כיצד לפתח ולהעצים את את עיני השכל של האדם? כיצד להבין דברים לעומק?

השכל של האדם הוא העיניים האמיתיות שלו. על ידי השכל אדם מבין מה לעשות בכל מצב, על ידי השכל אדם מבדיל בין טוב לרע. העיניים של האדם רואות עד למרחק מסוים ומוגבל, השכל של האדם לעומת זאת יכול לדמיין דברים רבים מעבר למה שהעיניים של האדם יכולות לראות. האדם ממציא כל הזמן אמצעים כדי לשפר את יכולת הראיה שלו, כגון אמצעים לראיית לילה, משקפות, טלסקופים ועוד. אך כיצד ניתן לשפר את יכולות הראיה של השכל?

כשאנו נתקלים בבעיה כל שהיא, השכל שלנו מציע לנו מה לעשות על סמך המידע שכבר קיים אצלנו, השכל שלנו מוגבל ויכול להסיק מסקנות והחלטות שמבוססות רק על המידע שקיים בידיו. מנהל טוב הוא לא בהכרח זה שיודע יותר מהקולגה שלו אלא זה שיודע להתנהל טוב יותר כאשר הוא אינו יודע משהו, מנהל טוב יודע לנהל טוב יותר את חוסר הידע שלו. אך כיצד נוכל לקבל החלטות גם במקומות שאין לנו ידע בהם, כיצד נצליח לגרום לשכל שלנו לדעת להסיק מסקנות נכונות גם כשחסר לו ידע, כיצד נצליח לכפר על חוסר ידע שקיים אצלנו?

התשובה לכך היא כי על ידי הבנה ניתן לכפר על מידע.

ז"א הבנה טובה יותר של המידע שקיים ברשותנו פעמים רבות טוב יותר מאשר קבלת מידע נוסף. רוב ככל הדברים בחיים מתנהגים בצורה זהה ועל פי דפוסי התנהגות זהים. החוכמה היא לגלות ולהבין את דפוס ההתנהגות שעל פיו הדברים קורים כפי שהם קורים ועל ידי זה לא נצטרך ידע נוסף ברמת כל מקרה בודד, כי אם אנו יודעים את דפוס ההתנהגות האמיתי שגורם לדבר לקרות, ממילא קיים בידינו הידע כיצד הדברים קורים בכל מקרה דומה למרות שלא נחשפנו לאותו המקרה בצורה ישירה.

ז"א על ידי הבנה אמיתית לעומק של מנגנון של מוצר בצורה מלאה, על ידי זה נוכל טוב יותר לדעת כיצד לפעול בכל מצב שבו אין לנו ידע על רכיב בודד כל שהוא במוצר השלם.

הדוגמא הפשוטה ביותר היא ילד שלומד את לוח הכפל. רוב ככל הילדים לפחות בשלב הראשון לומדים את לוח הכפל בעל פה בלי להבין מדוע התוצאה היא כזו או אחרת. ילדים כאלו יודעים לבצע פעולות של כפל רק עד 100, כי לא קיים בידם ידע נוסף של מה התוצאות של כפולות שהתוצאה שלהן היא מעל מאה. אך בהמשך הדרך, הילדים לומדים ומבינים את חוקי המתמטיקה שעל בסיסם בנוי לוח הכפל ואז הם יכולים להכפיל כל מספר בכל מספר עד אין סוף בלי להסתבך בכלל.

נמצא אם כן שאותם ילדים כאשר לוח הכפל היה קיים אצלם רק ברמת מידע ללא הבנה של מה שעומד מאחוריו, אותם ילדים לא היו יכולים לענות על שום שאלה שהם לא למדו את התשובה שלה בצורה מפורשת, כי המידע הזה הרי לא קיים אצלם. אבל ברגע שילד לומד את חוקי המתמטיקה ואתה הבסיס העמוק שלה יותר ויותר, כך הוא יכול טוב יותר להתמודד עם דברים רבים יותר גם כאלו שהוא לא למד אותם מעולם.

נמצא אם כן שהבנה אמיתית לעומק של הידע פותרת את האדם מהצורך לקבל מידע נוסף, כי הוא מבין את השורש של המידע וממנו הוא יכול לגזור את התשובות לכל השאלות והמקרים שאותם ניתן לגזור מאותו המידע.

אם ניקח רכיב אקראי ממוצר שלם כלשהו ולא נדע להסביר מדוע הוא פותח דווקא ככה ולא אחרת, אז בעצם אנחנו לא באמת מבינים את כל השיקולים שעמדו מאחורי הפיתוח של אותו המוצר. זה שפיתח את המוצר ושאצלו קיים כל הידע שעל בסיסו פותח המוצר, הוא יודע למה כל רכיב הוא בצורה כזו או אחרת. רק למי שיש את הידע שלו של מפתח המוצר, רק הוא יכול לדעת למה כל רכיב נוצר בצורה מסוימת. אדם שמצליח להבין את הידע של הממציא ובצורה מושלמת, אדם כזה יוכל לדעת איזה חלק יהיה בכל מקום, גם אם הוא לא ראה את המוצר בשלמותו, כי הוא הרי חשוף ויודע את כל מערכת השיקולים שעל פיה פותח המוצר.

נמצא אם כן כי על ידי ההבנה שלו את מה שעומד מאחורי המוצר, אדם מבחוץ יכול לדעת כיצד המוצר יראה בכל חלק גם אם הוא לא ראה את אותו החלק, כי יש לו את כל המידע שעל פיו נוצר המוצר בכללותו. נמצא שכנ"ל על ידי הבנה לעומק ואמיתית של X רכיבים בודדים מהמוצר, ניתן בעצם להבין את מהות שאר הרכיבים מעצמם, דהיינו שהבנה עמוקה עדיפה על ידע (כי היא חסכה זמן רב של רכישת כל המידע).

לכן כשמלמדים ילד מתמטיקה מבקשים ממנו להבין את הדרך ולא רק את התוצאה, כי על ידי שיבין את הדרך הוא יוכל לפתור עוד אין סוף מקרים אחרים גם בלי שהוא ילמד את הפתרון הספציפי שמתאים לכל אחד מהם, כי הבנה אמיתית לעומק של נושא עדיפה על קבלת מידע נוסף באותו הנושא.

בפועל, מידע נוסף על הנושא אמור להביא להבנה טובה יותר של המידע הקיים על אותו הנושא ולא רק לספק עליו מידע נוסף.

מידע נוסף על נושא אמור לגרום להבנה טובה יותר של כל שאר האירועים באותו נושא, להבין למה הם כך או אחרת. הילד שמתרגל עוד תרגיל במתמטיקה, זה כדי לגרום לו להבין את המנגנון של המתמטיקה טוב יותר ולא בשביל שהוא ידע כמה זה X כפול Y, אלא כדי שהמוח שלו אולי יבין טוב יותר את הלוגיקה שמאחורי התרגיל וכך הוא יוכל להתמודד עם תרגילים רבים יותר שהוא עוד יתקל בהם בהמשך חייו.

דוגמא נוספת מהחיים. כידוע בחינוך ילדים כאשר ילד שוגה וטועה, כידוע תמיד צריך להציג בפניו אלטרנטיבה חיובית של מה כן לעשות ולא רק לומר לו מה אסור לו לעשות. אבל ישנם יותר מידי מקרים שבהם אותו הורה לדוגמא שיודע את הכלל הזה בחינוך ילדים, עדיין הוא אישית יכול במקרים אחרים להיות בהמון עימותים עם אנשים אחרים על כל מיני שטויות כאלו ואחרות.

בפועל רוב ככל המריבות שיש לאנשים נוצרות בגלל שהם לא מתמקדים תמיד באיך ניתן לשפר את העתיד, אלא בכל מיני האשמות על דברים שקרו בעבר. הרי מה קורה, נניח שמישהו טעה, ביקורת נכונה תגיד "אני מבקש בפעם הבאה לעשות אחרת", אך ביקורת שלילית תגיד "למה עשית דבר כזה". הביקורת החיובית תמקד את האדם באלטרנטיבה החיובית, אך השלילית תמקד אותו בבעיה ולא בפתרון.

נמצא אם כן שלמרות שאותו הידע קיים אצל אותו הורה ומחנך כיצד לנהוג בחינוך ילדים עדיין הוא לא מיישם זאת גם במישורים אחרים בחייו. למה?

כי הידע קיים אצלו רק ברמת ידע, ללא הבנה של מה עומד מאחורי הידע, למה הידע הוא כזה או אחר.

מי שמבין את התפיסה שעומדת מאחורי העניין של להציג לילד תמיד אלטרנטיבה חיובית, מי שמבין שזה לדוגמא נובע מכך שכדי להשפיע על מישהו חובה לעשות את זה בצורה חיובית, אדם כזה לדוגמא יעשה זאת גם בכל תחום אחר בחייו. כמו שלדוגמא התבאר במאמר כיצד לגרום לעובדים שלך לעבוד טוב יותר, בצורה הפשוטה ביותר? שגם בניהול עובדים צריך ליישם את הכללים האלו.

נמצא אם כן שמי שמבין את הבסיס האמיתי של המידע, לא צריך ללמוד בצורה ספציפית כיצד לנהוג בכל מקרה, כי הוא ברגע שאתה מבין את הפרנציפ שעומד מאחורה ובבסיס של הדברים, אתה יודע מה לעשות בכל מקרה שהוא פועל יוצא של התובנה שיש לך. כיצד לפתח ולהעצים את את עיני השכל של האדם ? כיצד להבין דברים לעומק ? חלק 2.