הודפס מהאתר Yeda.EIP.co.il/?key=36917
הדרכת מורים - שיעור ראשי בחינוך ולדורף - החלק הריתמי

בחינוך ולדורף לומדים את המקצועות השונים בתקופות של כמה שבועות בשיעור של שעתיים כל בוקר - גיאוגרפיה למשל תילמד במהלך 4 שבועות רצופים בכל בוקר שעתיים. לאחר ארבעת שבועות אלה ילמדו 4-5 שבועות של תקופת יוון מיתולוגיה והיסטוריה עתיקה. וכך הלאה.

בחינוך ולדורף השיעור הראשון בבוקר נקרא השיעור הראשי. הוא ראשי מבחינות רבות: תוכן מעמיק ורב משמעות, כל נושא נלמד תקופה של 3-5 שבועות בשיעור, השיעור אורך שעתיים.

על החלק הארוך יותר וה"לימודי" של השיעור כתבתי כבר במאמרי "שלושת השלבים בשיעור ולדורף". אך לפני כן יש בשיעור חלק אחר. ללא חלק זה האווירה והזרימה בשיעור אינם קיימים כפי שאנו מצפים לחוש אותם בחינוך ולדורף. החלק הריתמי הוא אחד מאבני היסוד של חינוך זה.

אפשר לומר שהשיעור מתחלק כך:

ראשית 30 או 40 דקות של חלק ריתמי ולאחריו שעה וחצי או שעה ועשרים של הנושא הראשי בשיעור שאיתו עובדים דרך שלושת השלבים שבמאמר הנ"ל. סך הכל שעתיים.

במאמר הנוכחי אני רוצה להתרכז ב 30-40 הדקות הראשונות של השיעור הראשי. ראשית מבנה השיעור, הנה דוגמא:

בוקר טוב כתה ד' - נהוג שהמורה עומד מול הכתה ומברך אותה בבוקר טוב, ידיו על ליבו. המורה מסמן בידיו לכל הכתה לקום בשקט (אין צורך לדבר).

ברכת בוקר - כל הכתה מדקלמת יחד, כדי לברך את הנוכחים בכתה ביום מלא טוב. דוגמא לברכת בוקר:

אור השמש החביב

הוא מאיר לי את יומי

עצמת הרוח של נפשי יוצקת כוח בגופי

לאורה של החמה מודה אני לך אלי

על כוח האדם אשר בחסדך נתת בי

בעזרתו אני אשקוד, אשמח ללמוד ולעבוד

ממך נובעים אורה ועוצמה

אליך זורמות אהבה ותודה.

(יש גרסאות שונות לברכה זו)

לאחר הברכה אנו יוצאים לעבודת תנועה בחצר:

קפיצה בחבל כיחידים, בזוגות, דבל - דאצ', ובאופנים שונים המאתגרים חברתית ופיזית.

ריצה מסביב לביה"ס.

משחקי תנועה חברתיים (המורה בוחר משחק אחד וכולם משחקים)

הליכה בשורה על קורה, הליכה בעיניים עצומות על הקורה כשחבר מחזיק לך את היד, עמודה על קורה והתמסרות בכדור מבלי ליפול ועוד כיד הדמיו והצרכים של ילדי הכתה.

המורה קורא לילדים להגיע לכתה, כולם עומדים לפי סדר הישיבה מחוץ לדלת הכתה. המורה ממתין לשקט ולאחר שהילדים שקטים המורה לוחץ את ידו של כל אחד מילדי הכתה, מתבונן בעיניו, מאחל לו בוקר טוב, אומר לו מילה טובה. אחד אחד נכנסים הילדים לכתה ועומדים בשקט במקומם. בשלב זה הילדים שותים מעט מבקבוקים אישיים.

הילדים בעמידה המורה אומר את שם השיר ששרים - כולם שרים יחד, לעיתים בליווי של גיטרה או כלי נגינה אחר שאחד הילדים מנגן עליו.

לאחר מכן מנגנים כל הכתה יחד בחליליות או הכנה לקטע מוסיקלי שיוצג בפני כל בית הספר - בכלי הנגינה השונים שלרוב הילדים בכתה יש והם לומדים לנגן בו אצל מורה פרטי אחר הצהריים או בבית הספר המנגן.

כאשר מסיימנים את השירה יש אפשרות לעבור לתיגוף (תיפוף על הגוף בקצב) כל הכתה בקצב אחיד, בכתה ד' קטעי התיגוף הופכים מסובכים יותר ומאתגרים עבור הילדים ויש לעבוד עליהם כל יום. לאחר מכן מדקלמים דקלום או שניים הקשורים גם הם לתקופה (כמו השירים) שאנו לומדיםד בכתה.

דוגמאות לשירים:

לב טהור ברא לי אלוהים

ורוח נכון חדש בקרבי

אל תשליכני מלפניך

ורוח קדשך אל תקח ממני (תהילים)

השנה שרנו את שירה של נעמי שמר - עוד יש מפרש לבן באופק.

השירים משתנים גם לפי העונות, ישנם שירים שמתאימים יותר לחורף, קיץ, סתיו או אביב.

דוגמא לדקלום - השנה דקלמנו למשל דקלום הקשור לתקופת מיתולוגיה צפונית וויקינגים:

ללא חת ואמיץ

כך אצא לדרכי

את חרבי החדה

אז אקח עמדי

מחשבות של אמת

הן יאירו שבילי

כל מילה של חמלה

תחזק את ליבי

מעשיי הטובים

יעשוני חופשי.

בדקלום זה עבדנו גם עם מקלות (אפשר מקל של מטאטא) שאנו מעיפים וזורקים לבד או אחד לשני, צועדים בשורות ושוב עובדים פנים מול פנים עם המקלות.

דקלום נוסף:

אסף אלוהים את עדת מלאכיו

ולהם ציווה ואמר:

המשיכו ליצור ולברוא בעולם

ואל תחסירו דבר.

ועל האדם ציווה אז האל, לחש ואמר גם בקול:

בצלמי בראתיך, בצלמי ודמותי, גם אתה ליצור יכול.

בידך הדבר ליצור ולקרוא, להבחין בין טוב לרע.

לשתול, לעקור, להרוס או לבנות - בידך, בידך הבחירה.

כך יצא האדם לעולם הגדול, נושא את האל בלבבו -

וניצוץ אלוהים הטמון בקרבו, מאיר מכוון נתיבו.

לאחר מכן הילדים מתישבים. ועל פי סדר הקבוע מראש מגיעים מספר ילדים לדקלם את הדקלום האישי שהמחנך נתן או כתב להם בתעודה. כ 5 ילדים עומדים מול הכתה בשורה וכל אחד מדקלם בתורו.

כשכולם מסיימים שורת הילדים חוזרת למקומה.

עד כאן הדברים צרכים לקחת בין 30 ל 40 דקות. אלו הרבה פעילויות לעשייה בזמן לא ארוך, אך אם עושים אותם בקצב וללא הפסקות מיותרות הדבר אפשרי. על המורה לדעת את הפעילויות, השירים והדיקלומים בעל פה ולהוביל את הילדים בהתלהבות, עצמה ואהבה. בדקלום הוא מוביל את הקצב והאיכות הדיבורית (עד שהכתה יודעת ואז המורה נותן להם לדקלם לבדם9, בשירה הוא מוביל את העוצמה, מנצח בידיו על הכתה ושר עימם.

הפעילויות הללו נשענות על מסורת ארוכה של חינוך ולדורף ולכל פעילות יש סיבה עמוקה. לא אוכל לפרט כאן את כל הסיבות ולהעמיק בכל אחת מהן, משום שהן אבן יסוד בחינוך ולדורף וקצרה היריעה. הנה כמה סיבות לפעילויות:

הפעילויות מדגישות את הפן החברתי, הכל נעשה יחד והכתה הופכת גוף אחד.

יש מקום גם לאינדוודואל - בדקלום האישי, בנגינה על כלי אישי.

הפעילויולת נעשות בסדר מסויים כדי לאפשר נשימה ולא "להתאבן" בפעילות אחת (כמו למשל פעילות פדגוגית לימודית בלתי פוסקת המקובלת בחינוך שאינו ולדורף ומפעילה בעיקר את הראש, אנו רוצים לעבוד על הלב, על מערכת הנשימה, על הנפש ולהניע אותה ברכות).

שירה מוציאה את הנפש החוצה, מביאה את האדם לידי "ריחוף".

דקלום מכניס את הנפש פנימה, מביא את האדם "להתקרקע".

המעבר בין הפעילויות השונות מניע את נפשו של הילד מהחוץ פנימה ומהפנימי החוצה. תנועה זו קריטית להתפתחות תקינה פיזית, נפשית ורוחית של הילד.

כך גם אחר כך, בחלק של לימוד התקופה אנו מניעה את נפשו של הילד באמצעות סיפורים, שירים, פעילות אומנותית ועוד.

לאחר סיום החלק הריתמי, שיש המכנים אותו "מקדש" משום שהוא מביא אווירת קדושה לכתה ומייצר מקדש פנימי בתוך הילד, ולאחר סיום החלק הלימודי של התקופה נסיים את השיעור בעמידה ובאמירת ברכת האוכל.

דוגמא לברכת אוכל:

האדמה הצמיחה נבט

הנבט צימח עץ

העץ נתן פירות

והאדם אותם אסף.

את הכל חיממה השמש

באור וחום כי רב

את הכל הרווה הגשם

בשפע טיפותיו.

פותח את ידיך

ומשביע לכל חי רצון

ברוך אתה האל

הזמן את העולם.

בתאבון, הילדים יוצאים להפסקת אוכל ומשחק.

© כל הזכויות שמורות לכותבי המאמרים המקוריים בלבד!

האתר פותח על ידי אליעד כהן