חותם כרטיס, עולה להגה, המחשבות רצות, פגישות, קולגות, שיחות, מסמכים. חונה, אמברקס. דלת הכניסה לבית, מקרר, אוכל. אוכל. ממשיך לאכול. רוצה להפסיק אך ממשיך.

קורה לך? מן תחושה כזו של איבוד שליטה, משהו נכנס בתוכך ושולט בך, לוקח ביס ועוד ביס ועוד ביס. אתה מתמלא רגשות אשמה, את תוהה מתי תפסיקי לעשות את זה לעצמך.

אז מה עובר עליך? מדוע את נשאבת לאכילת יתר? מתי זה קורה?

לחצי היום יום, מתחים, כעסים, תחושת חוסר ערך עצמי, מובילים אנשים לחפש פתרונות לרגשותיהם ובעיותיהם, סבורים הם, גם שלא בצורה מודעת, שהאכילה תפתור להם את הבעיות.

אישה שטיפלתי בה, ש"נפלה" כל פעם לאכילת יתר, שיתפה במה שעובר עליה. על תחושות של חוסר ערך עצמי, כעס על כך שהיא לא מושלמת, שיש בה חסרונות רבים מידי. ולשאלתי, מה טוב באוכל, עונה תשובות רבות. לקח זמן עד שעלינו באמת על התשובות האמתיות. אתן מבינות? המוח כל כך חכם, הוא ממציא סיבות "הגיוניות" שנאמין להן ושיסיחו את דעתנו מהסיבות האמתיות. לוקח זמן לרדת לעומק ולשורש של הסיבה האמתית.

אז תחילה זה היה כי רצתה רק להירגע. אך למה אכילה מרגיעה אותה יותר מאשר ספורט לדוגמא, שיחה עם חברה, צפייה בטלוויזיה, ציור או כל תחביב אחר? מתברר, כי האכילה גורמת לה להרגיש אהובה, האוכל "אוהב" אותה כפי שהיא. לא מצפה ממנה להשתנות. בנוסף, עלינו על כך כי פעולת האכילה מדמה פעולה של חיבור בין שני גופים שונים, דרך הפה, כמו ששני אנשים מתנשקים. אך מה קורה אח"כ? ממשיכה לאכול, התחושות השליליות מפציעות ולא מאחרות להגיע. למרות תחושות אלו היא ממשיכה, הפעם כדי להעניש את עצמה על כך שהיא "רעה".

הצילו! איך עוצרים את הלופ הזה????

ראשית, חשוב להבין את הסיבה המקורית בשלה אתה אוכל. האם איבדת את תחושת הרעב והשובע שלך? אם כן, זה הזמן לעשות קצת סדר בבלגן!

איך? אנשים רבים נרשמים לתכניות לשינוי דפוסי אכילה בצורה התנהגותית. מגיעים, עולים על המשקל, מדברים על הקלוריות, ספירת נקודות, ספורט. האם השינוי ההתנהגותי מספק אותך? האם הוא מחזיק לאורך זמן? האם דרוש אולי גם שינוי מחשבתי?

השינוי המחשבתי מתמקד בחקירה: עליך לחקור, לשאול שאלות. בסופו של דבר תגיע לפתרון ולהבנה של למה אתה נשאב לאכילת יתר.

יש שיגידו כי ככה הם חשים שליטה על עצמם. יש שיגידו כי דרך האכילה חשים אהובים, מאחר שהאכילה מתקשרת להם לכך שמישהו אוהב אותם. יש שיגידו כי האכילה מענגת את הגוף ואת החך שלהם מה ש"מפצה" על התחושות הקשות. יש שיגידו כי חושבים שהאכילה תסיח את דעתם מהמצוקה הרגשית, כדי לשכוח ממנה. יש שיגידו כי הם רוצים להרגיש חלק מקבוצה, ואהודים בתוכה וזה מה שיגרום לכך.

בין כה וכה, זה לא מספיק להישאר בסיבה הגדולה, זהו משפט שעליך לרדת לעומקו, לאורך, לרוחב, לעומק, בכל הממדים, גם אלה שלא רואים. בעצם, יש לחקור כל סיבה, ולהגיע לסיבות המקוריות השורשיות המחזיקות את העץ עומד כל כך יציב.

יש שתי שאלות בסיסיות שכדאי שתשאל את עצמך בתוך כל החקירה הזו:

השאלה הראשונה היא, כמובן, מדוע אני מרגיש את מה שאני מרגיש, על מה אני כועס, האם הכעס הולם את הנסיבות במאת האחוזים או שעליי לבחון את הסיטואציה מחדש. ממה אני חרדה, האם המציאות כל כך נוראית, האם באמת משהו נוראי הולך לקרות?

השאלה השנייה והלא פחות חשובה, נניח שאתה חרד, ולמרות שאת כועסת כעת, מדוע זה אומר שעליך לאכול? האם האכילה תפתור את קשייך? האם האכילה תגרום לך להרגיש טוב יותר עם עצמך כעת? בוודאות מוחלטת? האם האכילה תפתור את הבעיה או שמה תקהה את התחושות לזמן מוגבל בלבד?

שאלות אלו ואחרות, יש לשאול, להעמיק, זהו תהליך שאורך זמן. יתכן שתחושו שיפור, תבוא שוב נפילה, ושוב שיפור, עד שתהיה תחושה של התייצבות.

אאחל לך להרגיש טוב, וליהנות מהרגלי אכילה הבריאים לך גוף ולנפש.