המשך מ: רוצה לחשוב כמו בן אדם ? תאכל כמו בן אדם! חלק 1.

זה כמובן לא אומר שהאדם צריך לאכול מזון אורגני וכיו"ב, אבל זה בהחלט אומר שאין לו לאדם לאכול משהו שאינו בריא, לפחות לא בצורה יזומה.

ככל שהאדם אוכל יותר מזון לא בריא, כך הוא נהיה טיפש יותר ויותר. כך הוא מחזק את הטיפשות שבו. כי כל פעולה שאדם עושה מחזקת בו או את השכל או את הטיפשות. ולאכול לא בריא, זה חיזוק של הטיפשות. ומה העונש של הטיפש? תשובה: שהוא טיפש. טיפשות כמובן היא עונש. חייו של הטיפש תמיד יהיו פחות טובים מאשר של החכם. וחכם הוא מי שחי טוב מבחינה נפשית.

אכילה לא בריאה, כוללת בתוכה את כל המצבים שבהם האדם כבר סיים לאכול, אבל הוא דוחס עוד אוכל. הוא "מרחם" על האוכל ואוכל אותו. בעלי חיים לדוגמא, ברגע שהם שבעים, הם מפסיקים לאכול. בן אדם שאוכל ואוכל סתם כך, הרי שמצבו גרוע יותר מאשר בהמה. ומה קורה לאדם שלוקח את השכל שלו ומחליש אותו באכילה לא ראויה? תשובה: הוא מקבל עונש. העונש הוא טיפשות. והטיפשות יוצרת כעסים, חוסר סבלנות, חוסר מצב רוח וכולי.

ולכן, ברמה המעשית, האדם צריך לזכור תמיד את המטרה שלשמה הוא אוכל. בדיוק כמו שבעלי חיים (לא מבויתים) אוכלים רק למטרת הישרדות בלבד, הם צדים למטרת הישרדות בלבד, הם "יוצאים לעבודה" למטרת הישרדות בלבד, הם נלחמים למטרת הישרדות בלבד וכולי. מה שמאפשר להם לא להיות בלחץ של החיים, ולחיות בצורה רגועה.

האדם שיש לו שכל צריך לחיות טוב יותר מאשר בעלי חיים. ואיך? על ידי שימוש בשכל! האדם צריך להתרגל לאכול בצורה נכונה ולא בטעות בצורה משמינה או לא בריאה. זה לא אומר לא לאכול, זה גם לא אומר לעשות דיאטות שונות ומשונות. זה כן אומר לאכול בצורה מאוזנת, בצורה מסודרת כמו בן אדם. לאכול מתוך ישוב הדעת. לאכול למטרת בריאות ולא למטרת סיפוק צרכים רגשיים.

אם אין לך מצב רוח, שב עם עצמך, צא לחופש, תירגע, תחשוב על החיים, על עצמך, מאין באת ולאן אתה הולך. תירגע ותייצר אצל עצמך את השמחה הפנימית מבפנים. אל תאכל כאמצעי ליצור מצב רוח. כי אכילה למטרת יצור מצב רוח, אכילה שנעשית למטרת סיפוק צרכים רגשיים, אכילה כזאת דומה לחלוטין לשתיית מי ים. בהתחלה זה מרווה, אבל תוך כמה דקות זה מצמיא יותר מאשר קודם.

אכילה שיוצרת תחושה מלאכותית של סיפוק רגשי, רק גורמת לנזק. כי במקום שהאדם אחת ולתמיד יעמוד אל מול עצמו, ויתמודד עם עצמו, שזה משהו טוב לחלוטין. במקום זה הוא בורח מעצמו אל האוכל. האדם אוכל בצורה לא נכונה רק בגלל חוסר שמחה. עצבות יוצרת אכילה לא נכונה, כפי שניתן כמובן לראות בחוש, שאנשים אוכלים מחמת חוסר מצב רוח.

אך באמת הדרך הנכונה לייצר מצב רוח, היא לא על ידי פעולות חיצוניות, אלא על ידי פעולות פנימיות. דהיינו להיות קצת בשקט עם עצמך. להירגע. לעצום את העיניים. לסתום את האוזניים. לשתוק. להיות עם עצמך. לחשוב בהיגיון. להבין שאין ממה להילחץ. להבין שהמציאות היא טובה ורק הדמיונות של האדם הורסים לו את החיים.

חוסר מצב רוח, הוא מצב נפשי. הגוף בריא, אבל הנפש פחות בריאה. אוכל פיזי הוא מזון לגוף. אך ההיגיון מבין מיד, כי כדי לעזור לנפש, לשם כך צריך לאכול מזון רוחני. מזון רוחני היינו חשיבה חיובית, רוגע, התבוננות עצמית, לקרוא איזה משהו חיובי וכולי. (ראה גם: מהי איכות המזון התודעתי שאתה אוכל? אולי הוא מקולקל / רעיל?).

בשורה התחתונה, אם אין לך מצב רוח, טפל בזה בצורה נכונה, אך לא באמצעות אכילה. כי אכילה למטרת יצור מצב רוח, משיגה את הפעולה ההפוכה. מאחר שהיא מחזקת אצל האדם את חוסר השכל, ואז כמובן החיים לא נהיים טובים יותר אלא להפך כנ"ל...

ונחזור לעניין האוכל הבריא. זה בכלל לא משנה כמה אוכל לא בריא האדם אוכל. כי זה עניין קריטי לחלוטין. כל טיפת אוכל שהאדם אוכל שהיא לא בריאה, כנגדה יוצאת ממנו טיפה אחת של שכל. זה לא משנה אם זה פעם בשבוע או בשנה. כל פעולה שהאדם עושה שנוגדת את השכל, גם אם היא חד פעמית, עדיין היא גורמת לו לנזק חד פעמי. מה שגורם נזק לאדם, זה לא האוכל הלא בריא עצמו. מה שגורם את הנזק, זה שהאדם מחזק אצל עצמו בטעות את הדמיונות שלו ולא את השכל שבו.

ברגע שהאדם במקום להשתמש בשכל שלו ולחיות בצורה בריאה, ברגע שהוא נותן לדמיון שבו להתגבר על השכל, והוא מאפשר לעצמו לטעות ולאכול לא בריא, או לעשות כל פעולה אחרת לא בריאה כגון עישון וכיו"ב, כל דבר כזה מחזק באדם את הטיפשות שבו.

לעומת זאת, מי שאוכל כמו בן אדם בצורה הגיונית בלבד, על ידי זה הוא מקבל שכר במזומן. ברגע שהשכל חזק יותר, באותו הרגע הרגשות שלו הופכים להיות חיוביים יותר. כי שכל = רגשות חיוביים. חוסר שכל = רגשות שליליים.

לסיכום: אכילה ותזונה נכונה. האכילה של האדם משפיעה על בריאותו הנפשית.

ככל שהאדם אוכל בצורה בריאה יותר ונכונה יותר, דהיינו לא "מנשנש" סתם ככה אוכל, אלא אוכל כמו בן אדם נורמאלי, על ידי זה הוא מחזק בעצמו את השכל שלו, והופך את החיים שלו הפנימיים לטובים יותר.

וזכור! מעט גם כן טוב. כל רצון חיובי שיש לאדם גם הוא טוב.

ז"א גם אם קשה לך לשנות את הרגלי האכילה והתזונה שלך בבת אחת, עדיין תמשיך לרצות לעשות את זה. גם אם אתה בטעות אוכל בצורה לא בריאה, עדיין תוך כדי (וגם לפני ואחרי) זה תגיד לעצמך, שאתה רוצה לאכול בצורה בריאה. תשטוף לעצמך את המוח מכל הדמיונות שיש בו. תנקה את הראש שלך מהדמיונות שאומרים לו לאכול בצורה לא בריאה.

מעט גם כן טוב. כל רצון חיובי הוא טוב. כל מחשבה חיובית היא טובה. אם אינך יכול לעשות משהו, אז תרצה אותו ותחזק את הרצון שלך לעשות אותו. בסוף הרע יעלם מעצמו ויישאר רק הטוב בלבד. בהצלחה.

ציטוטים: רבי נחמן מברסלב

" [יש בעולם אור וטוב מאוד גדול] שֶׁהוּא מֵאִיר בְּכָל הָעוֹלָמוֹת, מִכָּל שֶׁכֵּן בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְאַף עַל פִּי כֵן אֶצְלוֹ [אצל האדם האור הזה] אֵינוֹ מֵאִיר כְּלָל, אַדְּרַבָּא הוּא חשֶׁךְ אֶצְלוֹ.

[והסיבה לכך שהאור הגדול הזה הוא חשך אצל האדם, היא] מֵחֲמַת עֲכִירַת הַמַּעֲשִׂים וּכְסִילוּת הַשֵּׂכֶל [של האדם], שֶׁעַל יְדֵי מַעֲשִׂים רָעִים נִתְחַשֵּׁךְ שִׂכְלוֹ בִּכְסִילוּת, דְּהַיְנוּ דֵּעוֹת נִפְסָדוֹת...

כִּי עַל יְדֵי מַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים [של בני האדם, על ידי זה] אֵינָם יְכוֹלִים לְהִשְׁתַּמֵּשׁ כְּלָל בְּשִׂכְלָם לְהֵיטִיב, כִּי אִם לְהָרַע. וְעַל יְדֵי כְּסִילוּת הַשֵּׂכֶל, עַל יְדֵי זֶה אֵינוֹ יָכוֹל לִרְאוֹת וּלְהָבִין [כמה טוב יש במציאות].

[אז מה צריך לעשות? ] וְהַתִּקּוּן לָזֶה, [כדי] לְהַכְנִיעַ וּלְבַטֵּל כְּסִילוּת הַשֵּׂכֶל, הוּא עַל יְדֵי בְּחִינַת... אֲכִילָה... וְזֶה מֵחֲמַת שֶׁיְּנִיקַת הַכְּסִילוּת הוּא מִשָּׁם [הטיפשות שבאדם מתחזקת מצורת האכילה שלו]...

וְאָז כְּשֶׁ [צורת]... הָאֲכִילָה [של הבן אדם היא]... כָּרָאוּי, אֲזַי נִכְנָעִים הַכְּסִילוּת [אז הטיפשות שבו נכנעת]... וְעַל כֵּן עַל יְדֵי אֲכִילָה [בצורה ראויה, על ידי זה] נִכְנָע הַכְּסִילוּת וְנִתְרוֹמֵם [ומתחזק] הַשֵּׂכֶל... כִּי עַל יְדֵי הָאֲכִילָה [בצורה ראויה, על ידי זה] נִכְנָע הַכְּסִילוּת וְנִתְגַּדֵּל הַשֵּׂכֶל.

אֲבָל כְּ [אשר האדם] אוֹכֵל כְּזוֹלֵל וְסוֹבֵא... אֲזַי מִתְגַּבֵּר הַכְּסִילוּת עַל הַשֵּׂכֶל. אֲבָל עַל יְדֵי אֲכִילָה כָּרָאוּי נִכְנָעִין [הדמיונות שיש לאדם]... [כי] עַל יְדֵי פְּגַם הָאֲכִילָה, עַל יְדֵי זֶה נוֹתֵן כּחַ לְהַכְּסִילוּת, וְנַעֲשֶׂה מִטּוֹרֵף, טֵרוּף הַדַּעַת [מי שאוכל כמו טורף, נעשה מטורף], שֶׁמִּתְגַּבֵּר עַל יְדֵי זֶה כַּנַּ"ל"

"כְּ [אשר האדם] אוֹכֵל יוֹתֵר מִמַּה שֶּׁצָּרִיךְ, הוּא בְּחִינַת מַאֲכַל בְּהֵמָה. כִּי גֶּדֶר הָאָדָם לֶאֱכל רַק כְּפִי מַה שֶּׁצָּרִיךְ, וּכְשֶׁאוֹכֵל יוֹתֵר הוּא מַעֲשֵׂה בְּהֵמָה, שֶׁאוֹכֶלֶת וְלוֹעֶסֶת כָּל הַיּוֹם...

נִמְצָא [כי כאשר האדם אוכל בצורה לא ראויה, אז הוא] יּוֹצֵא מִגֶּדֶר אָדָם לְגֶדֶר בְּהֵמָה... הַיְנוּ שֶׁגֶּדֶר אֱנוֹשִׁי לְמַעְלָה מִמֶּנּוּ, כִּי הוּא לְמַטָּה מִגֶּדֶר אָדָם, כִּי יָרַד לְגֶדֶר בְּהֵמָה"

"הַשֵּׂכֶל שֶׁל הָאָדָם יָכוֹל לַעֲמד כְּנֶגֶד כָּל הַתַּאֲווֹת [הרצונות הלא חיוביים]... כִּי יֵשׁ לְכָל אֶחָד חָכְמָה בְּכחַ, רַק שֶׁצְּרִיכִין לְהוֹצִיאָם מִכּחַ אֶל הַפּעַל. וּבָזֶה הַשֵּׂכֶל לְבַד שֶׁיֵּשׁ לְכָל אֶחָד בְּכחַ חָכְמָתוֹ דְּהַיְנוּ מַה שֶׁיֵּשׁ לוֹ מֵעֶצֶם בְּרִיאָתוֹ... בְּכחַ חָכְמָתוֹ לְבַד יָכוֹל גַּם כֵּן לַעֲמד כְּנֶגֶד הַתַּאֲווֹת.

וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁכְּבָר נִמְשַׁךְ אַחַר תַּאֲווֹת עוֹלָם הַזֶּה וְעָבַר מַה שֶּׁעָבַר, וְנִפְגַּם שִׂכְלוֹ וְנִתְבַּלְבֵּל וְנִתְמַעֵט, אַף עַל פִּי כֵן בִּמְעַט מְעַט שֵׂכֶל הַנִּשְׁאָר יָכוֹל גַּם כֵּן לַעֲמד. וַאֲפִלּוּ נְקֻדָּה אַחַת מִן הַשֵּׂכֶל יְכוֹלָה לַעֲמד כְּנֶגֶד כָּל הָעוֹלָם עִם הַתַּאֲווֹת [הרצונות הלא חיוביים] "

"וּבֶאֱמֶת אֵין שׁוּם רַע בָּעוֹלָם, רַק כֻּלּוֹ טוֹב. אַךְ עִקַּר הַצַּעַר שֶׁיֵּשׁ לָאָדָם מֵהַיִּסּוּרִין שֶׁעוֹבְרִים עָלָיו, חַס וְשָׁלוֹם הוּא רַק מֵחֲמַת שֶׁלּוֹקְחִין מֵהָאָדָם הַדַּעַת [השכל], עַד שֶׁאֵין יָכוֹל לְהִסְתַּכֵּל עַל הַתַּכְלִית, שֶׁהוּא כֻּלּוֹ טוֹב, וְאָז מַרְגִּישׁ צַעַר וּכְאֵב הַיִּסּוּרִין כִּי כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ דַּעַת, וּמִסְתַּכֵּל עַל הַתַּכְלִית, אֵינוֹ מַרְגִּישׁ כְּלָל הַצַּעַר שֶׁל הַיִּסּוּרִין"

כל הייסורים שיש לאדם אינם אלא מחמת חסרון הדעת!

"דַּע! שֶׁכָּל מִינֵי צַעַר וְכָל הַיִּסּוּרִים אֵינָם רַק מֵחֶסְרוֹן הַדַּעַת, כִּי מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ דַּעַת... אֵין לוֹ שׁוּם יִסּוּרִין, וְאֵינוֹ מַרְגִּישׁ שׁוּם צַעַר... וְאַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ יִסּוּרִין שֶׁבְּהֶכְרֵחַ מַרְגִּישִׁים אוֹתָם, כְּגוֹן הַיִּסּוּרִים שֶׁבָּאִים מֵחֲמַת הַהַרְכָּבָה [ייסורים פיזיים בגוף], כְּמוֹ יִסּוּרִים שֶׁיֵּשׁ מִיצִיאַת הַנְּשָׁמָה מִן הַגּוּף, וְהֵם יִסּוּרֵי הַחוֹלֶה שֶׁבָּאִים מֵחֲמַת שֶׁמַּתְחֶלֶת הַנְּשָׁמָה לְהִתְפַּשֵּׁט מִן הַגּוּף, וּמֵחֲמַת שֶׁנִּקְשְׁרָה הַנְּשָׁמָה בְּהַגּוּף בְּקֶשֶׁר אַמִּיץ וְחָזָק, עַל כֵּן בְּהֶכְרֵחַ מַרְגִּישׁ הַיִּסּוּרִים בְּעֵת הַפֵּרוּד, אַף עַל פִּי כֵן הַיִּסּוּרִים קַלִּים מְאד וְנוֹחִים לְהִתְקַבֵּל... וּמִכָּל שֶׁכֵּן שְׁאָר מִינֵי צַעַר וְיִסּוּרִין שֶׁאֵין מַרְגִּישִׁין כְּלָל כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ דַּעַת כַּנַּ"ל, וְעִקַּר הַצַּעַר מֵהַיִּסּוּרִין, הוּא מֵחֲמַת שֶׁנּוֹטְלִין מִמֶּנּוּ הַדַּעַת כְּדֵי שֶׁיַּרְגִּישׁ הַיִּסּוּרִין"