"הארה" -

"התעוררות לטבע המוחלט והשלם של המציאות"

"מעבר לשניות והדואליות בחיים"

"האחדות" עם הבורא - יקום.

ההכרה הייתה בראשית הזמן של כל הזמנים, בבוקר יום שבת 23. 08. 03 השעה 6. 00 בבוקר, התעוררתי, מיקלחת... שתיה... ניכנסתי שוב לחדר השינה המרגיע השקט והשלוו שלי, מזגן עובד מעט חשוך, הגבהתי את ראש המיטה וישר עצמתי עיניים.

ש ק ט... ואז פיתאוםםםםםםםםם נישאבתי לתוך "ז ה" זה "קרה" לא "עשיתי" דבר אפילו לא תחילת מדיטציה (לא הספקתי).

חוויתי - ראיתי עצמי שוכבת על חול ים לבן לבן זוהר ממש ומלבדי אין דבר, שוכבת בתנוחת עובר כאשר הפנים לכיוון הים והים אין - סופי רק חוף קטן והשאר ים מלוא כדור הארץ, ים שקט, ללא גל... ואז הכל התרחש - קרה מעצמו ללא שום מחשבה או רצון או שליטה כלום רק הגוף, הגוף שלי לאט לאט שינהאת התנוחה מעט ניפתח ממצב עוברי והפך להיות גלי כאשר הרגליים לכיוון הים כאילו "משהו" הזיז אותי ממצב אופקי לאנכי ו"המשהו" הזה הוזיז אותי ושאב לתוך הים, לתוך הים אל המקום העמוק ביותר לא היה שם שום "פחד" לא םחד ממצב ללא שליטה לא פחד ממים, לא מהעומק (ואני שטבעתי בעבר ונישארו המון פחדים ממים בעיניים, שחיה ובוודאי לעומק) הכל היה טיבעי, טיבעי ביותר במין כישוף שכזה.

אני נישאבת לנקודה העמוקה ביותר במרחב של הים ומישם מורידים אותי כלפי מטה לעומק האין - סופי אבל אז כבר לא קיים, אני".

שם א נ י - ים - מים - אוקינוס שם במצב תודעתי זה חוווה סימולטנית את עצמי "כטיפה" את עצמי "כגלים" קטנים מעל פני הים - את העומק והמימדים הענקיים של המים - את הכובד והמישקל הסגולי שלם - את העוצמה - את השקט - זה לא שאנטי נוכחת או מיתבוננת זה אני והם יחדה אורגנית אחת

ותוך כדי מצויות שם חיות ים שונות (אני מתה מפחד ברגיל מחיות ים, מדוזות, קיפודי ים נחשים וביכלל) שם הם פשוט עוברים דרכי אין תחושת גוף פיזי אלא רק סוג של אנרגיה משהו אמורפי לחלוטיןוהיו שם המוני דולפינים שהיו בי לידי ובתוכי ואני אני אין - סופית ללא גבולות מכילה הכל רק נוחכות חזקה וברורה, שקטה וקיימת, אני הטיפות ורסיסי המים בדיוק כפי שאני מעמקים אפלים וכבדים של הים.

וכמו קפיצה קוונטית אני חווה מקום אחר עם נוף בראשיתי כמו בבריאת העולם מקור מים ענק מיתחככים עם צוקים אדירים במרחבים והים - מים - אני נישזרים בתוך, השמש מאירה אותי וגם קיימת בתוכי עוצמות האור המישתנה לרבדים העמוקים יותר, תחושת החום מן סוג של דיאלוג של הטבע עם עצמו שיודע ללא מילים, תחושת המים - אני במגע עם הסלעים וכך אני בהוויה או נכון יותר אני היא ההוייה עד 12. 00 בלילה מ - 6. 00 בבוקר.

פקחתי עיניים ללא שום תחושה של זמן כאילו חלפה לה שניה, עצמתי עיניי כשלושת רבעי השעה כניראה נימנמתי ושוב...

הנוכחות - ההתמוססות עוד היתה בי והפעם נוכחות הכל חוווה ומכילה את קשת הרגשות של האנושות כולה ושל כל פרט ופרט בה, מילאה אותי תחושה של "אהבה" לא "המושג" אלא"הרגש" עצמו. יכולתי להרגיש ולחוות את האהבה של כל אחד של כל אדם של כל פרט ביקום עברו לפני אנשים קרובים על כל קשת הרגשות שלהם ואז סוג של מציאות על כזו שיכולה להרגיש כל אדם בכל מקום גם" כפרט" וגם "כמסה" ממש כיצד הם חוויים את האהבה את האכזבה ברמה הכי אישית ובדייוק את עוצמת הרגש והניואנסים הכי דקים באו ועברו דרכי.

זוהי הראקציה - הטרנספורמציה - והאבולוציה של התודעה.

עכשיו בהיתנסות האישית שלי ועוד התנסויות רבות לפניה ממקור החוויה ברור שהשינוי חא מצוי במיינד - בשכל אלא רק בגוף הרגש=חוויה

בחוויה אין מקום לניבדלות - לדואליות - לאישיות - לאגו בתודעה סוביקטיבית הכל ניתפס כניפרד. ובחוויההתודעה האוביקטיבית יש את השיחרור וידיעת האחדות =האחד.

זה היה מפגש של התודעה וההבנה, הקיום האין סופי והבלתי מוגבל שלנו, זה לעבור את המחסום "הפחד" והמיגבלות לפזר את הערפל ואי הידיעה, ניפרדות, בילבול.

זה השיחרור, זה החופש המוחלט הפנימי.

זה המימוש האולטימטיבי של כל אחד ואחד שיכול לו.

זיכרו שאנחנו בלתי מוגבלים, אל עוד "יד - שניה" כמו חקירה, לימוד שכלתני, מסעות, שבבי דעות של אחרים!

בואו להיתנסות הישירה! ללא שיפוט, ללאידע או אמונה או רעיון מוגדר.

זה לא מיסטי - זה לא רוחני - זה לא אחר - זה ה ח י י ם.

אל תנסו למצוא את ההארה אל תישתוקקו אליה ולא לשום דבר אחר, אין לך מקום בעולם או מורה שיתן לך את ההארה. רק המיקדש הפנימי שבלב וזה שמאחורי רישתית עיינך.

בואו לקבל את "המקום" ו"הנוכחות" שיאפשרו לכם להיות ש ק ט י ו ד ע ללא שום מאמץ.