מרבית האנשים בעולם מחויבים לכללים חברתיים ותרבותיים. אנו מחויבים לערכי מוסר שספגנו בכל שנות חיינו. מעטים מאיתנו מסכימים להיפרד מ"הכללים הישנים", רובנו חוששים לשחרר את המוסכמות עליהם גדלנו. אנו אפילו לא רואים בהם מוסכמות, אלא אמת לאמיתה שעלינו לציית לה ולהיות מחויבים לה.

שלב הבגרות של האדם הוא השלב שבו האדם מסכים לבחון מחדש את ה"אמת" של העבר, את המוסכמות החברתיות, המשפחתיות, הערכים החיצוניים שסיגלנו בכל שנות חיינו.

תהליך ההתבגרות האמיתי יכול לקרות לאדם גם בגיל 60 או 70.

התבגרות אמיתית היא בעצם המוכנות לזהות ולשחרר מחיינו את הערכים הישנים שהשתרשו בנו במהלך השנים. ערכים שאינם עולים בקנה אחד עם ערכינו העכשוויים.

בבגרות אמיתית, אנו מתחברים מחדש אל הרצונות האותנטיים שלנו שמבקשים לקבל ביטוי בעולם הזה.

לדוגמא: אדם שגילה בילדותו נטייה לאמנות, יכול להתנהל במשך שנים רבות מתוך תפיסה משפחתית או חברתית שספג, הגורסת שלהיות אמן זה בזבוז זמן, שאין בזה פרנסה ושזהו איננו מקצוע אמיתי.

האדם למד להיות עורך דין אך משהו בתוכו אינו חווה הצלחה, סיפוק והגשמה, אפילו אם הוא מצליח

מבחינה כלכלית.

ייתכן מאוד שה"רצון" לעסוק באמנות דוכא בילדותו ע"י הוריו, מוריו והחברה שמסביבו שלא ידעו איך לקבל אותו ולטפחו, עד שהוא הפך להיות מנותק מרצונו זה והפך מחויב לערכים חיצוניים שהוחדרו בו.

בגרות האדם ופריחתו מתרחשים כאשר האדם מתוודע מחדש אל רצונותיו.

הוא מוכן להתמודד עם האתגרים שיצוצו בדרך, עם החששות והפחדים.

האדם שהיה משועמם, בלתי מסופק, מריר ומאוכזב מחייו, מקבל לפתע הזדמנות להיווכח שהכלוב שבו הוא נתון הוא בסה"כ כלוב של מחשבות ואמונות. הוא נוכח שאין שום דבר אמיתי שעוצר אותו מלפרוש את כנפיו

ולהגביה עוף אל עבר חיים שמחים יותר ומסופקים יותר.