אמר רבי נחמן מברסלב אל תִּכָּנֵס עִם פִּתּוּיֶיךָ בְּטוֹעֵן וְנִטְעָן, כִּי אֲרִיכַת הַרְגָּשַׁת הַחוֹשֵׁב, אֲפִלּוּ לִבְחִינַת הַשּׁוֹלֵל, תִּפְעַל הַגְבָּרַת הַחֵפֵץ וְתִתְהַפֵּךְ הָרָצוֹן אֵלָיו. ונסביר את דבריו. אל תיכנס עם הפיתויים שלך בטוען ונטען, היינו אל תנהל משא ומתן עם היצר הרע שבך שמפתה אותך לעשות רע, אלא תתעלם ממנו לגמרי. ולמה אסור לך לנהל משא ומתן עם הרע שבך? כי כאשר אתה מאריך את המחשבה שלך בעניין של הרע, אפילו כדי לשלול אותו וכדי להסביר לו למה הוא רע, הדבר הזה גורם לאדם להגברת רצונו את אותו הרע, עד כדי סיכון בהפיכה לחלוטין של הרצון של האדם מטוב לרע.

כאשר הרע בא אליך באיזו מחשבה שלילית ואתה מתחיל לנהל איתו משא ומתן, דהיינו לנסות להסביר לעצמך למה זה רע וכולי, גם שכוונתך טובה ואתה רוצה להסביר לעצמך למה הרע הוא רע, למרות זאת אסור לך לנהל שום משא ומתן עם הרע. כי אם תקשיב לטיעונים של הרע, לא משנה כמה ברור לך שזה רע, כאשר מנהלים משא ומתן עם הרע, הוא יכול להתגבר על האדם וליצור לגיטימציה אצלו לעשות את אותה הפעולה השגויה. כי כדי לענות לו, צריך להבין אותו. וכאשר מבינים אותו, חושבים כמוהו. ומשם הדרך לטעות מאוד קצרה. ולכן, כאשר הרע מנסה לקחת אותך להיכן שהוא, הדבר היחיד שעליך לעשות הוא טוב. הרע כבר יעלם מעצמו.

ונשאלת השאלה, מאחר שהאדם אינו מנהל משא ומתן עם הרע, אז כיצד הוא יוכל לדעת אולי הוא טועה? אז קודם כל השאלה הזאת בעצמה מחזקת את הסיבה ללמה לא לנהל משא ומתן עם הרע. כי כאשר תנהל איתו משא ומתן, אולי הוא יצליח לעשות עליך מניפולציה ולגרום לך לראות את הרע כטוב. אך עדיין נשאלת השאלה, כיצד בעצם נדע מהו הרע אם לא ננהל משא ומתן?

והתשובה לשאלה הזאת, היא כי כל אדם בתוך תוכו יודע טוב מאוד מהו הטוב ומהו הפחות טוב. כאשר יש לך התלבטות לגבי משהו האם הוא טוב או לו ומהצד השני יש לך משהו שהוא בטוח טוב, פשוט לך על בטוח. עדיף לעשות משהו שהוא בטוח לא רע, מאשר לעשות משהו שהוא אולי רע.

כאשר יש לך שתי אפשרויות, תשאל את עצמך על כל אחת מהאפשרויות את השאלה הבאה: האם יכול להיות שהאפשרות הזאת מומלצת על ידי הרע? אם לא, אז כנראה שהיא האפשרות הטובה והשניה פחות טובה.

אם שתי האפשרויות נראות לך טובות באותה המידה, ממילא אין טעם להתלבט, פשוט תבחר אקראית את אחת מהאפשרויות. אך אם יש לך מספר אפשרויות ואחת נראית לך טובה יותר מאשר האחרות, בחר בה.

חשוב על כך, שאין לך אלא את הרגע הזה בלבד. כי עיקר הקושי של האדם להחליט, נובע מכך שהוא מתלבט מה יהיה בעוד רגע, אולי בעוד רגע הוא יגלה שהוא טעה. אבל זו שטות גמורה. אין לך אלא את הרגע הזה בלבד. מה נראה לך הכי נכון לעשות כרגע. אתה לא יכול לסבך את עצמך בכל מיני מניפולציות שאולי פתאום תגלה שהאפשרות הפחות טובה היא דווקא היותר טובה. עליך לעשות את מה שנראה לך טוב כרגע.

לסיכום: אסור לנהל משא ומתן עם הרע. ברגע שהבנת בתוכך שמשהו מסוים הוא רע, החל מאותו הרגע אינך חושב עליו, אינך מנסה לבדוק אולי הוא לא רע ואינך מנסה לשכנע את עצמך אפילו לא לעשות אותו. אתה פשוט לא עושה אותו וזהו. במקומו אתה עושה משהו אחר. אחרי שהחלטת שמשהו מסוים לא מתאים לך, אתה לא מנהל שום משא ומתן עם הרע. אם יש לו בעיה, שיתסדר לבד בכוחות עצמו. לך יש תפקיד אחד בלבד. תפקידך הוא לעשות טוב. הרע כבר יתבטל ממילא. בהצלחה.

אַתָּה עֲשֵׂה טוֹב... וּכְשֶׁתַּעֲסֹק וְתַתְמִיד... אֲזַי הַטּוֹב יִשָּׁאֵר וְהָרַע מִמֵּילָא יִתְבַּטֵּל

תתעלם מהרע עד שהוא יתייאש ממך ויעזוב אותך לגמרי!

פַּעַם אַחַת עָמְדוּ לְפָנָיו אֲנָשָׁיו, וּבָא עָרֵל אֶחָד מֵהָאַנְשֵׁי חַיִל הָעַכּוּ"ם הָעוֹמְדִים בֵּינֵינוּ וְדָפַק עַל הַחַלּוֹן וְשָׁאַל יֵשׁ כָּאן אֶחָד מֵאַנְשֵׁי חַיִל? הֱשִׁיבוּהוּ לָאו, אֵין כָּאן אֶחָד מֵהֶם וְהָלַךְ לוֹ. אַחַר כָּךְ אַחַר אֵיזֶה שָׁעָה חָזַר וּבָא וְדָפַק עַל הַחַלּוֹן יוֹתֵר, וְשָׁאַל אִם יֵשׁ כָּאן אֶחָד מֵאַנְשֵׁי חַיִל.

עָנָה רַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה כָּךְ הוּא הַיֵּצֶר הָרָע שֶׁלָּכֶם, שֶׁבִּתְחִלָּה בָּא וְדוֹפֵק עַל הָאָדָם וּכְשֶׁפּוֹנִין ערֶף מִמֶּנּוּ וּמְשִׁיבִין אֵין כָּאן אֶחָד מֵחֵילוֹתָיו וּמְסַלְּקִין אוֹתוֹ וְאָז הוֹלֵךְ לוֹ, וְאַף עַל פִּי כֵן אַחַר כָּךְ חוֹזֵר וּבָא וְדוֹפֵק עַל הָאָדָם אַף עַל פִּי שֶּׁכְּבַר סִלְּקוּהוּ וְהֱשִׁיבוּהוּ אֵין כָּאן אֶחָד מֵחֵילוֹתָיו, שֶׁאֵין לוֹ וּלְחֵילוֹתָיו מָקוֹם כָּאן, אַף עַל פִּי כֵן אֵינוֹ נִמְנָע לָבוֹא עוֹד פַּעַם אַחַר פַּעַם, וּצְרִיכִין לְגָרְשׁוֹ בְּכָל פַּעַם עַד שֶׁיִּסְתַּלֵּק לְגַמְרֵי.

וְעַיֵּן בְּמָקוֹם אַחֵר מִזֶּה שֶׁצְּרִיכִין לִהְיוֹת עַקְשָׁן גָּדוֹל כְּנֶגְדּוֹ פַּעַם אַחַר פַּעַם וַאֲפִלּוּ מֵאָה פְּעָמִים וְיוֹתֵר, וְאָז אִם יִהְיֶה חָזָק כְּנֶגְדּוֹ כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים יִזְכֶּה לְסַלְּקוֹ לְגַמְרֵי.

וְזֶה עֵצָה נִפְלָאָה לְכָל דָּבָר כִּי כַּמָּה פְּעָמִים מְבַלְבְּלִין הַמַּחֲשָׁבוֹת מְאד, וְכָל מַה שֶּׁרוֹצִים לִדְחוֹתָם בְּאֵיזֶה דְּחִיוֹת הֵם מְבַלְבְּלִין יוֹתֵר וְיוֹתֵר, וְעִקַּר הָעֵצָה לִבְלִי לְהַתְחִיל לַחֲשׁב בָּהֶם כְּלָל, וּלְסַלֵּק דַּעְתּוֹ מֵהֶם לְגַמְרֵי, וְלַעֲשׂוֹת אֶת שֶׁלּוֹ בַּמֶּה שֶׁהוּא עוֹסֵק:

הַיֵּצֶר הָרָע נוֹקֵשׁ בָּאָדָם בְּכָל פַּעַם וּמְעוֹרְרוֹ לְמַה שֶּׁמְּעוֹרְרוֹ. וְאַף אִם אֵין הָאָדָם שׁוֹמֵעַ לוֹ וּפוֹנֶה ערֶף מִמֶּנּוּ, אַף עַל פִּי כֵן הוּא נוֹקֵשׁ בּוֹ עוֹד פַּעַם שֵׁנִי וּשְׁלִישִׁי וּרְבִיעִי וְיוֹתֵר. אֲבָל אִם הָאָדָם הוּא חָזָק בְּדַעְתּוֹ וְעַקְשָׁן נֶגֶד הַיֵּצֶר הָרָע, וְאֵינוֹ פּוֹנֶה אֵלָיו כְּלָל, אֲזַי הַיֵּצֶר הָרָע מִסְתַּלֵּק וְהוֹלֵךְ לוֹ. וְכֵן..., בְּעִנְיַן הַמַּחֲשָׁבוֹת הַבָּאִים לְבַלְבֵּל, הוּא מַמָּשׁ כַּנַּ"ל, שֶׁהַמַּחֲשָׁבָה בָּאָה כַּמָּה פְּעָמִים, פַּעַם אַחַר פַּעַם, לְבַלְבֵּל וְצָרִיךְ לִהְיוֹת חָזָק לִבְלִי לְהִסְתַּכֵּל עָלֶיהָ כְּלָל בְּשׁוּם אפֶן, וַאֲזַי תִּסְתַּלֵּק