הנפילות הן חלק מהחיים ובכל דרגה עד שמתמקמים בדרגה כל הזמן נופלים עד שמתחילים לטפס לדרגה גבוהה יותר וזהו אופן ההתפתחות. ואף עיסוק מופרז בעניין הרגע עלול לבזבז את הרגע. במצב כזה במקום להיכנס למלכוד 22, האדם יכול לצאת גם מזה בשלום.

כתוב בתלמוד: אם אין אדם שוכח מה שלמד, אם - כן היה לומד כל התורה כולה ואחר - כך היה הולך בטל, והבטלה מביאה לידי שעמום ולידי עבירה (כתובות נט, ב) הדבר נכון גם לגבי תחום כמו לימודים שהאדם עמל וכדי שהלימוד יישמר הכי טוב - כל רגע חשוב.

והפתרון הוא כל רגע חשוב באותה מידה לשמור את הדברים יותר טוב ופחות סיכוי שיישכח ויותר סיכוי שייקלט וכן, יותר סיכוי שייטמע לשימוש בחיי היום יום. בנוסף לכך, יש לאדם יותר סיכוי להצליח ולרכוש יותר ידיעות ע"י רגע יכול להיווצר רצף חזק. והאדם לא צריך לחשוש מנפילות ולהיות חזק בכל רגע.

ולכן, כל רגע חשוב באותה מידה כי כל רגע של נחישות חזקה יותר כך האדם ייצור לעצמו דחיפה חזקה יותר ורצון חזק להשקיע יותר=הצלחה גדולה יותר=חידושים מרתקים שהאדם טרם ראה=לא עוזב את הלימוד מרצון. ולכן, כל רגע חשוב ליצירה.

*

טוב כל רגע לעשות התחלה חדשה, לכן כל רגע הוא התחלה בפני עצמו וזוהי חשיבות גדולה להתחלה חדשה בכל פעם. כל רגע להתחיל באותה ההתלהבות ובאותו הרצון לעשות את הדברים. לכן, כל רגע חשוב וכל רגע מביא התקדמות בדברים.

החשיבות של הרגע היא לאורך טווח של שנים, כי הדברים שהאדם עושה מתחילים מרגע אחד, רגע אחד ואחריו עוד רגע שמבהיר טיפה את התמונה ועוד רגע שמוסיף עוד ידיעה ועוד רגע שנותן פתח למיומנות ועוד רגעים שנותנים לאדם יכולות חדשות.

למרות שהרגע נראה כסתמי אין הוא כך, כי כל רגע הוא פיקסל אחד מתמונה אחת גדולה, וכל רגע מטה את הכף.

למרות שרגע אחד נדמה לסתמי, כל רגע חשוב, כי רגע אחד מוביל לרגע השני והרגע השני לשלישי וכו'. כי הגוונים בין הרגעים הם דקים. רגע עובר והאדם אומר לעצמו לעשות דבר מסויים בהחלטה נחושה הרגע השני מושפע מהרגע הראשון והרגע השני הוא תחילת המעשה תחילת הרגע השלישי בונה התמדה ברגעים הבאים אחריו כי כל רגע יוצר שרשרת.

והרצף הזה יוצר סיכוי גדול יותר להצליח בתחום מסויים כי מספיק רגע אחד כדי להסתכל בפרספקטיבה שונה על הדברים. ואי אפשר לדעת מה שווה הרגע הזה, אולי הרגע הזה יוביל למשהו חדש שלא היה צפוי? אי אפשר לדעת כמה הרגע הזה שווה. אבל אפשר לדעת אם האדם לא ניצל את הרגע הזה הוא ניצל 0%. אבל, אם האדם ניצל את הרגע אי אפשר לדעת מה הערך של הרגע הזה.

*

הרגע החשוב הוא הרגע הזה מאחר והוא מקדם את המגמות בחיים ויוצר רצף, רגע אחד יוצר רצף עם הרגע הבא והם נפגשים בסופו של דבר, ומתווספים לחבית אחת גדולה.

הרגע מקדם את המגמות בחיים ולמרות שיש ניואנסים בין רגע אחד למשנהו מספיקה החלטה נחושה כדי להצעיד את האדם לעתיד טוב יותר. כי גם עצים לא צומחים בין רגע, אבל בכל רגע יש צמיחה וככל שהאדם מתמיד בכל רגע, לכל רגע יש תפקיד בצמיחה של האדם וכל הבנה מתחילה מרגע אחד.

*

מה טוב ברגע הזה? הרגע הזה מוביל את המגמה לדברים, כפי שנאמר מעשיך יקרבו ומעשיך ירחקוך, וכן, יש הקונה עולמו בשעה אחת. מספיקה החלטה אחת של רגע כדי להוביל לדברים הנכונים.

*

בכל רגע ניתן להסתכל על הדברים בפרספקטיבה אחרת לכאורה, וגם כאן יכולה להישאל השאלה, האם רגע אחד חשוב? אפשר להביא חומר מחשבה מהרעיון הבא: נניח שאדם הסתכל לרגע וראה על הרצפה שטר של 100 ש"ח והוא לא בטוח אם זו חתיכת נייר, האם הוא יבדוק לראות האם זה כסף או שילך הלאה? ואולי נפלו לו מהארנק?

והרגע שיש כרגע, אולי הוא דבר מכריע כרגע? לעתים נראה לאדם שאין לרגע חשיבות והיא אפסית. אבל השאלה היא מתוך כמה רגעים רגע אחד היה חשוב? אם שמים לב רואים שרגע אחד יכול להכריע את הכף אם לעשות משהו או לא. הרגע הוא הגוון המטעה של הדברים. יש כחול ויש כחול בהיר יותר באופן שלא ניתן להבחין.

כך אותו הדבר המחשבה של האדם היא יכולה להיראות כעוד מחשבה זניחה, רגע זניח, אבל עוד רגע אחד וכבר עוד טיפה משתנה הגוון. אבל רגע לאחר רגע והדברים בסופו של דבר מטעים. ומהיכן החל השינוי? רגע אחד.

ואולי הרגע תגיע תובנה חדשה שלא הייתה קודם? לכאורה הסיכוי הוא אפסי. אבל בשטח, מה קורה? האדם לומד משהו ומשפר את הדברים. איך הוא משפר אותם? רגע אחד ויש כבר גוון שונה אבל לא מרגישים, ועוד רגע אחד, ולא מרגישים. אם האדם ייקח את כל הזמן שבזבז לריק הוא יגלה עולם ומלואו. ואין צורך להיות עצוב מזה, כי לא הייתה הבנה באותו הרגע. אפשר לשמוח ברגעים הבאים כולל הרגע הזה.

הדבר דומה לצמח שגדל לאט לאט, על פניו לא רואים את הצמיחה אבל, הצמח צומח. כך הדבר עם צמיחה אישית של האדם, כל רגע חשוב וכל רגע מוביל לרגע הבא. כל רגע נותן כוח לרגע הבא.

*

אחד הדברים המחזקים לדעתי הוא ללכת עם הדברים שאוהבים עד הסוף ללא פחד ולעשות אותם הכי טוב שיכולים זאת הבנת המפתח.

משם עניין סדר היום, רושמים הכל ללא וויתורים, וככה גם החשיבה יותר מסודרת ויותר סדר בראש.

ואח"כ הולכים עם זה עד הסוף.

ובעצם האפקטיביות של הדברים נובעת מכך שהאדם יודע יותר טוב לקשר בין סיבה לתוצאה.

השאלות שמזכירה לאדם את העניין הזה הן: למה אני עושה את מה שאני עושה? מה המטרה של הדבר שאני עושה?

מה ההשלכות העתידיות של מה שאני עושה? וכל מעשה הכי קטן, וכן, כל רגע הכי קטן משפיע על הרגעים אחריו.

ומתוך שיקול דעת נכון מתמקמים לפי הדברים כפי שהם.

וכאשר האדם אמיתי עם עצמו בדרך הזו הוא מרגיש שהוא עשה מספיק ושלם עם עצמו.

יש סברא שאומרת שמחשבה חיובית גדולה פי כמה ממחשבה שלילית אז עדיף כמה שיותר טוב