הרעיון של הכל אחד מאותה נקודה נקודת סינגולרית הוא טוב ויפה אבל הוא עדין לא מסביר את היכולת להבדיל בין פרטים שהיא שבירת אותו מצב סינגולרי ההכרה היא המכשיר שעושה שתי פעולת שכמו בפירמידה יש לה בסיס רחב וראש נקודתי אותו דבר התודעה שלנו מתחילה בריבוי חושים שככל שאנו עולים אל תוך התודעה אנו מגעים למצב של תודעה סינגולרית שזה אומר שאנו במקום להרבות פרטים יש לנו תודעה שלא מסוגלת להבחין בהבדלים זהו עצם הסינגולריות בתודעה.

מה שמקשר בין רמות ההכרה השונות למציאות אחת זה הרמוניה שהגוף מייצר שנותן לגוף אפשרות לחוות חויה של ישות עצמאית ותודעה מופרדת מתודעה הרבה יותר גדולה אבל הדבר החשוב להבנה הוא שהדבר שמקשר תודעה למציאות של חויה אחת היא רק ההרמוניה.

בכל יצור חי יש הרמוניה אותה הרמוניה היא מקור לתודעה באותו היצור עכשיו יש צורך להבין שאינטליגנציה זה רמה מסוימת של תודעה ברמת האינטליגנציה יש צורך בהבדלה לוגית בין פרטים שונים בין שחור ולבן אבל בלי קשר מנקודה מסוימת במציאות התודעה האינטליגנציה מאבדת את המשמעות שלה ובסופו של דבר כאשר אין משעות לוגית לפרטים ולהבדלה יש לנו מציאות שלא דורשת אינטליגנציה כלומר עצם החיים עצמם שזה עצם התודעה.

אפשר להגדיר חיים בהרבה צורות אבל אני רוצה להתמקד באופן אחד והוא להגדיר דבר חי בכך שהוא בעל תודעה אולי האינטליגנציה היא סממן לרמת תודעה גבוהה בסולם אבל זה כבר נושא אחר העניין שלי הוא שאין מציאות ללא תודעה כלומר אין משמעות לאיזה דבר ללא שיהיה בו תודעה כלומר בסופו של דבר התודעה היא המקור היסודי למציאות אילו התודעה תפסיק להתקיים המציאות תחדל מלהיות שזה.

המציאות באה לידי ביטוי רק בתוך תודעה אין משמעות לדבר כלשהו אם הוא לא נמדד כלומר הוא יהיה בריבוי מצבים ולא מוגדר עד שהתודעה תיתן בו מחשבה כלשהי.

הדבר נותן לנו שאלה פילוסופית שקשה לתת עליה את הדעת וזה האם בחרתי לבוא לעולם או שנכפתי למציאות הזאת בעל כורחי אז כאשר מבינים שכל מציאות קודם כל דורשת תודעה ולכל מציאות יש תודעה בעצמה אנו מבינים שללא התודעה ברמה כלשהי לא הייתי בא לעולם כלומר התודעה יוצרת את המציאות רק השאלה היא באיזה רמת תודעה מדובר כי ברור לנו שאנו לא חווים רמה כזאת של תודעה בתוך מציאות העולם כלומר הדבר מרמז שיש לנו רמות תודעה הרבה יותר גבוהות ממה שאנו חווים בתוך הבשר ודם כלומר חווית המציאות של בשר ודם מוגבלת והוא לא באמת חווה את המציאות ברמת הסינגולריות הוא חווה אותה ברמת הריבוי.

רמת הריבוי זה אותו חלק בהכרה שמסוגל להבין ולדעת שיש פירוד והבדלה בין הפרטים ובכל זאת יש את אותה הרמוניה שבאה מתוך מצב של סינגולריות שגורמת לנו להבין שיש תמונה אחת כוללת של כל המציאות כלומר גם ברמה של הפירוד אותה הכרה שאנו חווים במציאות העולם שלנו וכאשר אנו מצליחים להבין את הפרט החשוב של התמונה הכוללת מתוך הבנה זאת אנו מבינים שכל דבר בתודעה משנה את התמונה באותו הרגע כלומר התודעה שלנו משנה את המציאות

ולשם הסבר מובן יותר נסביר שכאשר אנו חושבים על איזה שהוא דבר אותו הדבר נמצא במציאות של המחשבה שלנו כלומר לכל דבר יש רמות רבות של מציאות בתודעה ועד לרמה המוחשית כביכול וכאשר אנו מבינים ששנוי החפץ במחשבה משדר בכל רמות המציאות של החפץ נכון שאנו לא ממש חווים את המציאות הזאת כאשר אנו חושבים מחשבה אנו לא חשים בשינו המציאות באופן יש וכאן צריך להבין שמרוב שהמציאות היא בעלת רעשי רקע כל כך חזקים התודעה כפי שהיא במצב הטבעי לא מצליחה לפעול כמו שצריך כלומר הערוץ של התודעה שלנו חסום מאיזה שהיא סיבה ואנו רוצים ללמוד לפתוח את אותו ערוץ בתודעה שיכול לשנות את מציאות העולם שאנו חיים.

מה מפריע לנו לשנות בתוך המציאות שלנו יש שתי מצבים עקרוניים מחשבה ועשיה עיקר הפעולות בעולם הזה מורגשות בעשיה אז השאלה הנדרשת היא אילו מעשים שלנו יכולים לקרב את המחשבה שלנו לרמה של עשיה בפועל כלומר שהמחשבה שלנו תשדר בעוצמה חזקה יותר מאשר רעשי הרקע שלא מאפשרים לנו לחוות את המציאות כפי שאנו רוצים לחוות אותה.

בסופו של דבר אנו צריכים להבין שהמציאות זה לא דבר אחד ויש הרבה מציאות רק התודעה היא הדבר שמחבר מציאות נפרדת למציאות אחת שלמה אותה אנו חווים בתוך הגוף שלנו.