הטוב ביהדות:

תחושת - קהילה: בשונה מן המצב, בחברה הבורגנית המודרנית, של "איש איש לנפשו" (המשפט האהוב ביותר, על מרבית בני המיליה היקר שלי = קרי, מצביעי מר"צ, חד"ש, "קדימה", "עבודה", מפלגות ירוקות למיניהן וכיו"ב) ו"אני ואפסי עוד", בחברה היהודית (במאמר זה: "חברה יהודית" = החברה היהודית המסורתית של עידן טרום - המדינה), היה כל איש ערב לחברו, כל ישראל ערבים זה לזה - לא רק במובן, של ערבות כספית, אלא גם ובעיקר בכך, שאשכרה אכפת לך, מהו מצבו של שכנך - שלא ירגיש בודד, שלא ירעב, שלא ישאר לבדו, בשבת ובחג...

השבת: כן - כן, היום הזה, שמצביעי מר"צ, קרוביהם וידידיהם - לרבות אני - עצמי, במשך מרבית שנות - חיי - נאבקים בו בכל כוחם ונלחמים נגדו מלחמת - חרמה, במאמץ אדיר ועצום, להפכו ל"יום שופינג" (בתהליך הפוך, אגב, לזה, שהפך את "ואשארנפ" ל"ושארנפ"... סתם, הערת - אגב) - תוך התעלמות מוחלטת מכך, שלמעשה, אין זה "חופש מדת", אלא שעבוד רוחני, ברמה האפלה ביותר. כי ממה נפשך - הנה, יצאנו ממצרים (אם באמת היינו שם או לא, מי כן ומי לא ומתי יצאנו ועם מי ואיך, זהו נושא להרבה דיונים מעניינים אמנם, אולם - אין לזה קשר, לנושא דנן; לצורך דיון זה, בואו נניח לרגע, שאכן היינו ויצאנו). הנה יצאנו ממצרים, מבית - עבדים, שם היה עלינו, לעבוד 24 / 7, בלא שום חירות שהיא, לשבת ולנוח. יצאנו ממצרים - ואולם, מצרים לא יצאה מאיתנו! והנה הוא, הנוגש הפנימי, עם שוטו מונף "לעבוד! לעבוד! האיטיות מן השטן! לעבוד! לעבוד! יש משכנתא לשלם, יש עדי - וי - די לקנות! לעבוד! לעבוד! ארבאייט מאכט פראיי! " - ואז, גם ביום השבת, מוצא עצמו האדם, נכפה ע"י עצמו, ע"י השטן הנוגש הסדיסט שבלבו - הוא, לשבת ולעמול - במקום, פשוט, לרבוץ במיטה ולנוח, יום אחד בשבוע! או שנחים מן העבודה - אז נוסעים לקניון! ושם יושבים בבית - הקפה - מסעדה, או הולכים לקולנוע, או קונים ב"הום - סנטר - טוי - סרז - אייס"... נו, ומה עם המלצרית, מה עם המאבטחת, מה עם איש - המכירות? להם לא מגיעה שבת, לבלותה עם חבריהם / בני - משפחתם?

אז באים תומכי - פתיחת - העסקים ואומרים, "מה אתה רוצה, הוא, את השבת שלו, יקבל ביום אחר! " אה, כן? והחברה שלו, גם היא תקבל, את ה"שבת שלה", באותו יום אחר, על - מנת שיוכלו לבלות יחדיו? (ואגב: בילוי, במשמעות של להיות יחדיו, של לעשות דברים בשניים - שתפיסת המושג "בילוי" בתור משהו, שחייב לכלול בתוכו, גם הוצאת כספים, היא תת - בעיה, כחלק מן הבעיה הבורגנית הכללית, של "כסף, כסף אובר אלס") והילדים של האם חד - ההורית, גם הם יקבלו, באותו יום מסויים, "שבת משלהם" מבית - הספר, על - מנת לבלותו עם אמם - שנכפתה לבוא ולעבוד, בשבת האמיתית - גם אם מתוך "בחירה", לכאורה - תחת שתוכל, לבלותה עם משפחתה?

ובנוסף לכל זאת: ברגע, שבעל - עסק מסויים, פותח בשבת - מיידית נכפה, באמצעות כך, גם מתחרהו לעשות כן - אחרת ימצא בנחיתות כלכלית מולו ויפסיד... במיוחד כעת, במצב הכלכלי הנוכחי. במיוחד עכשיו. אולם - גם ב"ימים קפיטליסטיים כתיקונם"...

רואים במה אתם תומכים, כשאתם מתגמלים בית - עסק, כזה או אחר, על עבודה בשבת?

או שנוסעים לטייל - ואז, בהכרח חוזים אנו, בסאגה בלתי - נגמרת כמדומה, של לחץ, מתח, פקקים, צעקות (האם על הילדים, הילדים על ההורים וכיו"ב מריעין - בישין), לחץ, מתח, ועוד ועוד...

והמנוחה, מה יהיה עליה?

וכך, מקץ יום - המנוחה, כשחוזרים סוף - כל - סוף מותשים הביתה - אח, עכשיו באמת זקוקים למנוחה!

זכויות בעלי - חיים: כי אכן, כל המושג, של "זכויות בעלי - חיים" ושל "צער בעלי - חיים", מקורו ביהדות. ניתן גם להיווכח בכך, בסיפורים יפהפיים כגון "שבת ביער", לדוגמא. ומן הראוי גם לציין, את פסיקת הרב מיכאל ברום, שכתב (באתר "כיפה"), בתשובה לשאלה בנושא, "בשולחן ערוך בחלק אבן העזר סימן י"א - י"ב נאמר שאסור לסרס את בעלי חיים הן בצורה ישירה והן ע"י סם אמנם ה"פתחי תשובה" מביא דעה שכאשר הבעל חי בסכנה והסם המסרס יכול להצילו הרי זה מותר ויש דעה שגם זה רק ע"י גוי. אבל כל זה כשמדובר בסכנת חי - ים אבל במקרה שהחתול אינו בסכנה הדבר אסור ואפילו אם החתול היה רק חולה ולא בסכנה הרי זה אסור כמבואר ב"באר היטב" סימן י'".

מן הראוי לזכור זאת, בתקופתנו אנו, הנבערת והאפלה, בה אפילו ארגונים, כגון "אנונימוס" (!), מטיפים לסירוס, עיקור וכיו"ב שקצים סדיסטיים ותועבות אפלות...

השמיטה: שמיטת - חובות מלאה - שעל כך כבר כתבתי, במאמרי "מיהו יהודי? ", מחדש דצמבר 2008.

אהבת - ההשכלה: בניגוד גמור, לשנאת - הידע ולהערצת - הבערות - המקובלות בקרב חוגי חזירות - הריאליטי, של רחוב - שנקין - את - ערוץ - 2 - בעב"ם - הרי באופן מסורתי, מאז ומתמיד היו היהודים מובילי אור - ההשכלה, בכל המקומות, בהם ישבו. גם באירופה הימיביניימית - כאשר רק אחוז קטן בלבד, מן האוכלוסיה הכללית, ידע לקרוא ואחוז קטן עוד יותר מאלה, היה מסוגל לכתוב - אצל היהודים תמיד היה מספר רב (גם אם, כמובן, פחות מאשר בכל חברה מודרנית), של יודעי - קרוא ואפילו, של יודעי - כתוב. גם בימי - הביניים וגם בעת החדשה המוקדמת באירופה, היו הנשים היהודיות, משכילות לאין - שיעור יותר, משכנותיהן הנוצריות. רק במרוצת מאה וחמישים ~ מאתיים השנה האחרונות, הדביקו עמי - אירופה האחרים את הפער. כי במקורו של דבר, אכן היה, עם ישראל, עם הספר - במלוא - מובן - המלה!

והיום מה? כמה מבנותיה ומבניה, של החברה הישראלית החילונית, מטריחים עצמם לקרוא (ולא, אין הכוונה רק ל"לאישה"!) ? עשרה אחוזים, במקרה הטוב ביותר?

מן - הסתם, אפילו זה לא. ספרות יפה - זרה להם, לבניו ולבנותיו, של המילייה ה"יקר" שלי, למעריצי - הבערות ושונאי - הידע, באופן כמעט ומוחלט. כי מה - יש ערוץ 20! שפרה מול בובליל! שעל כך כבר כתבתי, במאמרי מחדש דצמבר 2008, "מביאליק לשפרה, דרך נינט"...

הרע שביהדות:

הגזענות: בעיניי, לבחור בן / בת - זוג, לבחור אהבה, לפי מוצא לאומ (נ) י, לפי דת או עדה, הוא דבר נתעב מעל ומעבר למלים. ולהפריד בין אוהבים, הוא - חד - משמעית! - הפשע החמור ביותר, שניתן, בכלל, להעלות על הדעת. הרוע המוחלט והטהור.

ובכלל: הגזענות היהודית המתבדלת - כפי שהיא באה לידי - ביטוי (למשל) בפרשה התנ"כית המתועבת "פנחס", בספר פסוקי - השטן "עזרא", בחיבור הנתעב "ספר הכוזרי", בבברברת הסוכנותית על "התבוללות", כביכול, או באי - אלו כתבים, מבית - מדרשה, של הסופרת הכתומה נעמי רגן - מעוררת בי, תמיד עוררה בי ולנצח תעורר בי, תיעוב מוחלט, המשולב בבחילה עזה. למשפטים מסוג "הטוב בגויים הרוג", אין ולעולם לא תהיה לי, שום סובלנות שהיא משום סוג שהוא.

הצביעות: אז מה, אם יש שנת שמיטה? יש "היתר - עסקה"... ו"היתר - מכירה"... אז מה, אם יש שבת? יש "שעון - שבת"... ו"מנגנון - שבת"...

אלהים, הרי, יושב לו בשמיים והשמיים הם למעלה. אז אם נגניב כל - מיני דברים, מתחת לשלחן, אלהים לא יראה, אז זה בסדר.

חבר'הלך

את מי לעזאזל אתם מרמים פה? הא?

חלאס כבר, די עם זה.

הסקסיזם וההומופוביה: שהדברים ידועים... למשל, רק לאחרונה ראיתי, ציטוט שאלה של בחורה דתיה, המודאגת כי קיימה יחסי - מין כרווקה - שמא בעלה - לעתיד יוטרד מכך, ש"לא הוא עשאה כלי".

את כלי?!? את אדם! אדם, יצור ריבוני ושווה - ערך לגבר, לא "כלי - קיבול"!

ובדומה לכך ההומופוביה - והקווירופוביה, והלסבופוביה, והטראנסופוביה, והביפוביה...

הקנאות הדתית, במשולב עם החטטנות והליכת - הרכיל: האם באמת יש צורך, לפרט למה כוונתי בכך? הרי הדברים ידועים.

כריתת - הערלה ("ברית - המילה") : הטלה זו של מום בתינוקות רכים, בשם פנאטיות דתית חשוכה וטרוריזם חברתי אפל, הינה בגדר פשע, שכבר מזמן צריך היה להעביר מן העולם, בכל הכוח החוקי הדרוש לכך. זוהי התעללות מפלצתית בחסרי - ישע ואין עליה כפרה - אם אדם מבוגר, חפץ להטיל בעצמו מום, זוהי החלטתו שלו החולנית; ואולם, בילדים?! בתינוקות?!?

אתם מטילים בתינוקות, מום מפלצתי, תוך התעלמות מצריחותיהם - ואחרי זה, עוד מציגים עצמכם, כמגיני - הילדים?!?

ההתנגדות למיניות: אין דרך לברוח מזה: היהדות (ממש כדתות המונותאיסטיות האחרות, כמו גם הדתות, שבמקורן בהודו) היא דת נקרופילית. עורכת אין - ספור טקסים, לכבד ולהלל ולקלס את המוות (!) - אולם מפחדת, פחד חולני של - ממש, מן החיים וממייצגיהם: המין והרומנטיקה. וכתוצאה מכך, בעוד שכלי - נשק (מביאי - מוות), נחשבים למחזה הולם ברחוב - על חשיפת איברי - מין (מביאי - חיים), תעצרך המשטרה...

אין שום דרך להתכחש לכך: במובן הזה, יהדות היא מחלה.

ולפיכך, משימתנו במאה הנוכחית, מוכרחה להיות: ניקוי היהדות מכל הרע שבה, לצד שימור הטוב.

ויש הרבה מאד טוב ביהדות.

צריך פשוט לנקות.