גם מתת של חסד. הלילה נוצר כדי שנוכל לישון, לנוח, הוא קריר יותר ויכול להביא נעימות לגוף בתקופת הקיץ. הוא זמן טוב לאהבה. לפגישות רומנטיות, יש בו טל שמרווה את הצמחים. יש בו הרבה מן האור בחושך הזה.

הכוכבים והירח שמוארים ע"י השמש מאירים את הלילה באור רך. הם גם משמשים סימני דרך לאנשים שאיבדו את דרכם.

כאשר אנחנו ישנים אנחנו חולמים. והחלומות הם עולם שלם בפני עצמום, שומרים עלינו שנוכל להקיץ בבוקר כשיאיר היום, ודעתנו תהייה צלולה ומוחנו מוכן לקלוט את היום החדש. אדם שאינו מודאג, שאינו חושש פן יבולע לו רע ישן טוב ואילו אדם שמפחד שחושש שמודאג או שכואב לו, לילו חשך עליו פעמיים הוא נמצא בחושך ששורר סביבו ובחושך שנמצא בתוכו פנימה.

בחודש דצמבר השנה, חולק פרס נובל להרבה אנשים שכתוצאה מידע ומחקר הביאו אלינו הרבה אור. בכמה טקסים שמתקיימים שם בארצות הצפון החשוכות (בחורף) מתאספים שועי עולם ובאירוע נוצץ וגדול נותנים את פרס נובל לכל בעלי ההישגים בשטחי הספרות הפיזיקה, הכימיה, השלום ועוד.. השנה אחת מזוכי הפרס היא עדה יונת, כלת פרס נובל לחימיה הישראלית. עדה יונת חקרה את המולקולה המסובכת שנקרא הריבוזום ובעצם הגיע למחקר בעקבות סקרנותה ואמונתה שיש אפשרות למצוא תרופה שתבוא במקום האנטיביוטיקה שהשפעתה על גופנו הולכת ונחלשת. ובלעדי האנטיביוטיקה או תרופה במקומה הרבה מאד אנשים עלולים למות בייסורים קשים. ללא התרופה הזאת נחזור למצב תחלואה שהיה בתקופה שלפני מלחמת העולם הראשונה. עדה יונת אפשרה לאנושות להמשיך להתמודד עם מחלות זיהומיות ולא לחזור לתקופה החשוכה שלפני מאה שנה. כך ידע מאיר את החושך.

אך גם אור חזק מדי יכול להיות הרסני. אדם חכם מאד שמבין דברים הרבה לפני הדור בו הוא חי ורוצה ליטול על עצמו משימות שלא יוכל לבצען כי אין המציאות מתאימה לקבל עדיין את רעיונותיו, נראה כאדם השוגה ברעיונות בלתי מציאותיים והוא הולך לאיבוד. הידע שלו משול לאור מסנוור. מרוב אור אין הוא רואה את שלפניו. ואינו מביא שום תועלת. כל הידע שלו יורד לתמיון. הוא נראה כאדם תמוה שאיבד את דרכו.

הכאב, ההרג, הרצח, הקנאה, השנאה והמוות משולות לחושך גם הבערות חוסר הידע. כאשר יש מלחמות המלוות בהתעללות בבערות, בהרג, אלה תקופות חשוכות מאד לאנושות.

(ימי הבניים - כאשר אסור היה לעסוק במדע וללמוד אלה רק לעסוק בדת, תקופת האינקוויזיציה בספרד, שנות השואה במלחמת העולם השניה ועוד)... אלה הם שנות החשכה והנבערות.

הניסיון להדברות ולשלום הוא ניסיון להכניס קצת אור ושמחה לחיינו.

היום למדנו לומר שאנחנו משתמשים באנרגיה חיובית או באנרגיה שלילית.

האנרגיה החיובית מקבילה לאור לאש ואילו האנרגיה השלילית ללילה לחושך לאותם אלה שבחרו לשרוף ספרים ולהקים מחנות ריכוז ולהשתמש באינקוויזיציה או לשלוח אנשים להתאבד כדי להרוג עוד כמה עשרות אחרים. אלה האנרגיות החשוכות ביותר של האנושות שמצויות בתחתית האנושיות.

האנרגיות החיוביות - להעמיק ולחקור כדי להבין תהליכים ביקום, להמציא המצאות שיעזרו לאנושות לחיות טוב יותר ובריא יותר זאת האנרגיה החיובית. אך האנרגיה הגבוהה ביותר היא אותה אנרגיה שאנחנו מביאים איתנו ברצותנו לעזור לזולת. לאהוב ללא תנאי.

האנרגיה הזאת היא האש שיוקדת בתוכנו. אש היצירה והנתינה, כל אחד הוא נר קטן עם להבה זעירה אך כולנו ביחד זאת להבה ענקית. האש זה לא רק האור והחום האש מסמלת גם את האומץ, הכוח והאון. ללדת להתחדש וליצור.

האש מביאה את האור והחום אך גם את השרפה והאפר. כאשר מפרקים את המילה אש:

א - אהבה, ארציות

ש - זיו = אור = ידע.

אך האש צריכה גבולות כדי שלא תיהפך מאנרגיה מחממת לאנרגיה שורפת.

ה ש' המילה היא גם שליטה, שליטה על האש מציבה לה גבולות.

באסטרולוגיה האש מסמלת את אחד היסודות של היקום. והמזלות הקשורות בה הם: הטלה האריה והקשת. שלושת המזלות האלה המשותף להם זה מהירות ההתלהבות, והצורך בתנועה כמו כן הם זקוקים להרבה תשומת לב מאנשים בסביבתם. הם נוסעים הרבה, מטיילים הרבה, אוהבים להוביל אנשים אחריהם ומושכים הרבה תשומת לב מסביבתם. הם מזלות יצירתיים מאד.

החושך לעומת זאת אינו יסוד הוא מצב. מצב שבו נתון כדור הארץ בזמן מסוים. לכן תמיד אחרי החושך בא האור. תמיד אחרי קושי גדול באה ישועה גדולה.

במילה חושך יש לנו ח' - יש בו חן מסוים בחושך אך הוא מגביל וחוסם ומעקב התפתחות.

ו' - ו מסמלת תנועה, כי החושך הוא תקופת מעבר ליום חדש יש בו רוח בדרך כלל. ויש בו תנועה נסתרת וחיים משלו.

ש - מסמלת את האור, הידע אך גם את אנרגית השמש שגורמת למאורות השמים לנצנץ ולהאיר לנו את אפלת הלילה.

ך כ - פרושה כוח. ואכן החושך עוצר בחובו הרבה כוח.

המנוחה שהוא מאפשר לנו ולכל החי סביבנו מאפשרת חילוף כוחות וחילוף חומרים. אנשים יוצאים להתפלל בחצות הליל כי אז יש כוח גדול יותר לקשר בין האדם לאלוהיו.

ולסיום: מי ייתן ויתנהלו חיינו יותר באור ופחות בחשכה.

© כל הזכויות שמורות לכותבי המאמרים המקוריים בלבד!

האתר פותח על ידי אליעד כהן