טראומה נפשית, ובעברית: "בהלת" (ביוונית:, פצע) או פסיכוטראומה היא נזק שנגרם לנפש בעקבות חוויה או חוויות קשות במיוחד. החוויה הטראומטית עשויה להיות חד - פעמית או חוזרת ונשנית, והיא מכניסה את האדם למצב של הלם, בו הוא אינו מסוגל להתמודד ולספוג בו את הרעיונות והרגשות הקשורים בחוויה. טראומה יכולה להיווצר מסוגים שונים של מאורעות, אך לרוב ישנם היבטים משותפים:

בדרך כלל החוויה קשורה בתחושת חוסר ישע חזקה בפני איומים אמיתיים או מדומים לחיים, לשלמות הגופנית או לצלילות הדעת.

לעתים קרובות יש חילול עולמו של האדם כפי שהוא הכיר אותו עד כה, דבר המכניס אותו למצב קשה של בלבול וחוסר - ביטחון.

טראומה נפשית עשויה להתלוות לטראומה גופנית, או להתקיים באופן עצמאי. גורמים נפוצים לטראומה נפשית הם התעללות ואלימות, כשזה כולל גם את האיום בכך, או היות עד לדבר, במיוחד בתקופת הילדות. לעתים גם ביצוע עבירות מסוימות, כגון אינוס, עשויים ליצור טראומה אצל מבצע העבירה כמו אצל הקורבן. גם אסונות טבע כגון רעידת אדמה או התפרצות הר געש, או מלחמות עשויים ליצור טראומות, לעתים אף ברמה ציבורית המונית.

על פי המדריך האבחוני DSM, במצבים בהם הטראומה הנפשית מתמשכת יותר מחודש ימים, והאדם מפתח תסמיני חרדה קשים, חווה שוב ושוב את האירוע הטראומטי במחשבותיו ורגשותיו, ומסגל לעצמו דפוסי הימנעות מגירויים שקשורים לאירוע - הוא עלול לפתח הפרעת דחק פוסט - טראומטית או הפרעת חרדה אחרת.

היסטוריה:

מקור המילה "טראומה" הוא ביוונית, ומשמעותו "פצע". המונח "טראומה" הופיע מחדש במילון אוקספורד בשנת 1656, והוגדר כ"שייך לפציעות או לריפוי פצעים". המונח שימש להגדרת פציעות גופניות בלבד עד המאה ה - 19, אז הורחב המונח והחלו להשתמש בו כדי לאפיין גם פגיעות נפשיות.

מקובל לראות בפרסום מאמרו של הרופא ג'ון אריקסן (Erichsen), "On Railway and Other Injuries of the Nervous System" (1866), כשימוש הראשון במונח "טראומה" להגדרת פגיעה נפשית. אריקסן בדק ואבחן סימפטומים שיוחסו לנפגעי תאונות רכבת, וחילק את הנפגעים לשלוש קטגוריות: אנשים שהפגיעה במערכת העיצבית שלהם, כתוצאה מההלם והטלטלה של התאונה, נראית לעין בניתוח שלאחר המוות; נפגעים בהם ההלם והטלטלה פגעו במערכת העיצבית באופן בלתי נראה; ומתחזים שמזייפים סימפטומים כדי לזכות בפיצויים. בכל המקרים הסימפטומים נראים כלפי חוץ כזהים. אריקסן ייחס את הפגיעה הבלתי נראית לנזק שנגרם לעמוד השדרה כתוצאה מההלם והטלטלה בזמן תאונה. אפשר להסביר זאת כנראה בכך שאדם העובר תאונה מאבד אנרגיה שהיא לא בהכרח נראית. אריקסן השווה את הפגיעה הזו למגנט שקיבל מכה חזקה. כמו המגנט המאבד מכוחו המגנטי, הגוף הפגוע מאבד מכוחו העצבי.