כאשר האדם מקבל את עצמו ואת המציאות ללא תנאים, אז קל לו להתמודד עם כל מיני אתגרים כי זה הא"ב של הדרך והאדם יכול להתמודד בדרך באופן הטוב ביותר שלו עם הדברים.
וכאשר הוא אוהב את עצמו ללא תנאים ומבין שהוא שולט במצב בכל מצב, ויכול לשנות כל דבר שהוא רוצה, ולהשיג את כל מה שהוא רוצה בחיים, אז הוא לא פוחד מכלום. הוא מרגיש תחושת בטחון הוא מבין שאין שום כוח שיעמוד בדרכו, והאדם יכול להנחות את עצמו בשיא הכוח למטרה.
וכאשר האדם רגוע שהכל בסדר, אז המחשבה מובילה את האדם לסיטואציות שהכל בסדר בהן, ואז הוא מרגיש שהכל בסדר ואפשר לעשות הכל ויש הכי הרבה חשק לעשות דברים בחיים על הצד הנכון ביותר והטוב ביותר.
והאדם הזה בא עם חשיבה טובה לנושא כי מה שחשוב לו להצליח בחיים, והוא יודע שהוא יכול, והוא מבין שהערך העצמי שלו בא מבפנים, ומשימות שהוא עושה כדי לשחרר לחץ לא איכפת לו אם במקרה הכי גרוע לא יצליח לו, הוא חושב זאת כדי לשחרר לחץ, ואז הוא מנסה ומנסה עד שמצליח, ולא מרפה עד שמצליח. והוא מרגיש טוב עם החיים, ומרגיש שהדברים הולכים לו כמו משחק, ויש משחקים עם אתגר, וכל הדברים שהוא עושה הוא מייחס להם חשיבות ברמה גבוהה שהוא משקיע באופן הטוב ביותר.
ולכן, האדם לא מתוסכל או מאוכזב הוא מאמין שהוא עושה הכי טוב שיש ולא דואג מכלום. וכך הולך לישון בשקט.
*
האדם נתקל בקשיים כמו תכונות מנוגדות התמדה נגד עצלנות, וכל הזמן תכונה אחרת מנצחת האדם מתבלבל מה לעשות עם הדברים. המנה שהוא מקבל מהחיים שיבואו אליו אנשים ויגידו לו כן, אתה גזע כזה. אין מה לעשות, זה הגזע שלך. כלומר, אתה גזע נחות. וזה דבר גרוע שמזכיר אסוציאציות שליליות ביותר.
אדם כזה מקבל את השוק ופחות מאמין בעצמו במיוחד אם סמכות אמרה לו את הדברים הללו, אבל גם מפסיק בדרך להעריך את עצמו ולחשוב שבאמת הוא לא מתאים לכלום. ועד כדי כך הביקורת החיצונית של האנשים משפיעה עליו ואומרים לו דברים קשים כמו תתאבד, או אני לא יכול להגיד לך תתאבד, או דברים כמו אתה סתם לא משלנו, אתה רק בתחפושת אחרי שהאדם ניסה להשתייך לחברה מסויימת פתאום הוא רואה שאין הערכה לדברים שעשה.
או אפילו דברים כמו אתה לא תתאים לדברים מסויימים ואומרים זאת בנחישות שהאדם ירגיש כביכול שהוא לא מתאים ואז הוא מוצא שהוא גם מתאים בנוסף לכל זאת.
האדם הזה מרגיש מרומה שהוא מרגיש שהוא לא חלק מהעניין, הוא מבין שהגישה אליו לא מעריכה את היכולות האמיתיות שלו והחברה שלו חיה על סטריאוטיפים. כלומר רואים אנשים עם מאפיינים שמזכירים לי בעיה כלשהי וחושבים שהם מכילים את כל חבילת המאפיינים של האנשים הקודמים שראו ועל סמך זאת קובעים שאותו אדם שייך לאותו סוג של אנשים. כביכול כל האנשים הללו עשויים מאותו שטנץ ואותו אדם מתחיל לחשוב עם הזמן באותה הצורה כאשר רואה שלא הולכים לפי האמת, ורק לפי סטיגמות.
האדם הזה מתחיל להגיד לעצמו אם אני לא יכול לשנות, אז ננסה לחשוב אותו הדבר כמוהם. ואז האדם הזה מתכוון שהוא לא יכול לשנות את דרך החשיבה שלהם ומשנה את חשיבה שלו בחשיבה מעוותת שלא שייכת אליו.
וזה עושה לו צרות, והוא נופל לבעיות אבל גם לזה יש פתרון.
הוא מגלה שאפשר אחרת נכון, הוא כבר התעצל כי כבר הפסיק להתמיד כי נשבר בדרך, נשבר מהחברה, נשבר שלא השתלב בה. אבל הדבר שיחזיר אותו לתלם הוא שהוא יחזור לאהבה האמיתית שלו את עצמו שיאהב את עצמו ללא תנאים ויצמד לאמת, ולא משנה פילוסופיות שונות שייקח את המתאים לו כפי שהתרגל עד כה.
ואם האדם אוהב את המציאות כפי שהם על אף הקשיים בדרך, הוא מתחיל לעשות את הכי טוב שלו, והוא מתחיל להתמיד מחדש ולהעריך את עצמו כמו בעבר. לאחר מכן, הוא עובר את ההערכה העצמית הקודמת להערכה עצמית חדשה וגבוהה יותר, וכל הזמן ההערכה העצמית שלו הולכת ומשתפרת כי היא הולכת לפי האמת בלבד.
ואדם כזה שרואה בכל מעשה שלו יצירה חדשה, לא מפחד משום דבר בדרך. הוא מעריך את עצמו ויודע שיש בו את כל הכוחות הדרושים לו על מנת להצליח בחיים. והוא מעריך את העולם הפנימי שלו ובונה אותו מתוך הערכה עצמית אמיתית. ובחיצוני לוקח את החיים כמו משחק, ונותן לדברים משמעות מתוך העולם הפנימי שלו. הוא מעריך את המעשים שלו ויודע את ערכו האמיתי.
האדם הזה עושה דברים שהוא אוהב עד הסוף מתמיד במשימות ומצליח בהן. וכך האדם הזה מתחיל לחיות חיים אמיתיים ומשליך את העבר לאחור. הוא גם לא פוחד מהעתיד כי הוא כבר נרקם לנגד עיניו ובהווה הוא כבר מרוצה ממה שיש. שמחה בנוסח חדש. יש ווינר חדש.
050-3331-331