תאולוגיה / פילוסופיה - עקדת יצחק - חלק 14 - א
ראה גם: * תאולוגיה / פילוסופיה - עקדת יצחק - חלק 13.
את הפרק הקודם חתמתי במילים האלה:
"אם כן, אם ומדובר בנסיון טבעי שעובר אותו האדם, כל אדם, באופן שגרתי בכל "פעם ראשונה"... מדוע נעשה הנסיון שלפנינו ע"י אלהים? מה הביא את אלהים לעסק הזה. מה פשר המשך המשפט: והאלהים נסה את - אברהם... על זאת בפרק הבא"
והינה אנחנו בפרק הבא, פרק יד, עומדים במלוא קומתנו מול השאלה הלא נוחה ונדרשים להתמודד איתה: מה הביא את אלהים לעסק האישי הזה? מה הביא את אלהים לנסיון האישי של אברהם אבינו שעצם קיומו על תיזמונו ולוח זמניו נקבעו ע"י אברהם אבינו בעצמו. בשביל לחדד את השאלה, יורשה לי להדביקה על הדוגמאות שהבאתי בפרק הקודם כאשר נדרשתי למשמעות המילה "נסיון".
1. הבן שלי הראשון שלימדתי אותו ללכת קוראים ארז. הוא עבר בהצלחה את הנסיון לפני 17 שנה והלך ועד היום לא שכח. ובכן הבה נדביק את "אלהים" לשיעור הראשון (הנסיון) של ארז בהליכה ונבחן איך זה נראה:
ויהי אחר ההכנות שנעשו לקראת שיעור ההליכה, והאלהים נסה את ארז...
2. לא מזמן ניסתה אישתי לראשונה מתכון עלי - גפן ובהצלחה!! אני מעיד - יצא טעים:
ויהי אחר שמצאה גברתי את מתכון העלי - גפן, והאלהים נסה אותה...
3. ויהי אחר שהחלטתי להפסיק לעשן, והאלהים נסה את אלברט...
מה לאלהים ולהפסקת העישון שלי, מה לאלהים ולארז? מה לאלהים ולנסיון הפרטי של אברהם אבינו? מי זה אלהים?
לפני שאני נוגע באלהים, אני רוצה לספר קצת על עצמי, אני האדם.
האדם עמד במרחב והתבונן בו, ביקש לבחון אותו, לחקור לדעת לגבש דעה עליו... השאלה הראשונה שנתקל בה: איך כל זה נוצר, האם נוצר על פי סדר מסויים, או על פי תאוריה מסויימת? השאלה הבאה שלא היה מנוס ממנה: ואם נזהה איזשהו סדר - האם ישות - על היא האחראית לסדר הזה? האם אלוהים ברא את העולם?
הידיעה האנושית אודות היקום ומעולם לא היתה מושלמת גם לא התקרבה לזאת; ידיעה זו תמיד היתה חלקית ותמיד תישאר כזו כי אין ליקום סוף. "חלקית" עד כדי שבהערכותינו - טעות הסטיה שלנו מגיעה עד למאות האחוזים; מעריכים שישנם בין 100 ל - 200 מליארד גלקסיות ביקום, רק 100 מליארד מפריד בין הערכה לשנייה.
האדם הזה שבוחן את היקום הינו יצור סקרן וזה למעשה המניע לבחינת הסביבה שלו, זהו המותר שלו מהבהמה, הוא מבקש לדעת, לחקור, להבין... אבל לעניות דעתי המניע האמיתי שלו בלחקור ולדעת נעוץ בנטייתו המולדת להשיג את השלום ולחיות בשלום; ללא הידיעה הברורה קשה להשיג את השלווה הנפשית, קשה לחיות בשלום, לכן אני צריך להבין ולהכיר את הסביבה שלי בשביל שאוכל לבטוח בה ולחיות בשלום; קשה להשיג את זאת ללא רמת ידיעה מסויימת אודות הסובב אותי... נוצר הרושם וכאילו רמת הידיעה כרמת השלווה שמשיגים דרכה - ורושם זה מוטעה מיסודו, כי הידיעה החלקית והבלתי ברורה מעוררת את השלווה ומערערת אותה, לכן ולפעמים טוב חוסר הידיעה מהידיעה החלקית.
ובכל זאת מצא האדם את הדרך בשביל לעקוף גם את הידיעה החלקית שגורמת למועקה נפשית, ולהשיג גם דרך אותה ידיעה חלקית את השלום הנפשי וכאילו זה עתה הגיע אל הידיעה המושלמת והבטוחה. הוא פסק: יש אלוה שברא את העולם ומנהל אותו; אני מאמין בזאת - משמע אני יודע את זאת.
מצד שני, היה מי שתמה על אמינות הידיעה הזאת ודחה אותה על הסף: אין אלוהים ולא ניתן להגיע לשום ידיעה דרך "האמונה" כהיא זו. אני מאמין - משמע אינני בטוח, אחרת בשביל מה לי להאמין? הקבוצה הזו פסקה: אין ולא יכול להיות יוצר ליקום; הוא נוצר מאליו. ובכל זאת גם הקבוצה הזאת ניסתה להגיע אל השלווה המיוחלת ולעקוף את מועקת הידיעה החלקית וכאילו זה עתה השיגו את הידיעה המושלמת והבטוחה. הם פסקו: היקום נוצר במפץ הגדול; זו ההסטוריה שלו מאלף ועד ת'.
ישנן כמובן עוד תאוריות וואמונות ואסקולות, אולם תיאורית המפץ הגדול וללא ספק היא השולטת במרחב ומקבצת סביבה קבוצה משמעותית שמאמינה בה. יש מי שאומר שתיאוריה זאת היא האמינה ביותר, ההגיונית והסבירה ביותר...
אני אומר שגם המאמין בבורא עולם וגם הדוחה אמונה זו וגם הנוטה לתיאורית המפץ הגדול או לכל תיאוריה אחרת - הגיונית יותר או פחות, כל הקבוצות האנושיות הללו מבקשות למעשה להשיג לנפשם את השלום ולעקוף את המועקה שגורמת הידיעה החלקית - וכאילו זה עתה הגיעו אל הידיעה המושלמת שתביא להם את שלוות הנפש האמיתית. הם כבר יודעים לזהות את מקומם במרחב.
בכל אופן, אני רוצה לחזור אל האדם באשר הוא, ולעמוד לצידו ברגע התבוננותו במרחב, ביקום הגדול הזה, מה הוא מבחין ברגע זה? מה הוא מרגיש?
הוא הסתכל במרחב וחש מבוכה... השאלות רבו על התשובות, וככל שהעמיק והשיג יותר מידע כך גברו שאלותיו על תשובותיו. כחמש מאות שנים לפנה"ס, האדם עוד ראה את כדור הארץ כמרכזו של היקום, וכאלפיים שנה לאחר מכאן העמיד את השמש במרכז היקום, וכוונתו היתה למערכת השמש - היא היא כל היקום. חמישים שנה מאוחר יותר יטען נציג האדם כי ביקום מערכות שמש רבות ולכן הוא אין - סופי ונטול מרכז, ואגב אמונתו המוזרה הזאת יעלה על מוקד.
כעבור מאתיים שנה יגלה האדם את תופעת התפשטות היקום; ואם הוא מתפשט הרי היתה לו ראשית... באופן הזה היגענו בשעה טובה לתאורית היווצרות היקום ע"י המפץ הגדול; אולם בנקודה הזאת עלתה השאלה, ואם יש ליקום ראשית - האם יש לו גם אחרית?
סברה אחת קבעה כי יבוא יום והתפשטות היקום תיבלם ע"י משיכת הכבידה ההדדית בין חלקיו, או אז היקום יחזור להתכווץ ויתרחש הריסוק הגדול - היפוכו של המפץ הגדול. סברה אחרת קבעה כי ההתפשטות תימשך לעד, וכתוצאה מכך הטמפרטורה ברחבי היקום תשאף עם הזמן עד לאפס המוחלט, הכוכבים ידעכו בזה אחר זה, ובאופן הזה יגיע היקום לסופו; זהו תרחיש "מות החום" של היקום.
בשנים האחרונות הגיע האדם לראיות מוצקות התומכות בתכונת "התאוצה" בתופעת ההתפשטות, אולם כאן עלתה השאלה: האם התאוצה הזו קבועה היא או משתנה. בתאוצה קבועה - תרחיש "מות החום" יביא אומנם לקץ העולם, אך בתאוצה משתנה קץ היקום יבוא ע"י תרחיש "הקריעה הגדולה" כאשר שיווי המשקל יופר והחומר יתפורר. יש להמתין איפוא לקץ היקום ולראות איזו מבין שתי הווראציות אמינה יותר, ובנתיים האדם שרוי באי - וודאות מוחלטת: מה קורה ביקום, מה קרה בעבר ומה עתיד לקרוא בעתיד.
לציין, שמכלול המידע שהגיע אליו האדם הוא אודות "היקום הנצפה" שהרדיוס שלו יכול להגיע עד לכ - 13 מליארד שנות אור, היינו עד לגלקסיה שהאור שיצא ממנה עם היוולדה מגיע אלינו רק עכשיו - באיחור של 13 מליארד שנות אור... בנתיים, גלקסיה זו הרחוקה ביותר משביל החלב והנמצאת בקצה היקום - המשיכה להתרחק מאיתנו בגלל תופעת ההתפשטות, לכן היא נמצאת כרגע במרחק של 46 מליארד שנות אור מאיתנו, וזהו למעשה רדיוס המידע שלנו אודות היקום, ומעבר לו ישנן עוד גלקסיות שניתן להשקיף עליהן אם נעמוד על הגלקסיה ההיא הרחוקה ביותר, ונשקיף ממנה על עוד רדיוס בן 46 מליארד שנות אור, וכן עד לאין סוף...
אני רוצה בפעם האחרונה להחזיר את הדי. וי. די לאחור ולעמוד שוב לצד האדם שמתבונן ביקום. הוא התבונן בשביל לגבש לו דעה ושלווה... או אז המציא את טלסקופ החלל האבל שלקח אותו למרחק של 13 מילארד שנות אור שהתפשטו עד ל - 46 מליארד שנות אור... כל זאת בשביל לגבש לו דעה ברורה ורחבה ככל האפשר אודות היקום שהוא חלק ממנו. אולם ככל והרחיק לכת עם מבטו כך מסגרת החשיבה שביקש לגבש הלכה והתערפלה... מדוע? כי היקום לא עצר לרגע בשביל לתת לאדם צ'אנס לנעוץ בו מבט או לקחת לו תמונה, הוא הולך ומתפשט בשיעור הולך ומואץ... השאלה היא אם תאוצת התפשטותו הינה קבועה או משתנה, ולכל תשובה תרחיש משלה: תרחיש קץ היקום, תרחיש הקריעה הגדולה, תרחיש הריסוק הגדול, תרחיש "מות החום". את המידע הזה המוצק בחלקו והספקולטיבי בעיקרו - גילה האדם אודות חתך מוגבל ומוגדר מהיקום בן 46 מליארד שנות אור שאחריו יופיעו מן הסתם עוד חתכים ועוד...
בד בבד גילה האדם את מימדיו האישיים - עד כמה קטן הוא; נקודה בלתי נראית ובלתי משמעותית. ולא רק הוא; גם הכדור שחי עליו גם הגלקסיה השייך אליה.
האדם התבונן בחלל והעמיד את מוחו ואת כל חושיו למטרה מוגדרת מראש: לגבש סדר במחשבתו; להגיע אל סדר כלשהו... אך הסדר הלך והתרחק ממנו, הוא לא מצא שלום הוא מצא אנטרופיה; זהו גודל המשמש מדד למדידת האי - סדר במערכת פיסיקלית רבת מרכיבים. לדעתי זהו המושג שמסכם נאמנה את התבוננות האדם ביקום, כי דרכו ניתן למדוד את אי - הסדר - לא את הסדר.
בכל שלב ושלב בהתבוננות האדם ליקום, תחושה אחת מלווה אותו - שהינה הגיע אל הסדר המחשבתי שכה השתוקק לו וממנו יכול להמשיך... חיש מהר נגלה לו עד כמה הסדר הזה פריך הוא ומתפורר לנגד עיניו. פני האדם היו כל הזמן אל הסדר, הוא ביקש לסדר את מחשבותיו; אך פגש לנגד עיניו את אי - הסדר.
לציין, וכשאני מדבר על האי - סדר, אינני מדבר על האי - סדר השולט ביקום כי - אם על האי - סדר השולט בי, באדם, במסגרת החשיבה האנושית שביקשתי לגבש אודות היקום, אך לא הצלחתי לבנות לעצמי את סדר החשיבה הזה שבאמצעותו אוכל לגלוש אל היקום ולנצל אותו; ליהנות ממנו.
האדם התבונן ביקום והלך בו לאיבוד גם בגלל גודל היקום גם בגלל גודלו הוא, וגם כי לא הצליח להוציא בו את חוש ההתמצאות אל הפועל; לא הצליח למצוא בו את עצמו, אם תרצה - לא הצליח לנצלו וליהנות ממנו.
וכאשר בא לגבש מסגרת חשיבה, מה מצא? אנטרופיה מצא! אי - סדר מחשבתי שהולך וגודל כל הזמן; הוא לא יקטן לעולם.
במילים אחרות, הוא לא מצא את הקשר שלו ליקום, הוא לא מצא את המימד האנושי שלו בתוך היקום. מימד זה ומטבעו נבנה ע"י "מסגרת חשיבה" אנושית ומסודרת; שאיננה... וברגע פגישתו עם היקום, חסרה לו היתה החוליה הזאת שמקשרת אותו עם המציאות והסדר הוא אבן הפינה שלה; חסרה לו היתה מסגרת חשיבה.
מהי בעצם "מסגרת חשיבה"? אני רוצה להגדיר את המושג האנושי הזה.
ובכן, כאשר אתה נקלע אל תוך ים אדיר של מידע וקשה לך לתפוס את מימדיו ולקלוט את המידע שבו, להשתמש בו... או אז אתה רוקע לך מסגרת קטנה וקבועה בתוך הים הזה שדרכה תוכל למיין את המידע ולקטלג אותו ע"פ הסטנדרטים שלך, ובעזרת המסגרת הזו ניתן לשוטט בתוך הים אדיר המימדים ולעשות שימוש במידע שבו מבלי לטבוע. מסגרת כזו יכולה להיות חוק או עיקרון או קבוע, כמו חוק הכבידה, הקבוע הקוסמולוגי, עיקרון המילטון, תורת הקוונטים...
אולם ולפני שנולד הקבוע והעיקרון והתורה, נולד הצורך במסגרת חשיבה; הצורך בלסדר את מחשבותינו אחרת נלך לאיבוד. זה סיפור האדם עם היקום.
היקום מלא במידע; אוקיאנוס אין סופי של מידע. אינני יודע אם יש איזשהו סדר במידע הזה או בחלקו, אך יודע אני שמידע אין סופי נמצא ביקום. היקום הזה גם הקרוב אלינו, אינו יותר מגוף שמימי הגם וכבר אספתי מידע חלקי עליו. אבל מה אני עושה באוקיאנוס המידע הזה? מידע אין - סופי לפני... איך אני מעמיד אותו לשימושי האנושי? בדרך כלל ובנקודה הזאת נוצר הצורך במסגרת החשיבה, או אז מגיעים אל החוקים ואל התורות... אולם וגם אם אוכל להחיל חוק כלשהו באופן חלקי על חתך מסויים מהיקום - קשה לי לזהות את הזיקה שלי אליו... והזיקה שלי ברורה כשמש: אני רוצה לעשות שימוש במידע; אין לי זיקה אחרת. מה אעשה במידע של כוכב זה או אחר, ואפילו בירח הקרוב... עדיין הוא גרם שמימי בשבילי, שום מידע שאספתי עליו לא ישנה עובדה מנוכרת זו.
ביקום, מרגיש אני עומד מול מידע מנוכר שאיני יכול להתקשר עימו דרך הזיקה האנושית שלי, כי אינני יכול לעשות במידע הזה שימוש אנושי. אין מסגרת חשיבה שתוכל לקשר אותי עם היקום; לא הצלחתי לבנות את המסגרת הזאת; לא מצאתי שום סדר שבאמצעותו אוכל לבנות אותה.
מאידך, מצא האדם על כדור הארץ סדר מופתי בשביל לבנות אין סוף מסגרות חשיבה ולהעמידן מיידית לשרותו. המחזוריות הסימטרית הזאת, התיאום המדויק בין כל הגורמים שעושים את החיים על כדור הארץ, כל דבר משלים את השני שבלעדיו לא היה מתקיים גם לא מקיים, הטל, הגשמים, האטמוספרה, החיות, המים, הימים, העצים - מיזוג העולם...
כולנו יודעים על המיקום הנכון של כדור הארץ הנמצא במרחק הנכון מהשמש, כולנו מודעים לרמת החמצן המדויקת הזקוקים לה והנמצאת באוויר... למעשה, המתכון הנשגב מכל טמון במחזה צירופם של אין - סוף נתונים מפוזרים ובלתי מסודרים לכאורה שמתחברים להם, ומתוך האי - סדר יוצא לפתע סדר עילאי... איש אחד ושמו צ'ארלס דרווין הפנה את תשומת ליבנו למחזה הזה. הוא קרא לתופעה הזו "הברירה הטבעית"; כלומר הנתונים הטבעיים ילכו מכיוון האי - סדר אל הסדר, ההפך הגמור מהנתונים הנצפים ביקום שכיוונם הולך מאי - הסדר אל התהום... התפשטות היקום תעיד על התכונה הזו.
ממחזה נשגב זה של הטבע - חוזרים אל האדם ואל רגע היוולדו: הוא נולד אל תוך יקום מפוזר שלא מצא בו את מפלס מסגרת החשיבה, ומתוך היקום צץ לו כדור קטן מסודר למשעי שעורר באחת את מסגרת החשיבה האנושית שלו. זהו המטען הבסיסי ביותר בו טעונה כל תודעה אנושית.
תודעה אנושית מהי.
ע"פ המילון, תודעה היא הכרה, תפיסה, מחשבה. תודעה היא אחת מתכונות הנפש לה מייחסים תכונות אישיות כמו זהות עצמית, הכרה עצמית. באופן ציורי, אפשר לתאר את התודעה כבנק אישי בו מפקיד האדם כל מה שבא ליד, תחושות, תפיסות, ידיעות, מחשבות... בסוף היום מעבד את כל הנתונים שהופקדו בקופה, משאיר את מה שמחליט להשאיר וזורק את היתר לפח. מכאן, כל אחד יכול להפקיד בקופת חברו נתונים ותפיסות והשקפות; כל אחד יכול לנסות ולהשפיע על חברו, אך רק לבעל הבנק שמורה המילה האחרונה... שכאמור מנפה את הקופה בסוף היום לקחת את הנראה לו ולזרוק את השאר.
התודעה איפוא מעצבת את אופי האדם ומנהיגה אותו הלכה למעשה. היא הסיר בו נקלטות מסגרות החשיבה למיניהן, מתבשלות, מתגבשות ונערמות, מהגדולות עד הקטנות, מהמורכבות עד למופשטות. כאן יושב המטה הכללי של האדם ומכאן יוצאות הפקודות לשטח מטוב ועד רע...
התודעה האנושית מכילה ובנוסף נתונים התחלתיים הנקראים אינסטינקטים, דחף טבעי, יצר מולד. להחליט בשבריר השניה למשוך את היד מלהבת אש; להתרחק מריח רע; לזהות סכנה מיידית... באינסטינקטים בסיסיים ניכרת השותפות שלנו עם החיות - על כל האירוניה שבדבר, אך שותפות זו מגיעה לקיצה ברמה מסויימת של כניסת שיקול הדעת למטה התודעה...
סיכומו של דבר: התודעה היא המקום בו קולט האדם את הנתונים שכבר עברו עיבוד טכני במוח ומסווג אותם, ממיין אותם. פעולה זו משרטטת את מסגרות החשיבה שלו ומתוך המסגרות הללו נגזרות השקפותיו תפיסותיו, והתנהגותו בפועל. התודעה איפוא היא המנחה, המורה, המדריך, והמנהיג שהמילה האחרונה שמורה לו ועל פיו יישק דבר. זהו אם תרצה האלהים של האדם.
תרצה או לא, זה האלהים הנזכר בתורה. בכל התורה מהתחלתה ועד סופה.
בזאת אני מציג את אחד העקרונות של התורה שמגיע באיחור של אלפי השנים.
אלהים: התודעה של האדם. (אין למונח הזה, אלהים, שום קשר למונח המוכר לנו).
בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ: בראשית נולדו בתודעת האדם השמים והארץ. שני הגורמים האלו נבראו בו בזמן בתודעת האדם: השמים והארץ; היקום והארץ.
בניסוח ישיר של התורה: בראשית, בראה תודעת האדם את היקום ואת הארץ.
עם המונח החדש הזה, אני מזהה שני מטענים חדשים:
1. אני מזהה תורה שלא זיהיתי לפני כן; מלפני אלפי השנים.
2. אני מזהה כיוון חדש בתורה; כיוון שברגע זה הינני מתוודע אליו ומזהה אותו, עליו נעמוד מיד.
"כיוון" זה עליו מצהירה התורה כבר בראשיתה: "כפייה" היא פעולה שלא יכולה לפעול על אדם או להקלט אצלו.