הטיפשים חושבים שהסיבה שבגללה הם לא חווים את הקירבה לאלוהים בעולם הזה, הוא הגוף והשכל שהוא צמצום, אבל הם לא קולטים שגם הנשמה היא גוף, דהיינו היא צמצום וביטוי של משהו גדול ממנה, כי גם היא לא השלם...

הדתיים מפנטזים על גן עדן, אבל האם מישהו טרח לבדוק מה יש באותו גן עדן מפורסם שכולם עובדים כ"כ קשה בשבילו?

האם ליהנות מזיו השכינה או ללמוד תורה עם אלוהים = אושר? או שאולי עצם זה שגם בגן עדן, האדם קיים כנשמה / ישות עצמאית שנפרדת מהשלם, ונהנה מדבר חיצוני לו, פירושו שיש לו חיסרון שהוא רוצה למלא ושאז זה בעצם לא שונה בכלל מהעולם הזה, שגם בו ההנאה היא פונקציה של מילוי חיסרון?

ואם השלמות= אלוהים, זה אומר שכל דבר פחות מאלוהים= חסר, אז בהנחה שהאדם לא מגיע לדרגת אלוהים בחיים, כיצד גן עדן משפר את מצבו?

ומה הוא יעשה כל היום ללא קונפליקטים, דהיינו ללא רצון עצמי? במה יתבטא הקיום שלו? ואם יגור זאב עם כבש כמשל לכך שלא יהיה כל חיסרון, למה שילמד תורה?

והאם זה שגן בגן עדן, הוא ימשיך להתקדם במחלקות גן עדן בהתאם לכלי שצברנו בעולם הזה, לא מזכיר קצת את הרדיפה שלו אחר ה"טוב יותר" בעולם הזה, שהוא בעצם הגיהנום במסווה של כדה"א?

ומה ייתנו לו עשיית מצוות, או זה שהעצמות יקומו וידברו איתו מבחינה מהותית, מלבד החלפת חיסרון אחד בחיסרון אחד, והנאה זמנית שעד מהרה תחזור לריקנות וחיפוש אחר משמעות חדשה?

וכו'

הצורות החיצוניות של הבעיות בחיים משתנות, מבעיה זוגיות לבעיה עסקית ומבעיה עסקית חזרה לבעיה זוגיות ומשם לבעיה בריאותית וכו', אבל המהות לא משתנה - כלומר תפיסת הטוב והרע של האדם לא משתנה, ולכן כל פיתרון של בעיה הוא לא יותר מאשר תעתוע בלבד, כי השורש שאליו עדיין לא הגעת, יצמיח לך בעיות חדשות...

יש אנשים שאומרים שלא משנה להם מה תהיה תוצאתו של תרחיש מסוים, ובו זמנית במסווה מספרים על העדפה כלשהי לגבי תוצאתו...

גם האדם שכופה את יצרו, בעצם מספק את יצרו שכופה עליו לכפות את יצרו...

כשאומרים שלדבר מסוים אין סיבה, אז אפשר לומר עליו שהוא אקראי, ואפשר לומר עליו שהוא הסיבה של עצמו, שזוהי בעצם סיבתיות בשלמות, שסיבת הדבר אינה חיצונית לו.

והעניין הזה גם מלובש בעשייה של אלוהים, שהוא משיג את התכלית בכל דבר ולא עושה שום דבר למען משהו אחר, וגם אם הוא עושה משהו כדי להשיג משהו אחר, זה כדי להשיג את התכלית שהיא לעשות משהו למען משהו אחר...

אם מישהו היה עושה לך משהו רע, והיה ברור לך שמחויב המציאות הוא שאותו אדם יעשה לך את הדבר ושאין אפילו אפשרות לחשוב שהוא יכול היה לא לעשות לך את הדבר, האם עדיין יכולת לכעוס עליו?

מצד אחד, עובדתית - יש הפרדה בין טוב לרע, כי עובדה שיש דברים במציאות שאתה רוצה, ויש דברים במציאות שאתה מתנגד להם.

אבל מצד שני, הטוב והרע הם אחד, כי לא משנה מה יקרה לך, בסוף אתה חוזר לאותה נקודה, כי כדי לסבול ממשהו צריך ליהנות קודם לכן מההפך בידיוק כפי כמה שאתה סובל ועכשיו, וכדי ליהנות צריך שקודם לכן יהיה חיסרון כפי כמה שעכשיו אתה נהנה.

דהיינו שלמרות שיש טוב ורע, בסוף הם מקזזים זה את זה, ומאחר שתמיד יש רצון שיהיה טוב יותר ופחד שיהיה טוב פחות, האדם בעצם תמיד נשאר במקום, גם אם נדמה לו במבט לאחור שהוא סבל הרבה יותר מאשר נהנה, או להפך...

אם הסיבה שבגללה אתה מחפש את האמת, היא כדי להרגיש טוב, אז זה אומר שלא מעניין אותך מה האמת, מה שמעניין אותך זה להמשיך לדבוק בשקר שגורם לך להרגיש טוב, ואתה מחפש תירוצים למה השקר שלך נכון...

אם תתכחש למשהו שקיים בתוכך, אז הוא ישגע אותך, כי בתוכך אתה יודע שאתה חי בשקר, אם תגיד את האמת ולא תברח מלדייק, אז תשחרר לחופשי...

אם תתחיל להסתכל על הדברים כהוויתם בדברים הקטנים, אז בסוף זה יחלחל גם לדברים הגדולים...