התקשורת בניינו לבין סביבתנו קורת בכמה מישורים, הבולט שבהן הוא הדיבור.
כאשר אנו משוחחים אנו יוצרים תקשורת.
למילים, לצורת הדיבור, לבחירת המילים לאופן השמעתן יש משמעות רבה.
הלבוש שלנו אף הוא סוג של תקשורת, יש לו אמירה אישית וחברתית.
גופיה קצרה לא בהכרח תתאים ותתמוך בנו באירוע משפחתי ואילו חליפת שרד לא בהכרח תתאים לביקור חטוף אצל השכנים.
מעבר לכך קיים הממד של ההתנהגות החברתית, לדוגמה, חיוך או פנים חסרי הבעה.
מגע פיזי אף לו יש אמירה, חיבוק, ליטוף, לחיצת יד, אלו הן צורות שונות של יצירת תקשורת ולכל אחת מהן יש אמירה משלו.
המשותף לכל אחד מסוגי התקשורת שהוזכרו לעיל הוא שהם גלויים לחושים הפיזיים שלנו.
את הדיבור אנו שומעים.
את הלבוש וההתנהגות אנו רואים.
ואת המגע הפיזי אנו מרגישים.
קיים עוד סוג של תקשורת, כזו שאיננה קשורה ישירות לחמשת החושים שלנו, תקשורת המבוססת על כוח המחשבה.
המחשבה שלנו יוצרת את המציאות אותה אנו רואים ומרגישים.
נאמר במקורות: סוף מעשה במחשבה תחילה.
וודאי הדבר נכון כאשר אנו מתכננים את צעדינו לפני ביצוע משימה אך למחשבה משמעות רבה הרבה מעבר לכך.
אירועים, מצבים שונים שקורים לנו בחיים, קשורים קשר עמוק למחשבות שלנו לאמונות שלנו.
המחשבה היא סוג של תקשורת בניינו לבין עצמנו ובינינו לבין הסובב אותנו.
אף שהמחשבה אינה נגלית לחושים שלנו, השפעתה רבה והיא מהווה את הבסיס שממנו אפשר ליצור תקשורת באופן גלוי יותר.
נסתכל על הדוגמה הבאה: נאמר שעלינו לקבל אורחים, לשם כך אנו מארגנים את 'סביבת העבודה הפיזית' כלומר את ביתנו, שיהיה נקי ומסודר, את הכיבוד וכמובן את עצמינו, עד כאן הכל טיפ טופ.
בדומה לכך, קיימת 'סביבת עבודה רוחנית', וממה היא מורכבת?
- מהמחשבה.
למחשבה שלנו השפעה עצומה על ההצלחה או על חוסר ההצלחה.
דוגמאות יש לרוב: יש לנו חברים ומשפחה שאנו מאוד אוהבים לארח אותם.
מחשבות רבות יכולות לחלוף במוחנו וביניהן: ההכנות הללו כבר לא בשבילי.
כיף להיות ביחד.
בנוסף לכך ישנם אנשים שאנו אוהבים יותר וישנם שפחות.
האם השמחה שלנו בזמן האירוח נובעת ממקור פנימי אמתי או זה מה שיש.
למחשבות שלנו בזמן המפגש החברתי יש השפעה עצומה על התחושות שלנו ושל הסביבה שלנו.
זהו בדיוק המקום שבו 'מסיבה לא ידועה' אנו מרגישים טוב במקום מסוים או בחברת אדם מסוים ומרגישים פחות טוב במקרים אחרים.
נסתכל על דוגמאות נוספות: פגישה עם חבר, פגישה עם בן זוג, ישיבה במסגרת העבודה.
במידה מסוימת אנו מתכוננים לקראת כל אחת מהמפגשים הללו.
מה נאמר?
איך נתלבש?
איך נתנהג?
וכדומה.
כלומר אנו מארגנים את 'סביבת העבודה הפיזית' שלנו.
ומה לגבי 'סביבת העבודה הרוחנית''?
מה אנו חושבים על האדם עמו אנו הולכים להיפגש?
מה אנו חושבים על עצם המפגש?
כאשר אנו חושבים על חברנו מחשבה חיובית כלומר אנו מקבלים אותו כפי שהוא ללא ביקורת ושפיטה ורואים את הדברים החיוביים שבו אז הדבר משפיע על התקשורת המילולית שלנו והשיחה קולחת, קיימת הבנה והדדיות.
אותו הדבר קורה כאשר אנו נדרשים להעביר 'זמן איכות' עם משפחתנו.
ראשית עלינו להכין את 'סביבת העבודה הפיזית' אם זה גן המשחקים, יציאה לטיול, שיחה או ארוחה.
אך מה לגבי 'סביבת העבודה הרוחנית'?
דוגמאות חיוביות יש לרוב: יש לי ילד מקסים וחכם.
המשחקים תורמים רבות להתפתחות של ילדיי.
הקשר עם בעלי עולה מדרגה בעקבות העשייה המשותפת.
כמובן שיש גם צד שונה וכך הוא נראה:
אין לי כוח עכשיו.
אין לי סבלנות לכל זה.
זה לא בשבילי.
כל הדוגמאות לעיל הן מחשבות שרצות לנו בראש, אף אחד לא רואה אותן, אך הן משפיעות רבות על העשייה, על היום יום.
אין הכוונה לראות באור חיובי דברים שברמה העניינית אינם במקומם אלא בגישה החיובית לנושא לפני העשייה.
וודאי שלא הכל וורוד.
החכמה היא לדעת שבכל אירוע, בכל אדם, יש מספר רב של מרכיבים ושיש לנו את היכולת להסתכל על הצד החיובי.
למחשבה הבלתי נראית הזו השפעה עצומה עלינו ועל המפגש.
וכאשר אנו בעבודה ובראשנו מחשבה חיובית כלפי חברנו במקום תחרות אז שיתוף הפעולה גדול יותר והעזרה ההדדית נגלית יותר.
ישיבה במסגרת העבודה תראה עניינית יותר, קולחת יותר ובעלת תוצאות טובות יותר כאשר מעבר לתכנון המקדים אנו פשוט חושבות חיובי על הנושא, על מה שתכננו וכמובן על המשתתפים בדיון.
נשים לב שחשיבה חיובית איננה הסכמה עם השני כי אם נתינת יחס טוב וכבוד לנושא או לאדם שאנו הולכים לפגוש וכל זה קורה בראש שלנו.
החשיבה החיובית לבדה אינה פותרת את בעיות הקיום שלנו ואינה באה על מנת להסתיר חוסר הסכמה או חוסר צדק אלא היא יוצרת 'סביבת עבודה רוחנית - חיובית' המאפשרת מציאת פתרון בצורה טובה יותר לכל המשתתפים ובמיוחד לאדם שיוזם את צורת המחשבה הזו בראשו.
למעשה יצירת המציאות החשובה ביותר מתרחשת עוד לפני שקמנו מהכיסא היא קורת בראש שלנו לפני הפעולה כמו שנאמר: "סוף מעשה במחשבה (חיובית) תחילה".
050-3331-331