ציניות זה רגש שהלך לאיבוד
"ציניות זה רגש שהלך לאיבוד"
קראתי את המשפט הזה וממש התחברתי!
אני פוגשת עשרות מטופלים בקליניקה שמתקשים להגיד את מה שהם מרגישים.
כך גם מחוץ לקליניקה - חברים ואנשים שסובבים אותי
מרגישים לא נעים להגיד את מה שמרגישים, מה שהם חושבים...
אני ברוך השם התברכתי בפה..
מה שנקרא אין לי עצם בלשון
וכנות היא ערך לפעמים לא הכי מעודן אצלי.
במרבית המקרים - מה שאני מרגישה אני אומרת
וכשאני פוגשת אנשים שמפחדים להגיד, זה תמיד מעניין אותי להבין מה מניע אותם.
לרוב לא אומרים כי מפחדים מה הצד השני יחשוב, חוששים לקבל דחייה
לא רוצים להעיר או לפגוע
עכשיו, אין בעיה אם אתם מחליטים לשמור משהו "בבטן"
הגוף שלנו הוא יחידת אחסון מטורפת, איקאה קטן לידו (-:
אבל לא סתם המציאו את המושג הזה "לשמור בבטן"
מה שרצינו להגיד ולא העזנו -
זאת אנרגיה שנשמרת
מתאספת לה בגוף
ולפעמים מקבלת צורה גשמית
רגשות שהופכים להערות ציניות
רגשות שהופכים למועקה בלב
רגשות שהופכים לכאב בטן והפרעות במערכת העיכול
רגשות שהופכים למערכת חיסונית חלשה
רגשות שהופכים לכאבי גרון או דלקות כרוניות בגרון...
רגשות שאם היו נאמרים בקול - מתוך אהבה הקשבה ועדינות
היו יכולים להפוך להזדמנות לצמיחה, לקירבה ולהתפתחות של שני הצדדים
אז פעם הבאה שאתם רוצים להגיד משהו אך לא מעיזים
תשאלו את עצמכם מה אהבה היתה עושה.
איך היא היתה ניגשת לזה..?
ואז תפעלו, מתוך אהבה, ובטוח יצא מזה משהו טוב