אהלן
המכתב הזה הוא בעיקר לעצמי לעשות לעצמי קצת סדר במה שנקרא לחיות. וכיוון שסוג הקושי - תסכול, שמתעורר בי כאני פוגשת אותך הוא מוכר וידוע לי גם ממפגשים אחרים, החלטתי בעצם להשתמש בך כדי לעזור לעצמי להבין כמה דברים. ברגע זה אני גם לא בטוחה שזה המכתב שתקרא, כי באמת אין לי מושג לאיזה כיוון זה יתפוס.
לפני הכל, אין לכל מה שיכתב שום קשר אישי או הגנה על מישהו. אילו הם פשוט הרהורים שיש בתוכי כל פעם שאני פוגשת אדם עם מלא פוטנציאל להיות יצירתי שמח ומאושר, שיוצר לעצמו קשיים דאגות וכו יותר משאר הדברים.
אז נתחיל מהמילה רוח - "אה - את רוחנית" כאילו שזה סוג, או של מחלה מוזרה, או סוג של אנשים שלא ממש קשורים לשאר האנשים.
אז מה זה בעצם רוחני?
לפחות למיטב הבנתי. רוחני נובע מהמילה רוח - כלומר ההבנה שיש בנו רוח נוסף למה שאנחנו רואים - החומר.
ותפיסת העולם שלי שנבנתה על היגיון, בדיקה, ספק ובעיקר חיפוש מסיבי לאיזשהוא היגיון לעולם המטורף הזה, אומרת שהרוח בעצם יוצרת את החומר ולא להיפך.
אני יכולה עכשיו להביא עשרות הסברים למשפט הזה, אבל כרגע לא ממש בא לי.
נראה לי שרק אם נחשוב לרגע, אז אין אופציה אחרת. מחשבה קודמת לכל דבר שנוצר. לפחות במה שאנחנו רואים שיצרנו בחיינו אנו, אז מן הסתם זה ככה מאז ומתמיד, הרוח - מחשבה - מה שלא נראה לעין הרגילה יצר את החומר. ומכאן לכל אחד מאתנו, בשל נסיבות חייו ומבנה אישיותו, יש איזשהיא השקפת עולם בסיסית שמנהלת את דרך מחשבותיו - במילים שנוח לי יותר להשתמש - מערכת אמונות.
ומכיוון שכל ההסתכלות שלנו על העולם - מבפנים החוצה, מבוססת על מערכת אמונות שלנו - זאת אומרת שזה רק אמונה, ואמונה אם לא משרתת אותנו יותר ניתן לשנות. קצת תרגול, רכוז, רגש ובחירה - וזה קורה. ואם תשים לב בחיים שלך, שינית לפחות פעם אחת בחייך תפיסה כזו או אחרת - ובעקבותיה משהו גם במציאות שלך השתנה.
אני חושבת שכל אדם בר דעת אם רק יתן מחשבה לזה שיש בו יותר מאשר גוש בשר בסיסי, צרכים פיזיים והשרדות, יבין שיש נפש, רוח, נשמה, או כל דבר אחר שרוצים לקרוא לדבר העלום הזה שלא ניתן לראותו אבל אין ספק שהוא קיים.
מה זה מבנה אישיות?
איך זה קורה, שלאחד מבנה תמים לשני חשדן לשלישי כוחני שקרן אוהב רך קשה, וכו' בלי סוף כמעט?
אז אני משערת שבנקודה זו אנחנו יכולים להסכים שיש בנו משהו לא נראה, שמנהל את חיינו. ואם נמשיך צעד נוסף אז נראה שלאנשים מצליחים, יש לא כל כך מזל, כמו איזשהיא גישה אופטימית ביחס לנקודה שבה הם מרגישים מצליחים בחיים, ונראה לי שאנחנו יכולים גם להסכים שלכל אחד מדד ההצלחה שלו.
דרך אגב, לדעתי לפחות מדד ההצלחה, ברוב במקרים, בשלב הראשון של חיינו, מותנה על ידי מה שהחברה קובעת מפעם לפעם כמדד להצלחה - כסף, מעמד, להיות עורך דין, רופא ועוד. ובעצם אמונה משתנה כאשר האדם הגשים את מה שנראה בענייו כמדד להצלחה, ואז נשאר אומלל. בטח יש לך כמה דוגמאות כאלה מסביבך.
לכן הדבר הכי הגיוני הוא דווקא להתנסות בעיסוקים שונים במהלך החיים, ולאו דווקא לדבוק בכוח בעיסוק שכבר מזמן לא מרתק ומאתגר אותנו. מה יהיה יותר הגיוני נניח בחיים שלך, להמשיך בעיסוק שלא גורם לך הנאה, או לחפש ולהתנסות באתגרים אחרים?
ואני משוכנעת שהתשובה המיידית שלך תהיה: בטח לא להשאר במשהו שלא גורם הנאה ושמחה. אבל מיד אחרי המחשבה הזו, בלי אפילו שתרגיש נכנס 'ההיגיון' קול החברה, קול ההורים, החברים, לא משנה איזה קול - הקול שכבר מזמן שכחנו של מי הוא (איפה זה התחיל) שאומר, "אבל רגע, אתה לא יכול לעשות מה שאתה רוצה בחיים. מה קרה לך? ומה מבטיח לך שתצליח? ומה יהיה אם תכשל? מאיפה יגיע הכסף איך נתפרנס? יש לך כבר משהו בטוח, תשאר שם - תן לחולמים לחפש הנאה".
והאשליה הכי גדולה שלנו, זה 'הבטוח'. העסק שאנחנו עובדים בו לא יכול להתמוטט? משהו לא צפוי לא יכול לקרות? הרי זה קורה כל יום. והנסיון שלנו למצוא ביטחון בכל מיני דברים הוא פשוט אשליה. הבית שלנו יכול להשרף ובימינו פשוט להתפוצץ, המדינה יכולה להתמוטט, ועוד ועוד.
מה יש לנו בטוח באמת?
המסקנה שלך לאחר מחשבה, אולי אפילו מייד חייבת להיות, שהדבר היחיד שבאמת אתה יכול להיות בטוח בו, הם החיים שלך, כלומר אתה ומה שאתה יוצר - כמובן כל אחד מאיתנו.
ומפה אם מתחילים באמת לחשוב ככה, מגלים משהו מאד מעניין - כמה אנרגיה וכוח מתבזבז, ממש כמו מים שזורמים לביוב, על דאגות ומחשבות - למה יהיה? ולמה עוד רע שיכול להשתבש. והנה מערכות כלכליות מתמוטטות, מיליארדים נעלמו ברחבי העולם הוירטואלי, אנחנו על סף עידן של שינוי מהותי של תפיסת כסף וכוח, והכל מתחיל להיות ממש לא בטוח. פשוט ככה זה, אילו החיים - מלאים הפתעות, ובדרך כלל ברגע שאנחנו הכי לא מצפים להם, למרות כל ההכנות ה'בטוחות' וה'חוזים' שחתמנו.
אז מבחינתי ברגע שהבנתי שאין בטחון בחיים, ותאמין לי קרו לי הרבה דברים לא פשוטים, ניסיתי למצוא היגיון אחר. ההיגיון הזה מתחיל בזה שבאמת אין על מי או מה לסמוך - רק עלי. ואז הוא ממשיך מתוך רצון לחסוך בבזבוז אנרגיה לשני דברים שאני מתאמנת כל הזמן בליישם אותם:
1.להפוך את החיים שלי ליותר שמחים ויצירתיים.
2.ללמוד כל הזמן יותר ויותר לשמוע את הקול הפנימי שלי - הדבר היחיד הבטוח, גם כשהוא טועה.
להקשיב לגוף
ואיך אני עושה את זה? פשוט (אני לא כל הזמן זוכרת כמובן), מקשיבה לתחושות שלי. הגוף שלי מספר לי הכל. אם אני מרגישה רע בנושא מסוים אני זזה, אם אני מרגישה מבפנים שקט, שמחה וכו', זה הדבר הנכון עבורי באותה נקודת זמן, ובאמת שלא צריך להיות אשה בשביל להרגיש את איתותי הגוף שלנו, אלא רק להסכים שבאמת זה הדבר היחיד שיכול להנחות אותנו.
וכשהגוף חולה, זה ברור מכל מה שנאמר שזה תוצאה של מחשבה מוטעית לגבינו. והגוף מאותת בצורה חזקה על משהו שלא הקשבנו הרבה קודם.
אז כדי להתחיל לסכם
יש לנו רק אותנו. יש בתוכנו רוח שמנחה אותנו דרך הגוף החומרי, ולכל זה מן הסתם יש מטרה שאנחנו לא ממש יודעים מה היא, וכרגע זה לא ממש חשוב.
מה שכן חשוב לדעתי, זה להבין שכל מה שקורה לנו בחיים, במקום לפחד ממנו ולנסות להשמר שלא יקרה לנו עוד, יהיה יותר יעיל לראות שבמה שקרה לנו היה אתגר לגדילה. כי אם שרדנו, מן הסתם התחזקנו. מפני שהחיים הם דינמיים אנוחנו או מתחזקים או נחלשים - אין סטטוס קוו.
עכשיו במה ש'קורה' לנו אנחנו אמורים לראות את האחריות שלנו בענין, ואת אוסף הבחירות שלנו, אז מה יעזור חוזה כזה או אחר.
ודרך אגב סיפור קצר שקרה רק לפני שנה - בעלי לשעבר נפטר (באופן מאד מפתיע וצעיר למדי), והשאיר אחריו לא מעט רכוש. הוא השאיר אחריו צוואה מאד ברורה, שנכתבה לפי כל הכללים והאישורים, ואתה חושב שזה מנע מכל מיני גורמים לתבוע ולעשות בלגנים, ואפילו לזכות? שלא נדבר על שכר טרחה בסכומים גדולים שהלכו לעורכי דין אגרות וכו'?
אז באמת ששום דבר לא בטוח חוץ מאשר אנחנו. ואם נלמד יותר להתייחס אחד לשני בחיבה ובחיוב, הרי העולם ישתנה מעצמו, נכון? ואתה יודע, כולנו באותו מקום מנסים לחיות באושר ולשמור על עצמנו, ואדם 'רע' זה אדם שמאד רע לו עם עצמו, זה הכל.
ומה שנשאר, בעיני הכי חשוב, ללמוד כל יום משהו חדש על עצמנו והעולם. הדבר היחיד החשוב, זה צמיחה, התפתחות, ושמחת הגילוי בדיוק כמו הילדים.
אז אני יודעת שמה שכתבתי משאיר סימני שאלה חדשים, אבל זה 'רוחניות' להוריד את הרוח לחומר וזהו.
אני אשמח מאד אם תשאל שאלות, או 'תתווכח' איתי. אשמח לכל אתגר.
ומילה אישית לסיום - אני מאד מחבבת את מי שאתה, אפילו מאד מבינה מאיפה אתה פועל, לא לוקחת את זה אישית, ובנוסף רואה איך בסיבוב מחשבה אחת בחייך אתה הופך את החיים שלך לחגיגה לפחות רוב הזמן.
תודה על ההקשבה.
ליבי רם - מקימת מרכז שבע ביפו. מלווה תהליכי התפתחות אישית גשמית ורוחנית. חוקרת מציאות ונפש האדם (בעיקר דרך נפשה שלה). מטפלת מנחה קבוצות ומורה כ 20 שנה בתחומי הריפוי האלטרנטיבי
יוני
050-3331-331