קשה לחשוב על מציאות שהיא מחוץ לקו המספרים הידוע לנו אבל בדיוק על נושא פילוסופי סבוך זה ספר זה דן
איזה מספר שלם קיים בין אפס לאחד.
בשביל להתחיל להבין את הנושא נקדים ונסביר שלמרות שרוב האנשים חושבים שהמספר זה דבר הכי טבעי שבעולם ואיזה שאלה כבר אפשר לשאול על מציאות המספרים הטבעיים אבל הדברים הרבה יותר סבוכים ממה שרוב בני האדם מסוגלים לתפוס.
והמשל הראשון שלי הוא קושי המציאות כמשל ליהלום כמו שצריך חומר קשה יותר בשביל לסרות חומר רך יותר ככה למציאות המספרים יש גם קושי ולמרות שלרוב אנו חושבים שהקושי של המספרים הוא הדבר הכי חזק אני עומד להכניס אותכם לעולם בו המספר מאבד את המשמעות שלו ושם אנו מתחילים לחקור את העולם דרך עולם מושגים הרבה יותר מופשט.
כל המספרים שאנו רואים מתחילים מצד האפס ולא מצד האין סוף ולכן כל המספרים קרובים יותר לצד האפס יותר מאשר לצד האין סוף
אבל מה היה קורא אם יש מספרים שיוצאים מקו אחר מנקודת האפס וזה עוד רק ההתחלה בא נשאל לשם הפשטות מה קורא בצד האין סוף של ציר המספרים.
למעשה יש שם ייחודיות שזה מצב בו אם השלם גדול מסכום כל חלקיו ויצר מכך אין שם מספרים אין סוף זה לא מספר זה מושג במתמטיקה אבל לא מספר למעשה מה שקרא היה שלפני שהתקיים מציאות הזמן לפני עוד המפץ הגדול לא היה מספרים וזה היה מצב לפני השבירה שזה למעשה המפץ הגדול למרות שנהוג לחשוב על המפץ הגדול בתור דבר שהתחיל מנקודה ששואפת לאפס וצמח ליקום בגודלו הנוכחי אני חושב אחרת שלמעשה בהתחלה היה את הייחודיות שהיא מציאות בעלת חוקים אחרים ממה שיש קיום לפני שבירת אותה מציאות לא היה מקום פנוי למציאות של מספרים כלומר בצד האין סוף יש שם צפיפות כל כך עצומה שלא ניתן לחשוב שם על מציאות מספרית כי כל המספרים שם דבוקים באין סוף ללא שום רווחים כלל.
כלומר מציאות הקפיצות פלוס אחד בין מספרים שלמים זה מציאות שקיימת רק במספרים שיוצאים מציר האפס וזה גם בהנחה שיש לו מקום מדויק אחרת אנו אומרים שאין מסרים מדויקים וכל מספר גם אם נספור שוב שני פריטים זה לא אותה כמות כלומר עצם זה שכל מספר יוצר מנקודה מעט שונה בציר שואלת אותנו שאלה האם כל המספרים יוצאים מאותה נקודה ואם לא איזה קשר קיים בין מספרים בעלי שוויון.
צד האפס הוא הצד המרחבי של המספרי בעוד צד האין סוף הוא הצד הנקודתי של אותו הציר למעשה אין מקום מדויק לציר האפס וזה דבר מאד מוזר לתודעה כי איך יתכן שיש עוד מספר שלם בין אפס ל אחד בין אחד לשניים ודבר זה יכול להתקיים רק אם אנו מבינים שיש הרמוניה בין כל המספרים ויש למעשה שוויון ערכי בין כל המספרים בצד האין סוף שלהם.
כאשר אנו מבינים שנקודת האפס היא הרמוניה שיש ביקום המספרים שלנו ושיש יקום יותר הרמוני שאפשר לקחת משם אפס ולהשתמש אייתו ודרך אותו האפס אפשר למעשה לברוא מספרים חדשים שלא קיימים כלל על ציר המספרים של היקום שלנו.
0, 1, 2, 3, 4, 5, 6, 7, 8, 9, 10, 11 זה הרמוניה כל מספר בסדרת מספרים הזאת הרמוני ושקוף לכל שאר המספרים לכל מספר יש תדר מעט שונה מחברו ובכל זאת דרך מציאות הרמונית אנו מציירים את כל המספרים בתמונה אחת שהיא התודעה חסרת כל דמיון לשאר המספרים.
כאשר אנו מבינים שהכל זה הרמוניקה והתודעה היא ההרמוניה בעצמה אנו מבינים שלמעשה שהתודעה היא נקודת האפס בציר המספרים ומה שמאפשר מצד אחד לאותה תודעה להיות מופרדת לכמה תודעות היא העובדה שנקודת האפס היא לא מקום מדויק וכל אחד יש לו הרמוניה מעט שונה ואין שתי נקודות שנמצאות בדיוק על אותה נקודת אפס ובכל זאת בצד האין סוף אין שום הבדל ושם יש מצב שלא יכולה להתקיים המציאות.
למעשה אפשר להתחיל להבין את השאלות על מהות הדברים שלא מוגדרים על ידי מספרים כמו למשל צבע אדום מה זה אדום מה זה כחול אנו מבינים שיש להם הגדרה שבאה ממקום אחר מציר האפס של המספרים.
למרות ברור שלמספרים יש חשיבות רבה בעולם החומרי כאשר באים לחקור את המציאות שקדמה לחומר ושהחומר נמצא בתוך אותה מציאות אנו מבינים שהמספר מאבד את כל משמעות.
למעשה אנו רואים דבר מעניין שיש בעולם ממד מספרי מצד אחד וזה לא נתון כמעט בספק אבל מהצד האחר יש מציאות מיסטית שמאפשרת לנו לחיות לפי כללים לא רציונליים לפי כללים אחרים ממה שאנו נוהגים לחיות בעולם החומר.
לכן כבר משלב די מוקדם במחקר שלי הבנתי שאם המספרים זה דבר שכל המשמעות שלו זה מצד מציאות החומר אז הוא מאבד מהר מאד את המשמעות שלו כאשר אנו משתמשים באותו המדד לשם מדידת עולם לא מדיד.
אם המספר דבר שיוצא מציר האפס והוא בא ביחידות של אחד שלם אז מה זה העולם של המספרים הלא שלמים
כאשר חושבים על מספר לא שלם אנו למעשה חושבים על מציאות שאומרת לנו שלאפס אין מקום קבוע ויש מספרים שלמים גם בין אחד ואפס ובין אחד לשניים.
כלומר אני מניח שמספר הוא נקודות שנמצאות בחלל רב ממדי שנקודת המרכז היא האפס וכאשר אנו מבינים שהאפס הוא לא מקום מדויק אנו מבינים שאותו חלל הוא לא רק חלל של מספרים ויש שם מקום להרבה יותר מרק מספרים.
למעשה האפס הוא ההרמוניה וכאשר אנו מדברים בשפה יותר הרמונית ממה שקיים במציאות הדעת שלנו יוצאת משווי המשקל העדין שלה.
כלומר אפשר לחשוב על השפיות במציאות כעל הליכה על חבל דק מאד וכל יציאה משווי משקל היא ד