הנושא עליו ידובר הוא הקונפליקט בין הרצון הראשוני להצליח לבין הרצון השני הנרכש בצורה מעוותת. הרצון הראשוני לפי דעה מסויימת הוא שהאדם נולד עם תחושת בטחון ושהוא יודע כל מה שצריך לדעת. אבל, עם הזמן הוא קולט מהסביבה את הנתונים הלא נכונים. וההגדרות אצלו בין היתר משתנות, וגם חלק מהדברים משתנים לטובה וחלק משתנים לרעה.

הדבר שמשתנה לטובה הוא שהאדם צובר ידע חדש, ומצד אחר, הדבר הזה גם יכול להכשיל אותו מכיוון אחר. מה זאת אומרת? כאשר אדם רוכש דברים בחיים לצורך ההתפתחות זה טוב, אבל כאשר האדם רוכש כל מיני תכונות גרועות כמו לא להאמין בעצמו, זוהי אחת התכונות ההרסניות, וכן, כאשר האדם קולט מידע כמו "הוא לא מבין" הוא נותן את הסמכות לאחרים בשבילו להחליט ויוצר תלות.

אבל לפני תכונת התלות הזו, הייתה לו תכונה שהיא תכונה טובה ממנה, והיא תכונה של שליטה בדברים. אבל, כאשר האדם גודל הדברים נשכחים ממנו, ובמקום להתחיל בנקודה הנכונה ממנה נולד, הוא משנה את הדברים, ואז הוא לא טבעי עם הדברים. כמובן, שאין הכוונה למובן התינוקי של שליטה, אבל המקור של התכונה הזו נמצא שם.

האדם שעבר דברים שוכח להתמקד במקור הזה, מתוך נקודת מבט בוגרת ומפוכחת, שהוא יכול להשתלט על דברים שמציקים לו ויכול להבין שהוא יכול לעשות דברים. אבל התכונה הזו בשל חוסר ידיעת האדם ובשל חוסר בשלותו להבין את הפוטנציאל הזה, זונח אותו הצידה למען טובות הנאה אחרות.

ואין דבר טוב מאשר להגיע למקור של הדברים, האדם מראשיתו טבוע בתכונה זו, ובגלל שהתכונה יצאה מפרופורציה נכונה והאדם במקום להיסתמך על הכוחות של עצמו התכונה הזו, הפכה לו לרועץ והוא במקום זאת מסתמך על אחרים כאילו הם "המוח" שלו. וכך נוצרת תלות. אבל בכוחו של האדם להגיע לשורש של הפוטנציאל של הדברים ולהוציא את הטבע האמיתי שלו מהכוח אל הפועל בדרך בוגרת יותר.

אז למעשה אם האדם יחקור באמת, וייתכן שלא כולם זוכרים, אך אם ייזכר במקור הטבעי של הדברים יראה כי כך ראה את החיים בילדותו והראייה הזו היא - היא הראיה הטבעית של האדם את הדברים. אמנם בילדותו לא הבין את הפוטנציאל הזה וכן, לא פירש אותו נכון. אבל כעת, בהסתכלות מעמיקה האדם יכול להתבונן ולראות שזה הטבע האמיתי שלו.

וזה שהאדם כועס ומתוסכל ובצער או מתעצל או כל מיני דברים אחרים, זוהי הוצאתה מפרופורציה של התכונה הטבעית שלו בדרך כלשהי. והאדם בטבעו רוצה להצליח ורוצה לעשות דברים בכוחות עצמו ומבין שהוא יודע לעשות כל מה שהוא זקוק לו בחיים. התכונה הזו נחבאת אל הכלים, אבל זו כנראה הסיבה כדי שאנשים יוכלו להעריך אותה יותר. כי לא מעריכים דבר מה עד שמאבדים אותו. ומהבחינה הזו האדם הוא בר מזל, כי התכונה רק חבויה ומסתתרת אבל האדם יכול לחזור לטבעו האמיתי שהוא מסוגל לעשות את כל מה שהוא צריך באמת בחיים.

הוא יכול לממש את הפוטנציאל האמיתי של החיים שלו, פשוט צריך לחזור לפרופורציות נכונות ולהבין שכל מה שהוא צריך נמצא אצלו, ושכל מה שהוא צריך לדעת הוא יכול לדעת. והוא יודע את כל מה שצריך כדי להשיג את מבוקשו בחיים וכדי לראות את הפוטנציאל האמיתי של האדם, על האדם להרגיש כמה שיותר טוב, וככל שהאדם ירגיש כמה שיותר טוב, הוא יראה את הפוטנציאל של עצמו יותר.

וככל שהאדם ייתקרב לפוטנציאל של עצמו הוא גם יצליח יותר בחיים, והוא יותר יתחבר לדברים. והמידע הזה חשוב כדי לחזור לעניינים. וככל שהאדם יחזור למקור של עצמו, הדברים יחזרו למצב טוב יותר, ואז האדם יוכל לממש את הפוטנציאל שלו בשלמות.

וכאן יש דבר מעניין, והוא ככל שהאדם מרחיב את הפרספקטיבה של עצמו על החיים, כך הוא רואה גם יותר את הדברים הקטנים שלא כמו באופן שהאדם מסתכל על הנוף הוא לא מצליח לראות את הפרטים הקטנים, כאן הדבר שונה והאדם יכול גם לראות תמונה יותר גדולה וגם לראות את הפרטים הקטנים בגדול יותר וכן, לראות אותם לעומק.