לכל אדם יש אכזבות בחייו. אכזבה היא כל דבר שרצית שיקרה ושקרה אחרת, החל מדבר קטן ועד דבר גדול, החל מדבר שלא ממש אכפת לך אבל היית מעדיף שיקרה אחרת ועד דבר גדול שמאוד רצית שיקרה אחרת. כל הדברים האלו נקראים אכזבות. כאשר האדם מכניס את היד לכיס כדי להוציא מהכיס מטבע של שקל ויוצא לו מטבע אחר זו אכזבה, אומנם קטנה אך אכזבה.

וגם כאשר האדם מתכנן שיקרה משהו ועושה בשביל המשהו הזה המון פעולות ומוותר על המון דברים בשביל אותה התוכנית שהוא מתכנן שיקרה ולבסוף קורה אחרת, אז במקרה כזה באה לאדם אכזבה גדולה, עד שלפעמים מרוב האכזבה האדם נופל לדיכאונות, עצבות, חרדות, מחלות וכולי.

אז אם נשאל כל ילד, מה לעשות כדי לא להתאכזב, הוא כמובן יאמר לך אל תצפה ושלא יהיו לך צפיות. אם לא תצפה לא תתאכזב וכגודל הצפייה כך גודל האכזבה. אך למרות שזהו דבר שנראה פשוט, אף על פי כן לכל אחד יש את האכזבות שלו, בכל תחום מתחומי החיים

כגון בעבודה שהאדם היה בטוח שאם וכאשר הוא יעשה X אז יקרה Y ולבסוף קרה בדיוק הפוך, או בזוגיות שהאדם משקיע וכולי ולבסוף הכל מתהפך ועוד לפעמים הוא מקבל רעה תחת טובה, או כאשר יש לך חברים שאתה נותן ונותן להם ולבסוף הם נעלמים וכולי, כל אחד כפי סיפורו האישי וכפי הדברים שהוא נפגע מהם ומתאכזב מהם.

לפעמים האכזבות גם מערערות אצל האדם את הביטחון העצמי שלו להשיג את מה שהוא רוצה, וזהו בין השאר אחד מהגורמים לחרדות, החשש ממה יקרה אם אני לא אשיג את מה שאני רוצה ומה יקרה אם המציאות תהיה ההפך מהרצון שלי. והתחושה הזאת של החרדה נוצרת לפעמים בעקבות אירועים שיוצרים אצל האדם אכזבות שמערערות לאדם את הבטחון של בעצמו וביכולת שלו להתמודד עם כל מצב בצורה חיובית, מה שגורם כמובן לחרדה.

אז מהו בעצם הדבר שיוצר את האכזבות? איך בעצם צריך לחשוב כדי לא להתאכזב? ואיך אפשר בכלל לא לצפות כדי לא להתאכזב? ואם כבר התאכזבת, מה תעשה עכשיו? ואם נוכל להבין גם מהי המטרה הטובה של האכזבות ומה הן באות ללמד אותנו על עצמנו, הנה מה טוב. אז מהו באמת פשר העניין?

אז כמו תמיד הבעיות נראות גדולות, אבל כאשר יודעים מה הפתרון אז מגלים שהפתרון הוא די פשוט. ולעניינו, כל האכזבות שיש לאדם הן רק מחמת שהוא אינו חי בזמן הווה. וכל מטרת האכזבות שיש לאדם הן רק כדי לגרום לכך שהחיים שלו יהיו טובים יותר ושהוא יחיה בזמן הווה והדבר הטוב ביותר שאפשר לעשות כדי להתגבר על אכזבה הוא לחיות בזמן הווה. ולמה הכוונה?

כי באמת כל הצרות, פחדים, קשיים, עצבות וכולי שיש לאדם, כולם נובעים רק מדבר אחד והוא שהאדם אינו חי את ההווה. ובמקום לחיות את ההווה האדם חי או את העבר או את העתיד. כל חייו הוא חי או בשביל העבר או בשביל העתיד, אבל לא בשביל הרגע הזה בלבד.

כפי שכבר התבאר תחושת הזמן וההרגלים שיש לאדם מרדימים אותו וגורמים לו לאדם לישון בהקיץ. ומילא אם זו היתה שינה נעימה, אבל זו שינה מלאה חלומות מפחידים וסיוטים, כל אחד כפי כמה שהוא יודע מעצמו עד כמה הוא מבולבל בחייו ועד כמה הדברים הולכים נגד רצונו.

והעניין הוא כי האדם פועל בצורה אוטומטית, דהיינו שהאדם עושה את הפעולות לא בגלל שכרגע הוא בוחר לעשות אותן מחדש, אלא בגלל שהוא כבר התחיל לעשות אותן בעבר. לדוגמא, אדם בא למקום עבודה חדש מלא מרץ וכולי. מה קורה אחרי כמה ימים / שבועות... תרדמת ההרגל מרדימה את הבן אדם והאדם כבר בא בבוקר לעבודה רק בגלל שהוא כבר בא אתמול ושלשום.

אילו האדם היה נולד היום כפי שהוא, ובוחר בחירה חדשה בכל רגע מחדש, אז בוודאות שהוא היה בא לעבודה אחרת, או שהוא היה עובד יותר ברצינות, או אולי דווקא פחות בלחץ ובהתלהבות, אבל בוודאי שאחרת! כי כאשר האדם חי את הרגע הזה ומדמיין כאילו הוא נולד כרגע, על ידי זה האדם עושה התחלה חדשה בכל רגע מחדש, ועל ידי זה האדם מקבל החלטות נכונות יותר וטובות יותר.

עצור לרגע וחשוב על כך, נניח שהיית נולד היום כפי שאתה, האם היית רוצה ברגע הזה בדיוק את אותם הרצונות שאתה רוצה עכשיו? אם כן, אשריך, אך אם לא, אז הרי שאתה פועל מתוך הרגל ושינה בהקיץ ולא מתוך בחירה חדשה שנובעת מעירנות מחשבתית.

ז"א שהאדם בעצם רוצה בהווה, אתה מה שהוא רצה בעבר ולא באמת את מה שטוב לו ברגע הזה. כמה פעמים האדם מתחיל לעשות משהו, כגון לדוגמא ללמוד מקצוע מסוים, להיכנס לקשר זוגי כלשהו, ואז מתברר לו שזה לא מה שהוא מחפש, אבל הוא ממשיך להיות שם רק בגלל שהוא כבר התחיל?! כמה פעמים האדם נשאר שם רק כי הוא כבר שם?!

והדבר הזה נקרא לחיות בזמן עבר. לא בזמן הווה ולא בזמן עתיד אלא בזמן עבר. האדם במקום לחיות את הרגע הזה, הוא חי את מה שהיה בעבר, ובמקום לקבל החלטות טובות בהווה עבור מה שטוב לו בהווה, הוא חי את העבר.

והדבר הזה נובע מחמת חוסר שמחה, כי השמחה מאפשרת לאדם לצאת מבית הכלא של המחשבה, ולחשוב בצורה הגיונית ולהתחיל התחלה חדשה בכל רגע מחדש. אבל העצבות וחוסר השמחה יוצרים אצל האדם עצלות ותחושת כבדות, כאילו האדם סוחב על עצמו איזה משא כבד של העבר.

ובאמת כאשר האדם משמח את עצמו וחושב רק על עצמו ואוהב את עצמו, הרי שעל ידי זה האדם מפסיק לחיות בזמן עבר, כי העבר כבר עבר. ובאמת אין שום טעם להתאכזב ממנו, או לרצות משהו כרגע רק בגלל שכבר רצית אותו. רק הכסילות שבאדם גורמת לו לכך שהוא יחיה בזמן עבר, אך השמחה מאפשרת לאדם לחיות את הרגע הזה בזמן הווה ולהתעלם מהעבר, כי הוא כבר עבר וכי הוא קיים רק בדמיון.

וכשם שלחיות בזמן עבר זה מנהג פסול, כך גם פסול לחיות בזמן עתיד. ולמה הכוונה? כל אחד שיתבונן פנימה יראה שחלק גדול מהחיים שלו גם אם אינם קשורים לעבר, הרי שהם עדיין לא קשורים להווה אלא לעתיד. רוב ככל הפעולות שהאדם עושה הוא לא עושה אותן בשביל ההווה אלא בשביל העתיד.

אתה הולך בבוקר לעבוד בשביל העתיד, אתה עובד בשביל הילדים וגם הם גדלים ועובדים בשביל הילדים שלהם שגם הם עובדים בשביל הילדים שלהם וכולם רוב הזמן עובדים בשביל איזה ילד דמיוני שאולי עוד יגיע יום אחד וייהנה מהרגע ויפסיק לחשוב על העתיד הרחוק אלא כמה שיותר רק על דברים שממש קרובים בזמן הווה.

כמה פעמים אתה מציע למישהו לנוח לרגע מהעיסוקים שלו והוא אומר לך, חכה רגע אחד אני רק מסיים... ורק כאשר אני אסיים... ורק כאשר... - ובד"כ כמובן האדם לא נח לעולם. כי האדם כל הזמן דומה למי שמנסה לתפוס את קרני האור שנכנסות דרך החלון. שנדמה לאדם שניתן לתפוס אותן, אך באמת כאשר פותחים את היד אין בה כלום.

מעטי מעט הם האנשים, שכאשר הם צריכים למות הם באמת מתים מתוך שלוות נפש שהם באמת הספיקו את כל מה שהם רצו. כי באמת אין אדם מת וחצי תאוותו בידו, וכל הזמן נדמה לאדם כאילו הוא יעשה וישיג וכולי ובאמת תמיד האדם רוצה עוד ועוד. ולבסוף כאשר בודקים בסוף החיים מגלים שהאדם לא השיג אפילו לא חצי מהתוכניות שלו לכבוש את העולם.

כאשר האדם הוא ילד צעיר, אז הוא בטוח שכאשר הוא יהיה גדול יהיה לו טוב יותר, וכאשר הוא מתבגר הוא בטוח שאחרי הצבא יהיה לו טוב יותר, ואחרי הטיול יהיה לו טוב יותר, ואחרי הלימודים, ואחרי העבודה, ואחרי ההעלאה במשכורת, ואחרי החתונה, ואחרי הילדים, ואחרי שהם יגדלו, ואחרי שהם יעזבו את הבית וכולי, וכאשר הוא יהיה בפנסיה וכולי, עד שלבסוף האדם נשאר לו לאדם רק מעט זמן להבין שכילה את זמנו לריק. והכל מחמת זה שהאדם חי בזמן עתיד ולא חי בזמן הווה. ולכן חשוב לחנך גם ילדים קטנים לחשיבה חיובית, כי מוטב מוקדם מאשר מאוחר.

ובאמת אילו האדם באמת היה חי בזמן עתיד אמיתי הרי שהוא היה חושב על סוף החיים, ועל ידי זה הוא דווקא היה מפסיק לחיות בזמן עתיד אלא רק בזמן הווה. וכמו שהתבאר כי כאשר האדם זוכר שסופו למות וכי בכל מקרה בסוף הוא יגיע לאותה התחנה, אז הוא מאט את קצב הנסיעה ומאפשר לעצמו ליהנות יותר מהדרך, כי בסוף בכל מקרה תעצור ברמזור, אז למה לא ליהנות מהדרך ולמה להיות בלחץ?

וגם מהכיוון ההפוך, אילו האדם היה באמת חי בזמן עבר באמת ובאמת לומד מנסיון העבר של עצמו, הרי שהוא היה רואה שבאמת לעולם הוא לא יהיה מאושר אא"כ הוא יתחיל ליהנות בהווה מהרגע הזה בלי לחשוב על העתיד או על העבר. ובאמת מי שילמד מהנסיון של עצמו בעבר, הרי שגם הוא יתחיל לחיות יותר ויותר בזמן הווה בלבד.

וכמובן שגם זה אחד מהדברים הנפלאים שיש בעולם, שככל שהאדם באמת חושב יותר על העבר או על העתיד אז הוא דווקא חי את הרגע.

ואם נמשיך להתבונן, נראה גם כי כל החרדות שיש לאדם ולא משנה מהי רמת החרדה, כולם נגרמות בגלל דבר אחד בלבד, והוא כי האדם אינו חי בזמן הווה. כי מי שחי בזמן הווה אינו חרד מהעתיד. כי אם באמת יש לך בעיה, אז ממילא אין חרדה אלא בעיה אמיתית, ואם אין לך בעיה, אז ממילא למה לך לחיות בזמן עתיד של חרדה מהעתיד, או בזמן עבר דהיינו חרדה בגלל משהו שקרה לך בעבר. פשוט תחייה בזמן הווה.

והשלמות כמובן היא שהאדם יחיה טוב באמת וכמה שיותר שיחייה רק בזמן הווה. ולמה הכוונה? נניח לדוגמא שידעת כי עכשיו זה היום האחרון של חייך, אילו דברים היית עושה שאינך עושה היום? אלו בדיוק הדברים שנקראים לחיות בזמן הווה, כי אותם אתה עושה בשביל ההווה ולא בשביל העתיד, כי הרי אין עתיד, אתה מת מחר.

אילו ידעת שאתה מת מחר, האם היית רב היום עם אנשים, כועס היום על אנשים, עצבני על זה שמישהו עקף אותך, אמר לך, פגע בכבודך וכיו"ב? ברור שלא! אילו ידעת שהיום זה היום האחרון של חייך, הרי שהיית מעביר אותו בצורה הטובה ביותר.

אז למה בעצם לחכות ליום האחרון של חייך כאשר הוא יגיע, למה לא לחיות אותו כבר עכשיו כמה שאתה "כן" יכול?! ו

בנוסף, אף אחד לא מבטיח לך שתדע מתי היום האחרון של חייך! אף אחד שנהרג בתאונת דרכים לא כתב קודם לכן צוואה, ומי מתחייב לך שזה לא יקרה לך? אז למה שלא תחייה את הרגע הזה ותהנה ממנו כפי שהוא ברגע הזה ממש, שזהו כמובן שורש השמחה, ליהנות מהדברים כפי שהם ברגע הזה ממש, בלי שום קשר להווה או לעתיד.

והסיבה האמיתית לכך שיש לאדם אכזבות וחרדות, היא רק לטובתו ורק כדי להזכיר לו לחיות בזמן הווה. כי מי שחי בזמן הווה, הרי שהוא חי חיים טובים באמת והוא אינו חרד משום דבר ואינו מתאכזב משום דבר, כי הוא לא חי בגלל אתמול או בשביל מחר, הוא חי בשביל הרגע הזה וממילא אינו יכול להתאכזב מהעבר או להיות חרד מהעתיד.

והאכזבות שיש לאדם מטרתן היא אחת, לומר לאדם תחייה בזמן הווה. תחשוב שאין לך אלא את הרגע הזה בלבד! תתחיל התחלה חדשה, תתעלם מהעבר ותשכח את העתיד. תחייה את הרגע הזה הכי טוב שאתה יכול. כי העבר אין והעתיד עדיין וההווה עובר כהרף עין, אז נצל כל רגע בחכמה.

ולכן על האדם להתרגל לחיות בזמן הווה ולהתחיל התחלות חדשות ולחיות בכל רגע את החיים בצורה טובה באמת כאילו אין אתמול וכאילו אין מחר. וכמובן שאם קשה לך לעשות הכל, תמיד תבדוק מה אתה כן יכול לעשות, מהם הדברים הקטנים ביותר שאתה מסוגל לשלב בחייך שאתה עושה אותם בשביל העשייה עצמה, בלי קשר למחר. מהם הדברים אפילו הקטנים ביותר שאתה יכול להפסיק לעשות או לעשות פחות או לעשות שונה, כדי ליהנות מהם יותר בהווה בלי קשר לעתיד. תחייה בזמן הווה.

וגם על הדברים שאינך יכול לעשות ולחיות בזמן הווה, אף על פי כן, תמשיך לרצות לחיות אותם בזמן הווה. כי באמת אין לך אלא את הרגע הזה. ועל ידי זה שהאדם כל הזמן חושב כמה שיותר רק על הרגע הזה כמה שהוא יכול, ושוכח את העבר ואת העתיד, על ידי זה החיים שלו נהיים טובים באמת ופתאום כאשר הוא מסתכל אחורה, הוא פתאום אומר לעצמו, ואללה איך כל הזמן הזה עבר בלי ששמתי לב והכל היה כל כך טוב.

כי רק הדמיון של האדם גורם לו להילחץ מהעתיד ולסבול בהווה עבור העתיד. כי באמת כל אדם יכול על ידי מעט השכל שיש לו בקודקודו להבין בשניה אחת את השטות הזאת, שהאדם סובל בהווה ומפסיד את ההווה בשביל העתיד הלא ידוע, וכל חייו האדם מוותר עליהם בשביל מחר וכפי שהתבאר לעיל.

לסיכום: תמיד תבדוק מה אתה יכול כן לעשות בשביל הרגע הזה בלבד כמה שאתה כן יכול. אל תרצה משהו רק בגלל שרצית אותו בעבר, אל תעשה פעולה רק בגלל הכבר התחלת לעשות אותה, אל תחייה בזמן עבר! וגם אתה לא חייב לסבול בהווה בשביל העתיד הדמיוני שלך, כי ההווה קורה כרגע והעתיד לא בטוח שתגיע לשם. נסה כמה שיותר וכמה שאתה "כן" יכול לחיות בזמן הווה ועל ידי זה לא תתאכזב לעולם ותחייה חיים טובים באמת. בהצלחה.