לעתים קורה לאדם שהוא חושב על דבר מסויים כמו לדוגמא קורא שורה ומבין אותה, אבל במקום להבין בפשטות הוא ממשיך להיתקע על אותה שורה, והפלא ופלא, ההבנה מתערפלת ולא קרה שום דבר שיבהיר אותה, ולא רק שהיא לא מתבהרת ומתערפלת האדם מבזבז אנרגיה והדבר סוחט אותו מהכוחות שיש לו.

הדבר הזה לא נקרא הבנה, זוהי התשה ריקה חסרת תוכן וחסרת עמוד שידרה, והאדם מאבד את האנרגיה, ולא עושה עם האנרגיה שלו הרבה, ובנוסף לצרה, יש כאן מעגל סגור, מעגל שהוא סוחף אחריו פעולות דומות, מכפיל ומשלש אותן, קודם כל, גורם לאדם להתמהמה בדברים בנוסף לכך שהוא כבר סחט את עצמו רגשית, הוא גם עכשיו מאבד את האנרגיה ויש לו פחות כוח להמשיך להבין וההבנה כל הזמן קטנה יותר, כי האנרגיה מבוזבזת על כלום. והמהירות מתמעטת והאיטיות משתלטת.

האדם בשלב הזה נכנס למוזה של לעשות את הטוב ביותר להיות איטי, הוא פשוט מתחיל לחבל לעצמו, הוא מאט את הקריאה בכוונה כבר ו"מעניש" את עצמו. עד לאן הדברים יכולים להידרדר? יותר מזה. הוא מניח את הספר, נח כל 5 דקות מנוחה 20 דקות. וכל רגע הוא חושב שהוא עשה הרבה שאחרי 4 שעות מתברר שהוא זז בקושי מהדף.

גם אם הוא זז הרבה מהדף, עדיין הוא מרגיש שהוא לא עשה את מה שבאמת הוא יכול לעשות. הוא עדיין נמצא בהלקאה עצמית וגורם לעצמו להאט יותר, יותר אפילו ממה שהאנרגיה שלו נסחטה מעצם הפעולה המיותרת לחזור על הדברים שכבר מובנים, אשר הופכים ברגע הבא אחריו ללא מובנים. והם יהפכו לעוד יותר לא מובנים, כי האדם ממשיך לסחוט את עצמו.

הדבר דומה לאיזה אדם שהולך במקום ועד שהוא מבזבז את רוב הכוח שלו, הוא מתחיל ללכת. או כמו אדם שרץ לפני ריצה חשובה שלו ומותש, והולך לרוץ ריצה ארוכה אחרי שהוא עייף. ממש לא הדרך הנכונה. אדם במשך היום עושה דברים לא מועילים, ופתאום נזכר ב11 בלילה שיש לו מבחן כאשר מחר בבוקר הוא צריך להיות בעבודה מוקדם, והמבחן למחרת בערב והוא לא מתכונן, ולמחרת הוא בא לא מוכן ומנסה ללמוד 10 דקות לפני המבחן. הוא מפוטר מעבודתו בגלל איחור חמור, ובמבחן הוא מפספס כמה שאלות, ועונה על השאלות תשובות לשאלות אחרות. הבאתי בכוונה דוגמאות קיצוניות כדי להסביר את חוסר ההיגיון שבדברים.

כמובן שהפסקה הקודמת נראית מיותרת לכל דבר, אבל זוהי ההמחשה לחוסר ההיגיון של האדם כאשר הוא בוחר באלטרנטיבות לא נכונות או כאשר אינו מחפש את האלטרנטיבות שלו באמת, מן המציאות. והבאתי בכוונה דוגמאות קיצוניות כדי להבין עד כמה לא הגיוני יכול להיות האדם מתוך בחירות שבאות מבריחה מהבנת הדברים כפי שהם. ומתוך חוסר ההבנה שהדברים נובעים מתוך הבנה של הדברים ולא מתוך מילים שכל אחד יכול להביע.

הדבר החשוב ביותר זה להבין את הדברים כפי שהם, כי רק ע"י כך האדם יכול להינות מהמציאות ולחיות את המטרה הפנימית ביותר שלו. ההבנה גורמת לאדם להבין שההבנה שלו = תוצאות בזמן נתון. תוצאות בזמן נתון= כתוצאה מההבנה של אותו הרגע = כתוצאה מהבנת הדברים כפי שהם = כתוצאה מהבנת המציאות כפי שהיא = הבנת הדברים לפי ההבנה של האדם שבאה כתוצאה מהסתכלות על המציאות כפי שהיא. הכל קשור להכל. וההבנה היא המפתח להתקדמות. מש"ל א'.

ולכן, הדרך הטובה ביותר היא להסתכל על המציאות כפי שהיא, וללכת לפי הקול הפנימי לפי ההבנה של אותו הרגע, כי כל מהלך כל עוד אינו מזיק הוא טוב באותה המידה ומשפר את המיומנות של האדם בחייו, וגורם לו להבין את הדברים באופן כזה שמעשיו ישתפרו, וכך האדם לא מחפש לחזור על דברים באופן כזה שיחליש אותו, אלא, יודע לזרום עם הדברים כפי שהם ויודע שאפשר להמשיך מתוך רגיעה והרגשת התקדמות מהנה. האדם מרגיש שהוא עושה את מה שהוא מרגיש, ואין קונפליקט עם הקול הפנימי שלו. מש"ל ב'.