עד כמה שיטת הלימוד שלך טובה? ואיך אתה מרגיש ביחס לעצמך אחרי מה ששמעת?

מי היה טוב יותר, המרצה או ההרצאה? האומר או הנאמר? אם נתבונן נראה כי בעולמנו ישנם שני סוגי מרצים / מורים / מאמנים / יועצים וכולי, ישנם כאלו שגורמים לך להרגיש קטן ביחס לעצמך וביחס אליהם ויש כאלו שגורמים לך להרגיש גדול ביחס לעצמך וביחס אליהם. למה הכוונה?

אדם הולך להרצאה בנושא X. בטרם שמע האדם את ההרצאה יש לו נקודת מבט על המרחק שלו מאותו נושא X ומאותו המרצה שיודע את X ומרצה על X. לדוגמא: אדם מהישוב נקלע להרצאתו של דוקטור בפיזיקה גרעינית על חקר האטום. רוב ככל הסיכויים שהתחושה של אותו אדם בטרם נכנס להרצאה תהיה שכמות הדברים שהוא לא יבין בהרצאה תהיה גדולה מכמות הדברים שהוא יבין, ושרוב ככל הסיכויים שהוא יאבד את רצף ההבנה כבר מיד בתחילת ההרצאה.

מקרה כזה הוא דוגמא למצב שבו האדם מרגיש קטן מאוד ורחוק מאוד ביחס לאותו הנושא של פיזיקה גרעינית וביחס לאותו מרצה שמבין ומרצה על הפיזיקה הגרעינית.

דהיינו שהאדם חושב שיש פער הבנתי ותפיסתי גדול מאוד בינו לבין הנושא X שהוא הפיזיקה הגרעינית. מה שאומר גם כי ממילא אותו מרצה ואותו דוקטור, כנראה שהוא חכם מאוד בנושא של פיזיקה גרעינית, כי הוא מבין משהו מאוד גדול שאותו האדם מהישוב אינו מבין.

אחרי שהסתיימה ההרצאה, יש שתי תחושות אפשריות (ושאר התחושות שבאמצע) של האדם השומע ביחס להרצאה ולמרצה. תחושה אפשרית אחת היא, שאם בטרם ששמעת את ההרצאה חשבת שאתה לא מבין כלום בפיזיקה גרעינית, אז עכשיו אתה בטוח שאתה לא מבין שום דבר ואין שום סיכוי שתלך שוב פעם להרצאה כזו. ואם בטרם ההרצאה חשבת שהמרצה אמור להיות חכם, אז עכשיו אתה בטוח שהוא ממש חכם, וממש מבין דברים כ"כ מסובכים שהם נשגבים מבינתך.

דהיינו הפער בינך לבין אותו X ובינך לבין המרצה גדל.

לעומת זאת יש אפשרות הפוכה, והיא שאם בטרם ששמעת את ההרצאה חשבת שאין לך מושג בפיזיקה גרעינית ושזה מאוד מסובך, אז במהלך ההרצאה לאט לאט פתאום הרגשת שגם אתה מבין משהו בפיזיקה גרעינית, ושגם אתה יכול להבין, ושהנושא הזה מאוד מעניין ולא ברור לך למה בכלל חששת ממנו. אתה כבר אולי התאהבת בנושא הזה, כי גילית שהוא כ"כ מעניין וכל כך פשוט להבנה ולא ברור לך מדוע קודם חשבת שלא תבין ושלא תהנה מההרצאה. וגם לגבי אותו המרצה אתה פתאום מרגיש שהוא בכלל כמעט כמוך, כי הרי הנושא הזה כ"כ פשוט ולא ברור לך בכלל מדוע צריך להיות דוקטור לפיזיקה כדי להבין את הנושא הזה, כי גם אתה עכשיו כבר מסוגל להרצות עליו לאחרים.

בהרצאה הזו מה שקרה שם זה, שהפער התודעתי שלך שהיה לך בינך לבין הנושא X ובינך לבין המרצה, הפער הזה קטן.

ז"א אתה מרגיש גדול יותר, מבין יותר, קרוב יותר ל X וממילא זה שהרצה לך נהיה בעיניך קטן יותר, כי אין לו את ההילה של אותו X מסתורי ונשגב, כי הרי גם אתה יודע את אותו X וממילא אותו מרצה נראה לך עכשיו כאדם פשוט יותר מאשר קודם.

וכמובן שיש גם את כל שאר האפשרויות שבאמצע, דהיינו שהיחס שלך לגבי אותו X לא השתנה מקצה לקצה, אלא רק נע טיפה לצדדים. וכך גם היחס שלך לאותו המרצה נע לצדדים.

ככל שאתה מרגיש רחוק יותר מאותו X, כך זה אומר שעכשיו המרצה נראה לך מבין יותר באותו X שהוא הרצה עליו. וככל שאתה מרגיש קרוב יותר לאותו נושא של ההרצאה, כך יכול להיות שההערכה שלך לאותו מרצה ירדה, כי הנושא הזה הוא בכלל פשוט ולא ברור לך מה הרעש הגדול סביבו.

נמצא אם כן כי כנ"ל ישנם שני סוגי מרצים / מדריכים / מאמנים / יועצים וכולי, ישנם כאלו שגורמים לך להרגיש קטן בעיני עצמך ומגדילים את עצמם בעיניך וישנם כאלו שגורמים לך להרגיש גדול בעיני עצמך ומקטינים את עצמם בעיניך.

כאשר לדוגמא מישהו מעביר עליך ביקורת, יש מי שיעביר עליך ביקורת ממקום גבוה ממקום של זה שמבין את הכל ומנסה להסביר לך לזה שאינו מבין כלום מה לעשות, דהיינו מגדיל את עצמו ומקטין אותך, שזו כמובן ביקורת שלילית והרסנית, כי היא מקטינה אותך ולא מגדילה אותך. אך לעומת זאת יש את זה שיעביר עליך ביקורת בכלל לא בצורה של ביקורת אלא בצורה של המלצה טובה בגובה העיניים. הוא יגרום לך להרגיש שאתה בדיוק כמוהו ושהוא לא יותר טוב ממך והוא יגרום לך להרגיש שגם אתה מסוגל להצליח ולהיות טוב יותר. וזו כמובן ביקורת בונה, כי היא בונה את הדימוי העצמי שלך ולא הורסת אותו בביקורת הרסנית.

אם נתבונן בעניין נראה כי בעצם ככל שאותו מורה דרך שזה יכול להיות אפילו חבר שמעביר עליך ביקורת או אפילו ספר שאתה קורא, ככל שאותו מורה דרך הוא חכם יותר באמת, הרי שהוא מבין טוב יותר כיצד לפשט עבורך את הדברים, כדי שגם אתה תבין אותם. בגלל שהוא כ"כ חכם באמת ובגלל שהוא באמת מבין על מה הוא מדבר, לכן הוא מסוגל להסביר גם לזה שחושב שהוא לא מבין שום דבר, הוא מסוגל להראות גם לרחוק ביותר שהוא בכלל קרוב!

לעומת זאת, אם אותו מורה דרך לא ממש מבין על מה הוא מדבר ולא משנה כמה תעודות יש לו, כי תעודה מורה רק על הצלחה בבחינה אך לא על הבנה אמיתית, אדם כזה לדוגמא לא רק שהוא לא יסביר לך בצורה ברורה כדי שגם אתה תוכל להבין, אדרבה הוא ישתמש בכל מיני ביטויים ובכל מיני מושגים לא ממש ברורים, שבאמת הם מושגים שאפשר להסביר אותם בצורה פשוטה, אבל הוא ישתמש בכל מיני מילים יפות ומסובכות כדי להראות כמה הוא חכם וכמה אתה לא מבין. ועל ידי זה הוא מקטין אותך ומגדיל את עצמו.

יש את זה שהמוצר שלו גרוע, אז הוא משקיע בעיצוב ובעטיפה החיצונית ויש את זה שהמוצר שלו כ"כ טוב עד כדי כך שהוא יכול להרשות לעצמו לא להשקיע בכלל בעיצוב ובמעטפת החיצונית, מאחר שהמוצר והאיכות מדברים בעד עצמם (ויש כמובן את כל השאר באמצע). כך גם כאשר אתה לומד משהו ממישהו, ככל שהוא מבין טוב יותר, כך הוא יסביר לך טוב יותר מה לעשות, כדי שגם אתה תבין. וככל שהוא מבין פחות, כך הוא ישתמש (לא מתוך כוונה רעה, אלא בגלל שזה מה יש) בכל מיני מילים יפות ונוצצות, אך מה לעשות שאתה לא מסוגל לקחת מזה שום דבר לעצמך.

שיעור טוב / אימון אישי טוב / סדנא טובה / ספר טוב הם כאלו שמקרבים אותך לנושא עצמו ושגורמים גם לך להרגיש שגם אתה מסוגל להבין ושגם אתה יכול ושבכלל כל אחד יכול ושהדברים ממש פשוטים לישום של כל אחד אפילו של ילד בן 5.

לעומת זאת הרצאה גרועה / סדנא גרועה / קואצר גרוע וכולי, הוא אולי יגרום לאדם להרגיש מעין יראת כבוד כלפיו על זה שהוא מאוד חכם ומאוד מבין, רק שלאדם עצמו הוא גרם להבין שהוא אינו מבין ושהוא רחוק לחלוטין מכל העניין.

לכל אדם יש רצון תמידי להשתפר כל הזמן וכל אדם לומד כל הזמן המון דברים שאמורים לקדם אותו. ומהו כלל האצבע שלפיו ניתן לדעת האם להמשיך באימון / סדנא / יעוץ וכולי? הדרך היא מאוד פשוטה, אם אחרי ששמעת את הנאמר אם לאחר מכן הרגשת קרוב יותר לתכלית ולדבר שאליו אתה רוצה להתקרב והרגשת גדול יותר בעיני עצמך, זה סימן שאתה בכיוון הנכון ועליך לאמץ את אותו גורם.

לעומת זאת אם המרצה היה יותר טוב מההרצאה ואם האומר היה יותר חכם מהנאמר, זה סימן שאין לך ממש מה לחפש שם, כי לא רק שזה לא מקרב אותך אל התכלית שאליה אתה רוצה להתקרב, אלא זה נוטע בך כל מיני ספקות ביחס ליכולת האישית שלך לדעת להבין וליישם את אותו הנושא. אם תפיסת חיים נראית לך מדהימה אך לא ישימה לכל אחד, הרי שהיא לא מדהימה. אבל ככל שתפיסת חיים נראית לך פשוטה יותר לביצוע עבור כל אחד בכל זמן, כך זה מעיד על הנכונות שלה.

וכל מה שנכון לגבי בחירת מאמן אישי / מורה דרך / יועץ וכולי, כל הדברים האלו נכונים גם לגבי הצורה שבה אתה עצמך מייעץ לעצמך / מאמן את עצמך ומורה לעצמך את הדרך. וגם נכונים לגבי הצורה שבה אתה מחנך את ילדיך וכולי. כי הכלל והעיקר שצריך לשים אליו לב הוא, שכאשר האדם מעביר ביקורת על מישהו דהיינו גם על עצמו, חשוב מאוד לשים לב לכך שהביקורת תהיה בונה ולא הורסת בטעות.

המשך: עד כמה שיטת הלימוד שלך טובה ? ואיך אתה מרגיש ביחס לעצמך אחרי מה ששמעת ? חלק 2.