במרכז הגישה ההוליסטית, עומדת התפישה שבכל אדם אצורים כוחות ריפוי טבעיים. כוחות ריפוי אלו מאפשרים לו להתמודד עם הכאב ועם המצב הגופני והנפשי שבו הוא נתון.

בעידן החדש בולטת התפיסה, שכל אחד יוצר את המציאות שלו, כלומר, אחראי לה. כל אחד ואחד מאיתנו, אם כן, הוא גם השחקן הראשי של ההצגה שלו, גם היוצר, גם הבמאי ואף המפיק. רק הוא יכול לשנות את התסריט. שינוי התסריט יכול להתבצע בסיוע כלים שונים מתחום הרפואה ההוליסטית ביניהם, הצהרות חיוביות דרך אוטו - סוגסטיה ומדיטציה. אולם, שינוי התסריט הוא החלק השני בתהליך הריפוי העצמי ובאופן מפתיע, היותר קל. תהליך הריפוי מתחיל בכך שעל האדם להכיר את ההצגה בה הוא משחק ורצונו הפנימי והכן לשנות את התסריט, על כל ההשלכות שבדבר.

כאשר הנפש שלנו פגועה היא לא תמיד זקוקה לתרופות! לעיתים מספיקים הקשבה, עידוד, תמיכה וחיזוק הבטחון העצמי, חשבתם על כך? כאשר אנו חולים לעתים קרובות, האנטיביוטיקה היא לא הפתרון האמיתי! לפעמים, זוהי דרכו של הגוף לאותת לנו שיש משהו עמוק יותר שמביא אותנו לחלות לעתים קרובות!

הגוף והנפש אינם שתי מערכות המתפקדות באופן נפרד, אלא מתפקדות באופן ברור כשלמות אחת. כל מה שאנו חושבים ומרגישים משפיע על הגוף, כמו שכל מה שמתרחש בגוף משפיע על המצב הנפשי או הרגשי שלנו.

כשאנחנו מסתירים את הרגשות שלנו, עמוק בתוכנו, הגוף נחלש ועשויות להתחיל בעיות פיזיות. אדם שעסוק רוב הזמן בהסתרת רגשותיו ומחשבותיו וויתור על שאיפותיו, עסוק למעשה בלהיות מישהו אחר שאיננו הוא עצמו. אדם זה עוסק בעצם "בצבירת בעיות" ועשוי יום אחד להתחיל ולפתח תסמינים שונים שעשויים להתבטא במחלות גופניות במערכת העצבים, מערכת העיכול ובעיות עור. זיהוי הבעיה הרגשית האמיתית, העומדת מאחורי התסמינים הניכרים לעין, הוא הקושי הראשוני העומד בפני אדם הרוצה לקבל אחריות על בריאותו. הקושי השני שאיננו פחות כל ועיקר, הינו קבלת החלטה, באופן אישי לחלוטין, שאמנם האדם מעוניין להיפתר מהמחלה. פתרון הבעיה כרוך לעיתים במחיר כבד מן הבעיה עצמה. למשל, כשהבעיה נפתרת, האדם כבר איננו במרכז ותשומת הלב מופנית למישהו אחר...

תהליך הריפוי העצמי אם כן מתחיל כאשר האדם מחליט לוותר על המחלה באמת ובתמים.

אחת מאבני הבניין המרכזיות המובילות לחיים המודעים שלנו היא היכולת לקבל את עצמנו כפי שאנו באמת, על היתרונות שבנו כמו גם החסרונות שבנו. לא לקנא באחר. נהיה מי שאנו. ננסה לזהות ולאפיין את החסרונות שלנו, ולהבין שהם חולשותינו ולא המגרעות שבנו. נבחין בצדדים החיוביים שלנו, ננסה להיות מודעים יותר למי שאנו באמת, ללא המסכות שאנו חובשים וללא המסכות שהסביבה הלבישה לנו. רק כך נוכל לקבל את עצמנו באמת, להתחיל לזהות את מקורן הרגשי האמיתי של בעיותינו הפיזיות ובעצם להתחיל את תהליך הריפוי העצמי.

המדע, כפי שציין זאת רוברט פירסיג בספרו "זן ואמנות אחזקת האופנוע", קיבל לפני כמה מאות שנים בודדות מנדט מהאנושות לחקור ולומר לנו מהי האמת, מהי המציאות האובייקטיבית וכיצד היא עובדת. בחוסר יכולתו להוכיח תופעות מתחום העידן החדש בצורה מדעית, הוא גם נהג לפסול ולזלזל בתופעות אלה. לאחרונה, קמים מכונים מדעיים ומשקיעים הון רב על מנת להפוך את עקרונות העידן החדש למקובלים ומובנים על ידי העולם המדעי ובעקבותיו, על האנושות כולה.

בעשור האחרון השתנתה ההתייחסות למיסטיקה, תורת הקבלה, תורות אינדיאניות למיניהן ועוד. מדיטציה בעצם היא כבר לא מילה גסה. אנשים "המתקשרים" עם ישויות, מלאכים, או מקימים מרפאות בשיתוף עם חוצנים, כבר לא נחשבים למכשפים, לא שורפים אותם, או מאשפזים אותם במחלקות סגורות. דיבור על גלגול נשמות וטיפולים בעזרת שיחזור גלגולים כבר מיושם מספר שנים. בעצם, אנחנו נפתחים למימדים אחרים שעד עכשיו היו חסומים בפנינו, וכל פעם גדל המעגל של אנשים שמתחברים לחוויות שונות בלי לפחד מהתוצאות. הרפואה המשלימה תפסה תאוצה, יש משמעות לחיבור גוף - נפש, אנו נעזרים בטבע כדי לרפא את עצמנו.

כוחן של המילים והשפעתם על גורלנו

אנחנו היננו מה שאנו חושבים על עצמנו בסופו של דבר. מעין מחשבה שמגשימה את עצמה.

אנשים בעלי מחשבות שליליות, הם אנשים פסימיים. הם מתהלכים ממורמרים מרבית הזמן. לבסוף, מחשבות שליליות אלו מוליכות למחלות.

מחשבות חיוביות לעומת זאת, כמו מצב רוח טוב, צחוק ורגיעה, מצילות אותנו ממחלות. שמחה ואושר הן מתכון וודאי לבריאות ומזמנות לנו אירועים משמחים בחיים. לסביבה, לעיתים השפעה מכרעת על הדימוי העצמי השגוי שלנו, כפי שמובא בסיפור הבא:

"קבוצה של צפרדעים שיחקה להנאתה בין עצי היער. לפתע נפלו שתי צפרדעים לתוך בור עמוק. התגודדו כל הצפרדעים על פתח הבור כדי לראות כיצד ניתן לעזור לחבריהם שנפלו פנימה. כשראו כמה עמוק הבור וכמה תלולים קירותיו, אמרו לשתי הצפרדעים שנפלו: "חברה, אין סיכוי שתצאו מכאן בחיים. אתם נחשבים כבר למתים... חבל בכלל להתאמץ! " לצפרדעים שנפלו לא היה שום חשק לוותר על חייהם בכזאת קלות, הם החלו לנתר באוויר גבוה ככל שיכלו כדי לנסות ולהיחלץ משם. מפתח הבור המשיכו להגיע אליהם קריאות המרפות את ידיהן... (ורגליהן)...

"תפסיקו לנסות בכלל. זה כל כך עמוק, בחיים לא תצאו מכאן! " לאחר מספר ניסיונות כשלה אחת הצפרדעים, והיא צנחה על הקרקעית ומתה. הצפרדע השנייה לא התייאשה והמשיכה שוב ושוב, בכל כוחה, לנסות ולקפוץ החוצה. בסופו של דבר, ניתור גבוה אחד הנחית אותה על הקרקע, מחוץ לבור. חבריה הצפרדעים שפשפו עיניהם בתדהמה: " איך עשית את זה? מה, לא שמעת את הקריאות שלנו? אמרנו לך שאין סיכוי כי זה נורא עמוק! ". בשפת הסימנים הסבירה הצפרדע הזאת כי היא חירשת... היא לא שמעה מה אומרים לה, ובטעות פירשה את קריאותיהם הנרגשות כמילות עידוד... "

לזריס, באחד התיקשורים (המסע המקודש - אתה והאני הגבוה שלך) מיטיב לציין את תרומתה של הגישה ההוליסטית העומדת במרכז העידן החדש: "העידן החדש הוא עידן של הומאניות, עידן של מודעות, עידן שבו כל אדם מקבל על עצמו ברצון ובהתלהבות אחריות אישית ליצירת המציאות שלו במודע. זה עידן שבו כל פרט מבין שהעולם שלו הוא אשליה עצמית אשר מוגבלת רק על ידי הבחירות וההחלטות הייחודיות שנעשות על ידו ועל ידי מחשבותיו ותחושותיו, עמדותיו ואמונותיו. זה עידן שבו כל פרט יוצר באהבה ובחגיגיות עולם של שליטה ולא עולם של שתלטנות".

ולסיום, העידן החדש מזמין כל אחד ואחד מאיתנו, לחוות את השינוי. זהו למעשה המסע לעצמנו. אנו מוזמנים למסע הנפלא הזה שטומן בתוכו הרבה אהבה ואושר. רק אנו מסוגלים להחליט מתי העידן החדש מתחיל עבורנו. עידן המפנה את הסבל למען האושר. אפשר וכדאי וראוי להיות מאושרים הכל עניין של החלטה וקבלתה. הכל בידיים שלנו!