חשיבה הגורסת לשמור על הקיים בהווה ממקמת את האדם במצב שידאג לכך שינוח בזמן הנכון ויעשה את הדברים הנכונים בזמן הנכון.

חשיבה כזו, גורמת לאדם להיות רגוע, נינוח עם עצמו ואדם כזה הוא עקשן באופן כזה שלא מפר לו את האיזון בחיים. אדם כזה יכול לדעת את הדברים גם ללא הידיעה הזו, אבל אם הידיעה לא נכנסת למשנה תוקף הוא יכול להיות מושפע מתנודות החיים בקלות ולאבד את זה.

הרעיון הוא לשמור על הקיים בהווה ע"י הסתכלות על הדברים כפי שהם. ואז האדם יכול להיות רגוע, וכבר לא משנה לו מה יקרה ומה יהיה, הוא כבר יעשה את הכי טוב בשבילו ויהיה שם בשביל עצמו. הוא סומך על הכוחות שקיבל והוא יכול להרשות לעצמו להאמין בערכים הכי פנימיים שלו.

הוא יכול להרשות לעצמו להיות יותר אמיתי עם עצמו. הוא חי את החיים באופן טוב יותר. אחד היתרונות הם שהאדם הזה תמיד מרגיש שהוא נוסק למעלה. הוא לא מרגיש בעיה עם שום דבר. גם אם יש בעיה - אז אין בעיה, שלא תהיה אי הבנה, לא מדובר כאן בהכחשה עצמית - למעשה כאשר יש בעיה האדם הזה פותר אותה על הצד הטוב ביותר שהוא יכול.

אדם כזה עולה על הגל, ונשאר לו רק לחיות את החיים הכי טוב שיש. הוא לא צריך לחשוב לחיות את החיים הכי טוב שיש כי הוא כבר חי את החיים הכי טוב שיש והוא מודע לזה.

*

ליהנות מהטוב שיש להווה להציע

אם מסתכלים על הנתונים בהתאמה למצבים בהם האדם מצוי אפשר לראות שבכל פעם שהאדם לא מרוצה ממצבו הוא מחמיר אותו יותר. הדבר דומה לאורח אשר מתארח באיזשהו מקום ודורש מיד שייתנו לו את מה שהוא רוצה. המארח בקבלה אומר לו ללכת למלון X והאדם נכנס למלון רואה את הדברים, מגישים לו לצלחת יפה ומהודרת הכל שם יוקרתי.

האדם הזה במקום להינות ממה שיש עכשיו קם מהכיסא ויורק לתוך הצלחת. מיד מקימים אותו משם בגלל חוסר הנימוס שלו. האורח חושב שעומדים להביא לו משהו יותר טוב. הוא נכנס שוב לקבלה, אומרים לו: לך למלון Y ותהנה. הוא מגיע למלון Y ורואה שהמקום הרבה פחות מהודר אפשר לומר ממוצע. האדם הזה עוד יותר כועס ולא רק יורק בצלחת, הוא גם זורק את הצלחת על הרצפה. מיד מוציאים אותו.

הוא ניגש לאותו מקום בקבלה ומדווח, אומרים לו לא נורא יש כאן מקום אחר ללכת אליו הוא לא מבין ש"חיפפו" אותו מהמקום בעדינות. הוא מגיע למקום עם עוני ולכלוך, הוא מוצא את עצמו שוקע עם הנעליים בבוץ ומתחיל לצעוק. אבל כלום לא עוזר לו. עד שלפתע הוא נתקל באנשים שמאכילים אותו בכוח משהו בנוסח "צ'רלי וחצי" הוא "אוכל" את כל מה שהוא "בישל" לעצמו אבל הפעם לבד. וכן, כאשר האדם שופט אחרים הוא בעצם שופט את עצמו. הוא סך הכל בורח מהרגע ומהדברים שיש לו עליהם שליטה ומאבד גם את השליטה על מה שיש לו. אפשר לעזור לאחרים אבל לא לשפוט אותם.

זה מה שקורה למי שכל הזמן במקום לעשות משהו עם החיים שלו, יורק בצלחות שנותנים לו. וזה יכול להסתיים הרבה יותר גרוע.

אבל גם מי שהגיע למצב כזה, יכול עדיין לשנות כיוון ואם יסתכל על החיים שלו בתור גרף יראה שהירידה החלה ממתי שהוא לא מרוצה מהחיים שלו או שינה דעה על חייו והוא החליט שהוא לא מרוצה מהם או נטש את הבנתו האמיתית מאחר והיא לא הייתה במשנה תוקף ולכן, אחז בה מתוך תחושה אבל לא מתוך התחברות למציאות כפי שהיא למרות שהוא קלט את התפיסה מהמציאות הוא לא בחן את הדברים עד הסוף והקשיב לדעות של אחרים שהכשילו אותו.

הגרף יראה לו ירידה משמעותית כאשר הוא יסתכל ממתי שהוא לא היה מרוצה מעצמו, אבל לאחר מכן מתי שהוא מרוצה מעצמו הוא יראה שהוא בעלייה גדולה וכעת הוא יכול להגיע לעלייה הגדולה שלו בכל הזמנים אם הוא יתבונן כראוי.

כשאתה נשאל לשלומך, אל תתלונן על צרותיך. אם אתה משיב "רע לי!", הקב"ה אומר: "זה רע? אראה לך מהו רע באמת!". אולם כשאתה עונה "טוב", למרות הצרות, אומר הקב"ה: "לזה אתה קורא טוב? אראה לך מהו טוב באמת!" (מתוך נתיב צדק).

מדוע אין לו לאדם מה שהוא רוצה? משום שאינו רוצה את מה שיש לו. אילו רצה מה שיש לו, היה לו מה שהוא רוצה. (רבי דוד מנוברדוק).

והמסר - כאשר האדם לא מרוצה ממה שיש לו ומתלונן הוא סובל יותר. וכאשר האדם מקבל את הדברים כפי שהם - הוא משיג הכי הרבה.