הרצאה: איך המוח שלנו מזהה פרצופים? איך נוצרת אינטואיציה? איך המוח שלנו חושב?

בהרצאה הזו נדבר על מספר דברים מעניינים על כיצד המוח שלנו חושב? כיצד אנחנו מזהים פרצופים? מדוע אנשים סינים דומים אחד לשני? כיצד עובדת האינטואיציה שלנו וכיצד ניתן לשפר אותה? כיצד התת מודע שלנו מקבל ומשדר מידע? ועוד המון דברים מעניינים על הצורה שבה המוח שלנו חושב.

בני אדם כמו גם בעלי החיים שבטבע "מריחים פחד". כאשר בעל חיים מפחד, בצורה בלתי רצונית הגוף שלו מפריש חומרים כימיים שונים שנוצרים רק במקרים של פחד. בעלי חיים בטבע מצליחים להריח את הריח הזה אצל הקורבן הפוטנציאלי שלהם וגם זה אחד מהשיקולים שלהם האם לראות בקורבן שלהם טרף קל או לא.

בנוסף חוץ מחוש הריח של בעלי החיים הם "מריחים" את הפחד של הטרף גם לפי שינויים שונים שיש בגופו של הטרף, כגון צורת העמידה, קצב הנשימה, השערות הסומרות, תנוחת הזנב, קיפול הרגליים, הראש, המבט ועוד. את כל הדברים האלו ועוד סימנים שונים כמובן בעלי החיים "מריחים" אותם ופועלים בהתאם. זאת כמובן רק "אינטואיציה" אחת מיני רבות שיש לכל בעלי החיים.

אצלנו אצל בני האדם המצב כמובן דומה. אנחנו אומנם לא מריחים בחוש הריח שלנו את הפחד (לפחות לא בצורה מודעת) של זולתנו, אבל אנחנו בוודאות אכן "מריחים" את הפחד / חשש / חוסר ביטחון עצמי / אי נוחות של האדם שמולנו. זה כמובן אחד הדברים שיוצר את האינטואיציה שיש לנו כלפי אנשים אחרים. כאשר איש מכירות מנסה למכור לנו משהו הוא מדבר איתנו ב 2 רמות ואנחנו גם קולטים ממנו מידע ב 2 רמות, במודע ובתת מודע.

ברמת המודע אנחנו שומעים את מה שהוא אומר לנו בצורה גלויה ומודעת. ברמת התת מודע הוא משדר לנו בקצב הדיבור שלו, באינטונציה של הדיבור שלו, בקצב הנשימות שלו, במבנה של המשפטים שלו, בבחירת המילים שבמשפט, בשפת הגוף, צורת עמידה, מבט וכולי, בכל הדברים האלו הוא משדר לנו בצורה בלתי מודעת לתת מודע שלנו מסר נוסף שנותן לנו מידע על רמת האמינות של הדברים שלו, עד כמה הוא בטוח בעצמו, האם המידע נאמר בשלמותו, האם מסתירים מאיתנו משהו ועוד.

אך איך זה קורה בפועל איך אנחנו מנתחים את המידע שהתת מודע שלנו קולט? כאשר אנחנו שומעים משהו מאדם אחר ולצורך העניין לא מדובר רק ב"איש מכירות" אלא מדובר בכל אדם אחר שמדבר איתנו, ילד, בן זוג, מנהל, עובד וכיו"ב, כאשר אנחנו מקבלים ממנו מידע המידע כמובן הוא ב 2 רמות כנ"ל. את המידע שאנחנו מקבלים בצורה הגלויה אנחנו מעבדים בצורה מודעת, את המידע שהתת מודע שלנו מקבל משאר הסימנים שמסביב ומשפת הגוף של זה שמולנו, גם את המידע הזה אנחנו מנתחים בצורה הבאה כדלהלן.

המוח שלנו כבני אדם מנסה ליצור תבניות שונות של המסר שקיבלנו לתת המודע שלנו והוא מנסה לעשות הצלבה בין דפוס ההתנהגות של זה שמולנו לדפוסי התנהגות שונים שנתקלנו בהם בעבר ואז בצורה בלתי מודעת התת מודע שלנו משדר למודע שלנו את רמת האמינות לדוגמא של הדובר שמולנו.

בחיים להמון דברים יש דפוסי התנהגות ופעולה דומים. לדוגמא, אדם שמשקר בצורה קיצונית ומאוד נלחץ מכך, זה גורם לו לדוגמא לחום וזיעה בגוף שלו. זה לדוגמא משהו שנפוץ אצל כל בני האדם. כאשר אנחנו רואים שזה שמדבר איתנו מתנהג בצורה מסוימת שנובעת מכך שפתאום לדוגמא נהיה לו חם, במקרה כזה אוטומטית המוח שלנו לוקח את שפת הגוף של האדם שמולנו ומנסה להכניס אותה לתבנית ולהצליב את התבנית הזאת עם מקרים דומים שאנחנו יודעים עליהם וזה כמובן יוצר אצלנו את האינטואיציה שהוא משקר או דובר אמת בהתאם לשפת הגוף שלו.

נכון להיום קיימות תוכנות מאוד מתוחכמות של זיהוי פנים. תוכנה לזיהוי פנים מסוגלת להשוות בין פנים של אדם לבין מאגר קיים של מיליוני אנשים ולאתר את אותו אדם חדש בתוך מאגר האנשים הגדול שקיים אצלה. איך תוכנה כזאת עובדת? התוכנה הזאת "מפרקת" את הפנים של האדם לחלקים שונים, כגון עיניים, פה, אף, מצח, גבות, ריסים ועוד. התוכנה יוצרת תבנית של הפנים של האדם ומצליבה את התבנית הזאת עם שאר התבניות שיש לה במאגר הפנים של האנשים. כך התוכנה מסוגלת לאתר חשודים / מבוקשים וכיו"ב.

כמובן שהמוח שלנו עושה בדיוק את אותו הדבר (וטוב יותר) כאשר הוא מאפשר לנו לזהות אנשים אחרים ובכלל מאפשר לנו לזהות דברים וחפצים שונים. כי כיצד בעצם אנחנו מצליחים לבצע את הפעולה הפשוטה ביותר של לזהות אנשים אחרים? על פניו זה נראה משהו טריוויאלי אבל בפועל המוח שלנו מבצע כאן חישובים שונים בחלקיקי שניות שמאפשרים לנו לזהות את האנשים / צלילים / ריחות שסביבתנו ובכלל מאפשר לנו לקבל כל מידע דרך חמשת החושים.

כל הסינים נראים אותו הדבר לא? אז איך הם מסוגלים להבדיל ביניהם לבין עצמם מי הוא מי? אם ניקח אדם רגיל שאין לו קשר לסינים וניתן לו אפילו לדבר עם אדם סיני ולאחר מכן נציג לו מספר סינים דומים מאוד יתכן כי הוא לא יוכל לזכור ולזהות את האדם שאיתו הוא דיבר קודם לכן, כי כל הסינים דומים. אותו הדבר לדוגמא קורה גם ביכולת שלנו לזהות בעלי חיים. נניח שנלך לטבע ונראה שם איזה נמר, למחרת נראה נמר אחר שדומה לנמר שאותו ראינו יום קודם לכן, האם נוכל לזהות כי מדובר באותו הנמר? כנראה שלא.

לעומת זאת זואולוגים רבים לא רק שהם מצליחים לזהות את הנמר שהם ראו אתמול, אלא הם מצליחים גם לזכור מי הבן של מי, מי קרוב המשפחה של מי ועוד וכל זה על נמרים. מה אנחנו יכולים להבין מכך? מכאן ניתן להבין כי הפעולה שנראית לנו טריוויאלית של לזהות פנים / חפצים וכיו"ב יש מאחוריה איזה שהוא מנגנון שמאפשר לה לקרות ולכן לפעמים היא עובדת ולפעמים לא. וכיצד המנגנון הזה עובד?

אדם שידבר עם סיני פעם ראשונה בחייו כנראה שלא ידע לזהות את אותו הסיני לאחר מכן, אך אדם שיתחיל לעבוד עם אנשים סינים בצורה קבועה, פתאום הוא יהיה מסוגל לזהות סינים. אותו הדבר כמובן גם אצל זואולוגים, מאחר שהם כל היום נמצאים עם הנמרים לצורך הדוגמא, לכן הם מצליחים לזהות מי זה מי.

ואיך זה עובד בפועל בצד של המוח? זה עובד בדיוק כמו שהוסבר קודם לגבי תוכנת זיהוי הפרצופים, כי המוח שלנו עובד לפי תבניות. כאשר אנחנו רואים סיני בפעם הראשונה, כמות המידע שיש לנו על פרצופים סינים היא מאוד נמוכה ולכן אין למוח מספיק נתונים כדי למצוא הבדלים בין הפנים הדומות. כאשר אנחנו מתחילים לדבר עם המון סינים, המוח שלנו לאט לאט מקבל המון מידע על פרצופים סינים.

לאחר מכן זה מאפשר לנו כשאנחנו רואים סיני לזהות אותו במדויק, כי המוח שלנו לוקח את הפרצוף שמולנו ומכניס אותו לתבניות שונות לפי כל הפרטים הקטנים שהוא שם אליהם לב, ועבור כל אחת מהתבניות הוא מבצע הצלבה עם כל התבניות של הפרצופים שכבר קיימות אצלנו מול התבניות האפשריות של הפרצוף שמולנו ולפי זה מתבצע זיהוי או חוסר התאמה דהיינו במקרים שאנחנו לא מכירים / זוכרים את האדם.

נניח לדוגמא שאנחנו פוגשים מישהו שנראה לנו מאוד מוכר, אנחנו זוכרים אותו עוד מבית הספר לפי תבנית הפנים שלו ואכן מתבצע אימות כי אכן זה אותו האיש. כיצד זה עובד? במקרה כזה לא מתבצעת התאמה של 1 ל 1 בין הפנים של אותו האדם מאתמול להיום, אלא התאמה של דמיון. כאן זה טיפה יותר מורכב כי המוח שלנו מבצע פעולה יותר מתוחכמת. כאשר אנחנו פוגשים את אותו האדם, המוח שלנו משדר לנו כי האדם הזה מוכר לנו מהיכן שהוא, אך אנחנו לא מיד זוכרים מהיכן הוא מוכר לנו.

המוח שלנו לוקח את הפנים של האדם שמולנו ומצליב את המידע עם כל הפרצופים שראינו אי פעם ומוצא שיתכן ויש היכן שהוא התאמה בין הפנים שאנחנו רואים כרגע לבין פנים דומות שראינו בעבר. יתכן שמדובר אפילו בבן / אח של אדם שפגשנו בעבר. כאן כמובן ההתאמה היא לפי תבנית דומה אך לא התאמה זהה לחלוטין.

במקרה כזה כמות החישובים שהמוח שלנו עושה היא גדולה יותר ולכן לוקח לנו מספר שניות או יותר להיזכר מהיכן אנחנו מכירים את האדם שמולנו, כי המוח מצליב כמות עצומה של מידע. עכשיו נשאל את השאלה הבאה, בהינתן פרצוף של אדם שדומה לאדם שראינו בעבר, הדמיון הוא הרי רק בתבנית ולא 1 ל 1. מהי בעצם אותה התבנית? כיצד מתבצע הזיהוי?

התשובה היא כי הזיהוי מתבצע על ידי המכנה המשותף שיש בין 2 התבניות. ככל שיש יותר מכנים משותפים, כגון אותה צורת עיניים, אותו מרחק בין הפה לאף, אותה פרופורציה בין חלקי הפנים השונים וכיו"ב, ככל שיש יותר מכנים משותפים זה בעצם יוצר את הזיהוי. ישנם מקרים שבהם כמות המכנים המשותפים שאנחנו מוצאים בין הפרצוף שמולנו לבין מאגר הפרצופים שבמוח שלנו, היא נמוכה מאוד וממילא אנחנו לא מצליחים ליצור אימות וודאי של האדם שמולנו, כי הוא דומה להמון פרצופים שראינו בעבר.

מצד שני, אם כמות המכנים המשותפים שאנחנו מוצאים היא מאוד גדולה והמכנים המשותפים אינם מכנים משותפים נפוצים זה יוצר אצלנו את ההתאמה בין התמונה שבמוח לבין הפרצוף שמולנו.

מה הכוונה מכנה משותף נפוץ? מכנה משותף נפוץ משמעותו היא נניח צורת האף, להמון אנשים יש אף דומה. אך מכנה משותף פחות נפוץ יכול להיות המרחק והפרופורציה בין כל חלקי הפנים. זה מכנה משותף מורכב יותר ונפוץ פחות. ככל שהמכנה המשותף נפוץ פחות, כך זה מייצג את הייחודיות של האדם שמולנו. ולכן לדוגמא אם לאותו אדם יש צלקת על הפנים, זה לדוגמא מכנה משותף שאינו מורכב כמו היחס בין חלקי הפנים אך גם לא נפוץ וממילא זה משהו שגורם לנו לזהות ביתר קלות את האדם שמולנו. וכאן נשאלת השאלה, כיצד המוח שלנו מבצע את כל החישובים האלו בחלקי שניות ו"בזמן אמת" כי הרי כמות המידע שאנחנו מבצעים בכל רגע באמצעות הצלבה היא אין סופית.

המשך כאן איך המוח שלנו מזהה פרצופים ? איך נוצרת אינטואיציה ? איך המוח שלנו חושב ? חלק 2.