יש כמה דרכים להתמודד עם בעיה, הדרך הראשונה היא לנסות לשנות את המציאות החיצונית, כלומר לעשות פעולות ולהביא את המציאות שתהיה כרצונך.

הדרך השנייה היא לנסות להבין האם אתה אמתי עם עצמך, והאם הדבר שאותו אתה לא רוצה הוא באמת רע כפי כמה שאתה מתאר אותו, האם אין לך בחירה להסתכל עליו אחרת? האם אין בו שום דבר טוב?

הדרך השלישית היא לקבל את זה שמדובר בדבר רע, ולנסות להבין - למה אתה פשוט לא יכול לקבל את הרע כחלק מהחיים שלך?

הדרך הרביעית, היא לנסות להגדיר מה בידיוק אתה רוצה, נניח שאתה רוצה זוגיות, אבל תנסה מה בידיוק אתה רוצה ותדייק, כי כבר יש לך הרבה סוגי זוגיות בחיים, כל אינטרקציה בינך לבין משהו אחר הוא סוג מסוים של זוגיות

אז תגיד את האמת, שחסרה לך זוגיות עם מישהי / מישהו אנושי ותפסיק להסתתר מאחורי הקליפות, אחר שתבין את זה תשאל את עצמך - למה אני רוצה זוגיות? מה מסתתר מאחורי הרצון הזה? כי אולי תגלה שאת הדבר הפנימי שאתה רוצה כבר יש לך...

כנ"ל לגבי כל דבר, שאם האדם נגיד חווה שיעמום, הוא צריך לשאול את עצמו - איזה סוג עניין אני מחפש? כי הרי זה לא שאין שום דבר מעניין בחיים שלי, מה גרם לי להתמקד פתאום בחוסר עניין? מה גרם לו לצוץ?

כי מהיבט מסוים, עצם זה שאני מחפש עניין ועצם זה שמפריעה לי הריקנות זה עצמו עניין, עצם זה שאני מחפש זוגיות זה עצמו זוגיות עם החיפוש אחר זוגיות, כי צריך לזכור שעניין / אהבה וכו' אלו מהויות שבאות לידי ביטוי בהמון צורות / לבושים שונים

ויש דרך נוספת, שפשוט תקבל את הדברים כפי מה שהם ותחיה בידיוק כמו שעלה שנד ברוח חי, כי מצד האמת אם תשתעמם / תשנא את מצבך עד הקצה האחרון, כבר לא תהיה שאלה, ומצד האמת יש גבול לכמה רע אפשר להרגיש, כי בשלב מסוים בשביל שתוכל להמשיך להרגיש רע מבלי להתרגל לזה, תצטרך גם להרגיש טוב ממשהו, כי אחרת הרע יאבד את המשמעות שלו.

החיסרון בעניין הוא שהוא יוצר לך פחד שיקרה אחרת ממה שאתה רוצה.

ניקח לדוגמא שני אנשים שצופים במשחק, האחד אוהד של קבוצה והשני נייטרלי, אז היתרון של האדם הנייטרלי הוא שפחות אכפת לו, אבל אז צץ החיסרון שהוא חווה שיעמום

ואצל האוהד המצב הפוך - מעניין לו, אבל הוא גם מפחד שיקרה הפוך מרצונו, וככל שיותר מעניין לך, ככה אתה יותר מעורב רגשית וככה אתה גם יותר סובל.

לכן שיעמום ועניין טובים באותה המידה ממש, כי בשניהם יש את אותם כמות יתרונות וחסרונות.

ומי שמבין את זה, הוא יכול ליהנות גם מעניין וגם משיעמום ולא רק זה אלא שלפעמים כשמישהו יציע לו - לעשות משהו מעניין, הוא יהיה מסוגל להגיד: "מעניין? עזוב, זה לא מעניין אותי"

רוב בני האדם כשהם חווים שיעמום, מחפשים ריגושים חיצוניים כמו להשקיע בבורסה, להחליף בני זוג וכו'

הבעיה בשינויים הללו שהם רק מעבירים את האדם מכלא אחד לכלא אחר, כי המהות של הקיום לא משתנה, רק הלבושים משתנים.

כלומר השינוי הוא תמיד חיצוני, אבל תמיד האדם חוזר בסוף לריק הקיומי שלו, שמכריח אותו לפעול בלי הפסקה.

הדרך היחידה להשיג שינוי מהותי פנימי, היא על ידי שינוי הבנת הדברים והגדלת כלי הקיבול שהוא השכל, שהוא כל חווית המציאות של האדם, כי האדם חווה את מה שהוא מבין כפי כמה שהוא מבין.

אז מי שתופס את המציאות בצורה מוגבלת וחושב שהרגע הנוכחי הוא המשך של הקודם והוא מחייב אותו להיות בצורה כלשהי, ומי שנדמה לו שיש דברים מחויבים ולא מוכן להטיל בהם ספק, הוא חווה את חוסר החיות ואת השיעמום שמהותו היא בתחושה שהדברים מתים.

אבל מי שמטיל ספק בכל דבר בעולם, בסוף הוא מקבל שכל והוא מסוגל להפוך טוב לרע ורע לטוב ממש...

אם אתה מנסה למצוא סיבות למה לאהוב את עצמך ולא מצליח, זה טוב מאד, כי אולי בסוף תקבל שכל ותאהב את עצמך בלי שום סיבה...

יש אנשים שנדמה להם, שהם בטוחים לגבי מודל החיים שאותו הם רוצים לחיות, והיתרון בכך שזה נותן להם תקווה שיבוא יום ו... הכל יהיה טוב.

למזלו הרע של מי שמגיע לכך מוקדם, הוא מגלה שהוא רוצה משהו אחר בכלל, ואז הוא מרגיש אפילו יותר רע מקודם.

למזלו הטוב של מי שמגיע לכך מוקדם, הוא מבין שבכל צורה יש חיסרון, ואז הוא פחות סובל מכך שהמציאות נגד רצונו ופחות אובססיבי לשנות.

למזלו הרע של מי שמגיע לכך מאוחר, הוא מבין שכל החיים הוא רדף אחרי הזנב של עצמו.

למזלו הטוב של מי שמגיע לכך מאוחר, הוא מבין שיש כאלה שימותו עם החשיבה הזו...

לשם מה טובה המחלוקת? לשם המחלוקת...

אם החלטת שדבר מסוים הוא "בלתי אפשרי" אז תפסיק לדבר / להתייעץ / לחשוב לגביו וסע הלאה...

שאלת ה - למה? זו שאלת ההתשה הטובה ביותר נגד מי שמנסה לחייב רעיון כלשהו עבורך...

אלו שאומרים שאפשר ליצור מתוך אחדות מוחלטת, צורות משתנות

לא הבינו מה זה אומר אחדות מוחלטת...

האמירה, שאלוהים יכול לברוא אבן שהוא לא יהיה מסוגל להרים אותה ואפע"כ הוא יהיה מסוגל להרים אותה, היא רק לבוש של האמירה שאלוהים יכול לצמצם את עצמו ואפע"כ להישאר אינסופי...

שאלת הבחירה והידיעה היא ל - א - אם אלוהים יודע מה יהיה, אז איך יש לי בחירה חופשית, כי לכך יש תשובה פשוטה: כמו שאדם שעיניו קשורות והולך לכיוון הבור לא יודע שייפול והישויות שמסתכלות עליו כן יודעות שיפול, אך הידיעה שלהם לא סותרת את זה שיש לו בחירה חופשית.

שאלה הבחירה והידיעה היא ביטוי של שאלה אחרת - אם אלוהים עושה את כל מה שקורה, דהיינו אם אלוהים מהווה את הכל, אז כיצד יש לי בחירה חופשית? כי המחשבה שיש לאדם בחירה, טומנת בתוכה מחשבה שאפשר לעשות משהו נגד רצון הבורא, בעוד שמצד הסיבה הראשונה כל המציאות היא ביטוי של רצונה.

מי שאומר שהוא רוצה להתקרב לאלוהים בעצם כך הוא מרחיק את עצמו ממנו, כי האמירה הזו פירושה שאלוהים רחוק ממך, אבל מי שיודע שאלוהים זה המקיף של הכל, מבין שאתה לא יכול להתקרב אליו, כי אתה כבר הכי קרוב אליו ולא סתם קרוב, אלא שאתה אחד מוחלט איתו...

מי ברא את החוק שטבע הטוב להטיב? ומי ברא את זה שלא יהיה מלך בלא עם? ומי ברא את החוק שכדי להטיב צריך מקבלי הטבה? ומי ברא את המחשבה שחובה לפנות מקום כדי ליצור עולם?

אם אתה רוצה ללכת אחרי מורה רוחני ולעשות את מה שהוא אומר בלי להפעיל את השכל, זה טוב מאד, אבל בתנאי שתעשה את זה עד הסוף, כלומר תשאל לעצתו בכל דבר ודבר ואל תעשה צעד בלעדיו, עד שבסוף תהיה כמוהו ממש וממילא לא תצטרך אותו יותר...

מורה רוחני אמתי, זה מי שמלמד אותך שאתה לא צריך מורה רוחני, אלא לא להאמין לאף אחד ופשוט להיצמד לנקודת האמת שלך תוך כדי שאתה בודק ומטיל ספק ומפתח את החשיבה.

כי מורה רוחני שחושב שדבריו הם התכלית הסופית ואומר לך לא לשאול שאלות על הדרך שלו, הוא שרלטן ושקרן וצריך להתרחק ממנו כמו מאש.

ולכן מצד האמת, גם הנכתב דלעיל לא מחויב, אלא כל אדם צריך לבדוק, ולא להישען על מה אחרים אומרים ולא להסיר אחריות, תשתמש בשכל של עצמך ותברר את האמת...

אם אי אפשר להבין את הבורא, גם אי אפשר להבין את רצונו ולפיכך אי אפשר למלא את רצונו.

אז מה יגידו השקרנים? הוא נתן את התורה ואת רצונותיו בשפה אנושית כדי שנבין ורק במהותו אי אפשר לגעת.

ואיפה השקר? שרצונותיו הסופיים של הבורא כפי שהם מתבטאים בתורה, הם רק ביטוי של מהות רצונו ואם לא ניתן לגעת במהותו, אז לא ניתן לדבר עליו בכלל.

יש כאלה שחושבים שאין פירושו מקום ריק, אבל גם מקום הוא צורה של דבר שישנו, אין פירושו אין מקום וזמן בכלל, או הדבר שאי אפשר לחשוב עליו, ולכן הוא נקרא כלום.

האמירה שלמרות שלאלוהים יש רצון וחיסרון אפע"כ אצלו הכל אחד / שלמות, היא רק לבוש של האמירה שלמרות שאתה רואה שינויים תבין שהכל אחד...

שורש ההנאה היא חווית היעדר הרצון...

האמירה שאלוהים ברא את העולם יש מאין, נובעת מטימטום ומשקר, כי אלוהים בהגדרתו נמצא מחוץ לכל מקום וזמן אפשריים, כלומר הוא עצמו האין.

אז מה שייך לומר שאלוהים / האין, לקח כלום ועשה ממנו יש?

מהות השאלה היא, כיצד נתהווה היש מתוך האין המוחלט, או איך מאחדות מוחלטת נוצר שינוי ועולם של נפרדות...

נניח שאלוהים ברא את העולם, האם זה אומר שהוא כל יכול? לא, זה רק אומר שהוא יכול לברוא את העולם.

ומצד האמת, גם זה לא מחויב, כי יכול להיות שיש אלוהים אחר שהשתמש בו כבובה על חוט לברוא את העולם.

כלומר המסקנה היחידה שאפשר להסיק מכך שאלוהים ברא את העולם, זה שאפשר באמצעותו לברוא את העולם...

אלוהים יכול להבטיח לך עולם ומלואו, אבל אם הוא יחזור בו, את מי תתבע? כי אלוהים והמציאות לא חייבים לך שום דבר, והם טובים כפי כמה שהם רעים, וכבר היה מי שאמר "הבטחתי, אבל לא הבטחתי לקיים"

כנ"ל הרצון שלך שאומר לך שאם רק תשיג את... תהיה מאושר, אבל האם אתה יכול לתבוע אותו? אולי את הרצון הספציפי, אבל אז הוא יחזור בלבוש אחר.

מצד האמת, כבר עכשיו האדם הוא חולה סיעודי, כי הוא לא יכול לעבור דרך קיר, לא יכול לעוף, תלוי בחמצן, במים, באוכל ובכסף, תלוי בכך שיאהבו ויעריכו אותו וכו'.

אלא מה? שבגלל שלכולם יש את המחלות הסיעודיות הללו, אז האדם לא מרגיש שהוא סיעודי, אבל ברגע שמתווסף לזה משהו נוסף שלא מוטל על כולם, אז האדם חווה שהוא חולה סיעודי והשאר לא...

אתה לא באמת מפחד לחלות בסרטן, אתה מפחד לחלות במחלה קשה כלשהי.

אתה לא באמת מפחד מלחלות במחלה קשה כלשהי, אתה מפחד מלחוש כאבים חזקים.

אתה לא באמת מפחד מלחוש כאבים חזקים, אתה מפחד מלהיות חסר אונים וחסר בחירה חופשית.

אתה לא באמת מפחד להיות חסר אונים וחסר בחירה חופשית, אתה מפחד שלא תהיה מוגן ושתתקרב יותר למוות.

אתה לא באמת מפחד מכך שלא תהיה מוגן ושתתקרב יותר למוות, אתה מפחד שהמציאות תהיה נגד רצונך בעוצמה חזקה. אז ממה באמת אתה מפחד? מסרטן?

ככל שיש יותר דברים שעושים אותך שמח, ככה אתה בעצם יותר אומלל...

מי שמחכה למשיח שיבוא ויגאל אותו, סימן שמאד רע לו בעולם הזה...

הטיפשות תלווה את האדם גם בעולם הזה וגם בעולם הבא וגם בעולם שאחריו, כי הוא לא קולט את שורש הסבל שלו...

כשמישהו דוחה אותך ואתה נפגע מכך, זה לא בגלל שהוא דחה אותך, אלא בגלל שהוא הציף בתוכך את המקום שבו אתה דוחה את עצמך...

אם אתה רוצה להשיג משהו ורע לך מכך זה באשמתך, כי אתה לא מדייק ולא הולך עם המסקנות שלך עד סופן.

נגיד אתה רוצה משהי ואתה מרגיש שאתה לא יכול לוותר עליה כי בעיניך היא חכמה.

האם שאלת את עצמך - מי אמר שהיא באמת חכמה ומה גורם לי לחשוב שהיא חכמה? אולי אני פשוט טיפש ולכן היא נראית לי חכמה? ואז אולי אם אשיג את הדברים שהיא יודעת ועושים אותה חכמה, החכמה שלה לא תחסר לי?

מה זה בכלל אומר חכמה? מה החכמה שלה מייצגת עבורי והאם אני יכול להשיג את התחושה שאני מקבל מהחכמה שלה, דרך צורה אחרת? האם אין עוד בחורות חכמות כמוה? האם אני חייב להמשך לחכמה הזו?

ונניח שכן, אז למה שלא תלך עד הסוף וכל יום כל היום תנסה לחזר אחריה עד שתרים ידיים \ תשיג אותה? הרי אתה לא באמת חושב שניסית הכל, אחרת הרצון שלך להשיג אותה היה נעלם מעצמו.

אם אתה רוצה לשכוח ממישהו מהר יותר, תשקר ותתמקד רק ברגעים השליליים שהיו לכם...

הצמצום של האינסוף ובריאת העולם הם אנלוגיה לרצון של האדם, כי עמוק בתוכו לאדם יש רצון לא מוגדר \ רצון אינסוף שמתבטא ברמה החיצונית ברצונות סופיים.

כלומר הרצון הראשון של האדם הוא אלוהים ושאר הרצונות הם הנבראים, השאלה היחידה שצריך לשאול היא כיצד נוצרו רצונות סופיים מתוך רצון אינסוף...

יש אנשים שכאשר אתה מנסה לעזור להם אומרים לך שהם הולכים אחרי הקול הפנימי שלהם, אבל אם הקול הפנימי שלהם היה חכם כל כך, אז הם לא היו בצרה שבה הם נמצאים כיום...

אנשים שסובלים מהפרעה נפשית ולא מסוגלים לאהוב את עצמם, הם כל הזמן רבים ביניהם מי ימלוך ומי יהיה בראש...

אחד הדברים הכי משעשעים בעולם, זה לראות אנשים מתווכחים האם אפשרות א' נכונה, או שמא האמת היא דווקא אפשרות ב', ושתי האפשריות הן בכלל אפשרות אחת.

אבל זה מה שמחזיק את העולם שלנו, כי אם כולם היו בתפיסת אחדות הבורא, אף אחד לא היה עושה שום דבר אף פעם, כי מצד האמת גם הפעולות שהאדם עושה הם בבחינת וויכוח מול המציאות, שהיא רוצה דבר אחד ואתה רוצה אחרת...

כשאתה זורק לאוויר בלי חשבון מילים כמו "תמיד" ו"אין מצב" ו"חייב" אז אין פלא שהמסקנה הסופית של המשפט היא בדרך כלל שרע לך...