מצב רוח הוא מצב רגשי שנמשך פרק זמן מסוים. לרוב מצבי רוח הם חיוביים או שליליים. בהתאם לכך, בשפת הדיבור אנשים נוטים להגיד שיש להם מצב רוח "טוב" או "רע".

הפסיכולוג רוברט ת'אייר טוען כי ניתן לסווג מצבי רוח על פי שני ממדים: אנרגטיות ומתח נפשי. אדם יכול להיות מלא אנרגיות או חסר כוחות ועייף, וכן יכול להיות מתוח או רגוע. על פי ת'אייר, מצב הרוח הטוב ביותר נוצר כשהאדם אנרגטי וגם רגוע, ומצב רוח רע נוצר כשהאדם עייף ומתוח.

תוכן עניינים:

1 יחס לרגש ואופי

2 השפעה על התפקוד

3 הבעת פנים

4 שיפור מצב הרוח

יחס לרגש ואופי:

ההבדל בין מצב רוח לרגש הוא שמצב רוח הוא פחות ספציפי מרגש, פחות עוצמתי, ולרוב לא נגרם באופן ישיר על ידי גירוי או אירוע מסוים אחד. מצב רוח עשוי להימשך מספר שעות או ימים, בעוד רגש ספציפי וברור כגון פחד או הפתעה נמשך לרוב מספר שניות או דקות.

מצב רוח נבדל גם ממזג או תכונות אישיות ואופי של האדם, שנמשכים זמן רב ואף קבועים יחסית לאורך זמן. עם זאת, תכונות כגון אופטימיות או פסימיות יכולות לגרום לנטייה של האדם למצב רוח מסוים, אשר ילך ויתעצם עקב יצירת נטאי מחשבתי.

השפעה על התפקוד:

מצב הרוח יכול להשפיע על התנהגות והתפקוד של האדם.

במחקרים נמצא קשר בין מצב רוח חיובי לבין יכולת למידה, זיכרון, יצירתיות, שיפוט חברתי ועוד.

מצב הרוח יכול להשפיע על התגובה של האדם לכל גירוי חדש.

הבעת פנים:

הבעות הפנים יכולות לשקף את רגשותיו ומצב רוחו של האדם

הבעות פנים נוצרות על ידי תנועת ותנוחת שרירי הפנים ומפורשות על ידי המוח, הן משמשות כערוץ תקשורת בלתי מילולי.

לעתים קרובות ניתן ללמוד על רגשותיו ומצב רוחו של האדם דרך הבעת פניו. הרגשות הבולטים בסוג תקשורת זה הם עצב - שמחה, ציפייה - הפתעה, קבלה - דחייה, כעס - פחד. יש המוסיפים לכך בוז. משום שמספר רגשות יכולים להתקיים במקביל ובעוצמות שונות, הם יכולים לעורר מגוון עצום של הבעות פנים.

שיפור מצב הרוח:

רבים מנסים לווסת את מצב רוחם ולשפר אותו. לאורך השנים נערכו מחקרים לגבי דרכים שונות באמצעותן מנסים אנשים לשפר את מצב רוחם, כגון פעילות גופנית, אכילה, שימוש בחומרים כגון סמים או אלכוהול, ועוד.

חשיפה לבעל חיים ידידותי מעודדת את השחרור של אנדורפינים המעוררים הרגשה טובה ומשפרים את מצב הרוח של האדם.

מצבי רוח שהם בעלי דפוס בעייתי לאורך זמן רב, כגון דיכאון או מאניה, נחשבים הפרעות מצב רוח. הפרעות אלו ניתנות לטיפול תרופתי או פסיכולוגי או בשילוב שניהם, בהתאם לאבחנה.