אם נחזור אל שני הכוכבים ("אלכס" במרחק 3 מליון שנה ממני "וירון" במרחק של 6 מליון שנה) אותם פרסתי על משטח אחד והשקפתי עליהם באותו רגע מלמעלה, הרי המשטח הזה והלכה למעשה איפשר לי לעבור את מכשול המרחק מבלי להזדקק למד הזמן, ובאופן זה ניתן לי להבחין במתרחש בו ברגע בשתי נקודות רחוקות זו מזו. אם כן וכאשר עמדתי על המשטח, לא העפתי מבט בירון הרחוק ממני בשש מליוני שנה וגם לא באלכס הרחוק שלוש מליוני שנה אלא העפתי מבט מקורי אל תוך הרגע של התרחשות הדברים ביקום כתוצאה מהכוחות הפועלים בו.

וכאן עלולה להתגלע נקודה שסותרת על פניה את דברי מהיסוד... ואם אעמוד על המשטח ואתמקד רק בנקודה אחת מסויימת באלכס - נגיד בנקודה שנראית לי כהר געש רדום, ואבקש לבחון מתי יפרוץ הר הגעש הזה. אם כן אצטרך לעמוד על המשטח ולנעוץ את מבטי בנקודה הזאת יום שלם או שניים ואולי כמה אלפי שנים עד שיואיל הר הגעש הזה לפרוץ... ואם כן הזמן הוא כלי חיוני למדידה גם במרחב הקבוצה השניה שידי לא בחשה בו... וזאת בניגוד לנאמר כי הכוחות הפועלים ביקום - פועלים בעצם ברגע אחד ולא שניים... הינה הצטרכתי כאן באותה הנקודה להמתין יותר מרגע קט אחד בשביל להבחין באפקט אחד מכוחות היקום.

ובכן וכאשר נתגלעה לה הנקודה הזו, נעלם מעינינו כי אותו כוכב אלכס שאני נועץ בו את עיני בנקודה מסויימת זה אלף שנה הוא לא כוכב דומם, ובעצם אין בכל היקום עצם אחד דומם ואפילו לא חלקיק אחד דומם. נעלם מעינינו כי כוכב אלכס למשל מסתובב סביב צירו במהירות של 2 ק"מ לשניה, נע סביב שמשה אחת במהירות של 40 ק"מ בשניה, בנוסף הוא נע סביב מרכז הגלקסיה שלו במהירות של 300 ק"מ לשניה וביחס לסביבה הגלקטית שלו במהירות של 40 ק"מ לשניה. ואם לא די בזאת גם הגלקסיה שלו שהוא עצם מעצמותיה נעה בסיבוב מסויים ובמהירות אדירה... הנתונים היבשים האלו מראים כי כאשר נעצתי את עיני בנקודה אחת לכאורה באלכס - נקודה זו לא היתה נייחת ולמעשה נעצתי את עיני במליארדי נקודות שונות שכל אחת רחוקה מהשניה מרחק רב... ולאמיתו של דבר הייתי זקוק כאן לעוד משטח לפרוס עליו את כל הנקודות האלה בשביל להבחין בו ברגע במתרחש בכל אחת מהן ולהתאפשר לי לעבור את מכשול המרחק ביניהן מבלי להזדקק למד הזמן.

ע"מ לסכם את הנושא החשוב הזה, הייתי רוצה שתנעצו את עיניכם בסדרת המספרים הבאה:

5978264897203601587169036540287103690174082587413

תארו לכם שכל אחד מהמספרים המופיעים בשרשרת הזו מייצג כוכב אחד מהכוכבים הפרוסים על פני היקום, והשרשרת במדגם אם כן היא רק חלק זעיר מהשרשרת האין סופית של היקום. אומנם חזרתי בחלק מהשרשרת על אותן הספרות כי עומדים לרשותי רק 10... אולם בפועל כל מספר שונה בהכרח מהשני כי כל ערך מייצג את מכלול האפקטים של הכוחות היסודיים בטבע שפעלו עליו ברצף והביאוהו למצב נתון.

ניקח לדוגמה את המספר הראשון שברשימה: 5 הוא כדור הארץ, 9 אלכס, 7 ירון, 8 נפטון, 2 השמש... לציין כי כל מספר הוא ראש בית אב שמייצג בתורו את כל העצמים שבתוכו הפועלים עליהם גם כוחות היסוד של היקום. ניקח לדוגמה את 9 הלא הוא אלכס. במתחמו של אלכס ניתן למצוא אבנים ומים וסלעים ואין סוף עצמים שעל כל חלקיק מהם פועלים כוחות היסוד של הטבע ומביאים אותם למצב נתון. להדגיש שכל חלקיק וחלקיק מייצג בכל חלקית של שניה אנושית מקום שונה על פני המפה של היקום, ובכל מקום מתרחש למעשה מאורע שונה מרעיהו, כך שהחלקיק שאנו בוחנים בשניה אחת אינו דומה לעצמו בשניה הבאה, כי בין שתי השניות הפריד מרחק פיזיקלי אדיר שיכול להיות בן מליוני קילומטרים.

כפי שהזכרתי, כל מספר בסדרת המספרים שלעיל מייצג כוכב או עצם שמימי שיכול להיות רחוק מזה שעל ידו מליוני השנים, כלומר שיקח לאדם מליוני השנים עד לעבור ממספר 5 ל - 9, דהיינו עד שיגיע מהנקודה שעמד עליה אל הנקודה השניה שיבקש לבחון בה את מה שהתרחש בעצם באותו הרגע. אולם המרחק העצום בין שתי הנקודות שמתבטא מבחינת האדם בזמן, אינו אומר שלהתרחשויות ישנו סדר כרונולוגי של עבר הווה ועתיד; זוהי הנקודה העיקרית ובשביל לבחון אותה מחדש אעתיק שוב את סדרת המספרים שלעיל שמבטא את הכוחות היסודיים שפעלו על העצמים שמייצגת הסדרה ואת המרחק ביניהם:

5978264897203601587169036540287103690174082587413

בשביל להמחיש את העדרות מימד הזמן ממפת היקום, בואו נניח שהסדרה הזאת מייצגת את מפת כוחות היקום כאשר פעלו ברגע אחד על כל עצמי היקום, ולמעשה מונחים לפנינו כאן כל עצמי היקום, אין עוד עצמים, היקום מוגבל. ואפילו כך לאדם יקח מליארדי השנים עד שיגיע אל אחרון העצמים ויבחן את אפקט הכוחות שפעלו עליו למרות שבעצם מדובר בסדרת כוחות שפעלה בכל השטח ברגע אחד.

והלכה למעשה... ואילו ההנחה המדגמית שלנו היתה נכונה והמפה הקוסמית היתה מוגבלת, מימד הזמן היה מתחיל לפעול ביקום מוגבל שכזה מהרגע שהאדם היה מגיע אל אחרון העצמים ביקום ובוחן את כוחות היסוד שפעלו עליו בשביב אחד; מרגע זה ואילך שעון הזמן היה מתחיל לתקתק, כי אני יכול לחזור מנקודת סיום היקום שהיגעתי אליה אל יתר הנקודות שקדמו לה, ולמעשה אמצא שם את אותם העצמים שום דבר לא ישתנה בהם כי כוחות הטבע כבר פעלו עליהם בשביב אחד של רגע ושינו אותם. אם כן השעון שלי המורה על שלושת הזמנים - עבר הווה ועתיד - יתחיל לפעול כאשר אני חוזר אל אותן הנקודות הממתינות לי ללא שינוי ומבלה בכל נקודה פרק זמן.

אולם במציאות, שביב הרגע הזה שכוחות הטבע פועלים במסגרתו אינו מסתיים לעד כי היקום שלנו אין סופי, וגם אם אגיע למרחקים ואבקש לחזור אל נקודה מסויימת שכבר עברתי דרכה - לא אמצא את אותה הנקודה ולא אזהה אותה כי היא כבר השתנתה במסגרת שביב הרגע האין סופי, היא אפילו לא עברה כתובת, היא לא אותה ישות משפטית, אשר על כן אין לי אפילו את האפשרות לחזור אל העבר ולהשתטח עליו כי אני מוצא את עצמי כל הזמן בתוך מרחב חדש שהרגע פועלים עליו כוחות הטבע. והרגע הזה אינו מסתיים לעולם כי תמיד הוא מופיע על פני שטחים אין סופיים... תמיד הוא מופיע, ולכן הוא אף פעם לא הופיע ואף פעם לא יופיע. מהסיבה הזו נעדר בטבע מימד הזמן.

יתרה מזאת: ואף אם לא אזוז מהשטח שאני עומד עליו ואשאר באותה נקודה בשביל למדוד את הזמן, הרי המציאות מורה שמצב הנייחות שבחרתי בו אינו אלא אשליה שמתעתעת בי, כי גם אני בעל כורחי זז בפועל ומשתנה ממקום למקום, וגם השטח שאני עומד עליו זז ללא ליאות במהירות אדירה ועובר אלפי הקילומטרים - כאשר כל נקודה שמגיע אליה מגלמת בעצמה את מופע כוחות הטבע המתרחש באותו שביב של רגע שלא מסתיים.

בפועל, השביב הזה שבמסגרתו פועלים כוחות הטבע על כל עצמי היקום בבת אחת - אינו מסתיים מבחינתנו לעולם, כי ליקום אין סוף.

זו הליבה שביקשתי לחתור אליה. שביב אחד. אחד ולא שניים. שביב אחד שכל כוחות הטבע פועלים במסגרתו על כל היקום באחת. באחת לא בשתיים. לא בשלבים ולא בהדרגה כי אם באחת. זו המציאות של היקום שלנו. זו הליבה שחתר אליה מחבר התורה וביקש לפרוס אותה לעינינו, להעמידה לשירותינו, לכן אמרתי לעיל שספר התורה הוא ספר מדעי לכל דבר שמחברו ביקש בפשטות לתרום יידע לאדם, יידע שבלעדיו האדם אבוד בעולם. ואנחנו, למגינת לב המחבר, ביקשנו לחתור אל ליבת המחבר ומהותו במקום לחתור אל הליבה שהצביע עליה. זו התגלמות הטרגדיה האנושית.

זה "האחד" המפורסם שנזכר שוב ושוב בתורה. שביב אחד ולא שניים שכוחות הטבע פועלים במסגרתו באחת על כל היקום וגם על האדם. זו תיאוריה שמסבירה את קיום העצמים בכל מצב פיזיקלי - דהיינו עומדת למבחן בכל מצב פיזיקלי ולכן היא הופכת למציאות. זו המציאות שבמסגרתה מתקיימים העצמים וגם אנחנו בני האדם מתקיימים, לכן הייתי רוצה להעמיק קצת בנושא הזה.

לפני שאני צולל בנושא העצום הזה הייתי רוצה להצביע כדת וכדין על זכויות היוצרים של הרעיונות והמילים האדירות אותם ציינתי או אציין להלן. ובכן כל ההגיגים והמילים וההירהורים והמחשבות שהובעו על ידי במישרין או בעקיפין שייכים במלואם לתורה ולמחברה, בפשטות ובבהירות. בהזדמנות זו אני רוצה לציין מחמאה שלא יכלתי כבר לכבוש... לכל ההגיגים והרעיונות שהתעמקתי בהם בתורה מצאתי מכנה משותף, מעין אב טיפוס שמאפיין את הכל: כל תוכן המופיע בתורה ללא יוצא מן הכלל, הוא ביטוי של הבחנה - לא של קביעה. זאת בניגוד לרושם המוטעה שהדבקנו לדורותינו בטקסט התורה.

נחזור אל המציאות שזה עתה נפרסה לפנינו ואני מבין ממנה את הדבר הבא: כשאני בוחן את החלקיק שכוחות הטבע פועלים עליו, אינני יכול לרשום לפני את השינוי שחל בו כתוצאה מפעולת הכוחות האלה עליו, וגם אינני יכול לציין את נקודת הציון השונה שלכאורה עבר אליה כתוצאה מאותם הכוחות. למעשה, החלקיק כשלעצמו גמר את תפקידו ואת קיומו לגבי ברגע שהבחנתי בו, ובו ברגע הופיע חלקיק אחר במקומו שדומה לו תכיפות בתכונותיו אך אין לו את אותה הזהות. זה מקור האשליה האופטית כאשר אני בוחן חלקיק או אפילו חפץ מסויים ושם לידי שעון מתקתק בשביל למדוד את בחינתי... כי הרי אינני בוחן בפועל את אותו החלקיק ולא את אותו החפץ, והשעון רק יכשיל את בחינתי. זהו מקור השימוש המוטעה במימד הזמן בכלל ובשעון המתקתק בחדר המעבדה בפרט. זהו גם מקור הבעיה הקוונטית שבגינה לא מייחסים לאלקטרונים מסלול הקפי קבוע וזאת כי לא ניתן לייחס להם מיקום ומסלול מדויק וקיימת רק הסתברות להימצאותם... והרי אף אחד לא הודיע לעוקבים אחר תנועת האלקטרון כי אינם בוחנים את אותו האטום.

אנא רשמו לפניכם כי הקטע האחרון הוא הגרסה הממצה ביותר לתיאור המציאות, ואני מתנצל אם לא הצלחתי לרדת לאותה הפשטות לפני כן או אף אם סתרתי אותה בגרסאות שלפניה. בכל אופן, מהמציאות הזו יוצא כי קיום המרחב מותנה בעצם בשינויו; היקום משתנה ללא הרף... אכן, הביטוי "משתנה" שאני משתמש בו אינו תקני והביטוי הנכון הוא "מתחלף" - עובר כל הזמן דפים; היקום מתחלף ללא הרף בעיניים האנושיות הבוחנות אותו, החל מרמת החלקיק ועד לרמת הגרמים השמימיים הגדולים ביותר. לפי המציאות הזו שאנו חשים אותה כל רגע, החומר שאין לו נטיה להשאר מקובע ונייח במקום והוא משתנה כל הזמן לנגד עינינו ומחליף פנים ללא הרף - היה צריך לנטות להתפזר, ואכן שמנו לב לנטיה הזאת ברמת המיקרו של האטום כאשר בתוך הגרעין שלו ובין הפרוטונים פועלים כוחות דחיה חשמליים ששואפים לפרק את הגרעין, וגם פועלים כוחות דחיה חשמליים בין האלקטרונים עצמם. עוד איתרנו באטום את הכוח הגרעני החלש האחראי על תופעת התפרקות הגרעין באטום ופליטת האלקטרונים החגים סביבו; זו ברמת המיקרו. ובמקביל גם ברמת המאקרו אותרה האנרגיה האפלה שמשפיעה על התפשטות היקום... כל זה יכול להסביר את הנטייה הטבעית של החומר שמתחלף כל הזמן ונוטה להתפרק, לחוג במרחב, להתפזר על פניו, להחליף את תמונתו המקורית ולהתרחק ממנה...

אולם לא מן הסתם ביקשתי למעלה להשתמש דווקא במונח "להשתנות" - במקום המונח התקני "להתחלף", זאת כי חשתי שהמונח להתחלף הוא כבד מדי ואינו מייצג את תחושתי במציאות; החומר שלידי אומנם משתנה אך קשה לי להגיד שהוא מתחלף; קשה לי להשלים עם הפועל "להתחלף" הגם והוא הפועל התקני של המציאות, זאת כי אני חש דווקא את נטיית החומר להתקבץ, להתלכד סביב עצמו, להתאסף, להיות לגוש בעל זהות, אני מרגיש יותר את כוח המשיכה מכוח הדחיה. וכן גם לתחושתי ישנם סימוכין בטבע ואף בשתי הרמות המיקרו והמאקרו. ידוע כי בתוך הגרעין ובין הפרוטונים פועלים כוחות משיכה גרעיניים חזקים וגם בין הפרוטונים לנייטרונים פועל כוח גרעיני חזק המחזיק אותם יחד בגרעין האטום, ולכן נשאר הגרעין יציב ולא מתבקע, ובנוסף פועלים כוחות משיכה חשמליים בין הגרעין לאלקטרונים, זו ברמת האטום, וגם ברמת המאקרו אותרו כוחות הפועלים בתוך הגלקסיות ומחברים אותם כמו החומר האפל שמחבר את רכיבי הגלקסיה ומלכד אותה, או כמו אלפי הגלקסיות המוחזקות ביחד ע"י כוח כבידה משותף; כך נוצרו צבירי הגלקסיות.